כך מדכאת המשטרה את המחאה החברתית

ערבים וחרדים חוטפים הכי הרבה, אבל גם נשים, פעילי איכות סביבה ומתנחלים זוכים ליחס אלים מהמשטרה שמדכאת בחודשים האחרונים את גלי המחאה ברחבי הארץ. השיטה: מעצר ראשי המחאה, הבאתם לתחנת המשטרה והתניית השחרור בהתחייבות לא להתקרב לזירת ההפגנות

מעצרים המוניים ואלימות משטרתית בהפגנות לא זרים בנוף המחאה הישראלית, אבל נדמה שבחודשים האחרונים נחצה הרף: כל הפגנה מדוכאת מיד בתחילתה על ידי שוטרים עם הרבה כוח בידיים, מפגינים שמסומנים כמרכזיים מועלים לניידת ומשם לתחנה וניחתות עליהם הגבלות שונות ומשונות כתנאי לשחרורם ממעצר.

"אנחנו רואים איך שוב פרקטיקות מהשטחים עובדות בישראל", אומרת הפעילה החברתית עו"ד ספיר סלוצקר, מהאגודה לזכויות האזרח בישראל. "זו אחת הפרקטיקות שהמשטרה השתמשה בהן בתחילה בהפגנות שהנושא שלהם היה פחות במיינסטרים או כלפי אוכלוסיות מיעוט כמו ערבים, אתיופים וחרדים. וכשלא הייתה ביקורת על המהלכים הם הפכו לחלק מהשגרה בעבודה המשטרתית של פיזור הפגנות, והן מיושמות כיום גם בהפגנות אחרות שבעבר המשטרה בחרה להכיל ולאפשר אותן".

מחאת האפודים הזוהרים בחודש שעבר. צומת עזריאלי תל אביב | צילום וקרדיט: אדם ווינגורד ואמיר צייט

גם בית המשפט סבור כך. "המשטרה חרגה מהנדרש", נכתב בסיום הדיון בבית משפט השלום בחדרה בעניינו של פעיל איכות הסביבה טל גונן, שנעצר בעת שהפגין סמוך לתחנת הכוח חגית. גונן, מורה ומחנך, איש משפחה ורס"ן במילואים נאזק בידיו וברגליו במשך שעות ונלקח לתחנת משטרה באשמת הסגת גבול. כדי להשתחרר הוא נאלץ לחתום על כתב ערובה הקובע תנאי שחרור למשך 15 יום, שבמסגרתם נאסר עליו להימצא בכל המקומות בהם מבצעת נובל אנרג'י עבודות הקמת תשתית צינור גז.

גונן הגיש ערר והשופט אהוד קפלן קבע כי "אין עילה להרחיקו מאתרי העבודות וניתן להסתפק באיסור מצומצם יותר שגם מבחינת משך הזמן הוא קצר יותר". עוד הבהיר השופט: "ברור שמותר לו להפגין ולהביע את מורת רוחו מכל פעולה חוקית או לא חוקית שמבצעת נובל אנרג'י".


בחודש יולי הפגינו מאות הורים לילדים אלרגניים מול ביתו של שר החינוך נפתלי בנט נגד ההחלטה להוריד את תקני הסייעות הרפואיות. כוחות המשטרה במקום תועדו  מעכבים לחקירה ארבע מפגינות, בהן גם סבתות, לקול בכיים של ילדים שנכחו במקום


גם הפעיל החברתי גונן בן יצחק, ממארגני מחאת "האפודים הזוהרים" נדרש לחתום על תנאי שחרור, זאת לאחר שנעצר בחודש דצמבר בהפגנה הסוערת שנערכה בצומת עזריאלי בתל אביב יחד עם עוד תשעה פעילים. "אחרי שחקרו אותנו במשטרת גלילות במשך שעות אמרו לנו שנוכל להשתחרר בתנאים מגבילים: שמישהו יחתום עלינו ערבות ושלא נכנס לתל אביב במשך מספר ימים", הוא מספר. "לא הסכמתי לחתום.  הזכות להפגין היא אחת הזכויות האחרונות שנשארו לנו. אז שלחו אותי ל-24 שעות באבו כביר".


מחאת האפודים הזוהרים בחודש שעבר. צומת עזריאלי תל אביב | צילום וקרדיט: אדם ווינגורד ואמיר צייט

 

לא באים להפגין כי לא רוצים להיעצר

זה לא היה המעצר הראשון של בן יצחק, אדם למוד הפגנות. אך הוא מספר שמשהו בגישה המשטרתית השתנה. "הייתה שם אלימות יוצאת דופן", הוא מסביר. "מניסיון של כמה שנים אני יכול להעיד שהשאלה אם ההפגנה תהיה אמוציונלית תלויה לא רק במפגינים, אלא בעיקר במפקד המשטרה שנמצא בשטח. בהפגנת האפודים הזוהרים מפקד המשטרה רצה להביא את זה לעימות, למרות זו בכלל לא הייתה כוונתנו.

"כמו שההפגנות בצרפת התחילו בקטן וסחפו מאות אלפים, רצינו גם לעשות תהליך כזה, כשהמטרה הסופית הייתה להוציא הרבה אנשים להפגנה. כלומר מראש המוטיבציה לא הייתה לעשות הפגנה אלימה, כי היא תרתיע אנשים להצטרף אלינו בהמשך. במהלך ההפגנה משכנו את המפגינים לכיוון אבן גבירול, אבל הייתה קבוצה קטנה שחשבה לרדת לאיילון ולחסום את הכביש. זה השלב שבו התחיל עימות. עכשיו, מה היה קורה אם 10-20 מפגינים היו חוסמים את איילון בשישי בצהריים כשהתנועה דלילה? כלום. למה צריך להביא כוחות משטרה גדולים ולהרביץ למפגינים?

"אותי סימנו בשטח כאחד מראשי המחאה, וכמו שמזהים בשטחים את ראשי המסיתים, ככה גם במקרה שלי, כשבלש על אזרחי שלף אותי משם. הם מבינים שאם אנשים יראו בטלוויזיה מעצרים ואלימות הם לא יבואו להפגנות הבאות – ובצדק. במבחן התוצאה הם הצליחו – זה שיחק לרעתנו, כי בהפגנה שהתקיימה שבוע אחרי באו רק מאתיים איש. מי רוצה להיעצר?"

גם עמיתו דוד מזרחי מספר על ההתנהלות המשטרתית באותה הפגנה: "עמדתי על המדרכה כשבא שוטר וצעק שההפגנה לא חוקית. תוך שניה חמישה אנשים קפצו עלי ותפסו אותי בכוח. לא התנגדתי ולא התעמתתי איתם, ובכל זאת הם לקחו אותי למעצר כאחרון העבריינים רק כדי להשתיק אותי. כל הרעיון היה להשתיק אותי ולהרחיק אותי. אחר כך ביקשו שאחתום על תנאי שחרור שבהם אני מתחייב לא להגיע חמישה ימים לתל אביב ולא להפגין במשך חמישה ימים. הייתי חייב להשתחרר כי לאמא שלי הייתה בדיקה למחרת, אחרת לא הייתי חותם ואני קורא לכולם לא לחתום".

מי שנלחצה לעזרת שתי עצורות באותה הפגנה הייתה עו"ד גבי לסקי. "אני מלווה את הנושא המון שנים ועדה לגלים ולתקופות שבהן כבר ראינו אלימות משטרתית", היא אומרת. "אבל מה שנראה כיום זה שיש מן יישור קו בין המשטרה לבין הרוח שנושבת מהממשלה, שמנסה לצמצם את המרחב הדמוקרטי ואת חופש הביטוי וההפגנה. לכן יש פחות סבלנות לאפשר הפגנות, בעיקר אם הן באות לבקר את השלטון. הן כרוכות לפעמים גם במעצרים אלימים ובעיקר בהטלת תנאי שחרור שהם לא מידתיים ולא קשורים בכלל עם ההפגנה, כמו מעצרי בית או הרחקות לא קשורות שבעבר המשטרה לא הייתה מטילה אותם. אני רואה בזה ניסיון להתריע אזרחים מלמשש את זכותם הדמוקרטית".


"המשטרה חרגה מהנדרש", נכתב בהחלטת בית משפט השלום בחדרה בעניינו של פעיל איכות הסביבה טל גונן, שנעצר כשהפגין סמוך לתחנת הכוח חגית. הוא נאזק בידיו וברגליו במשך שעות ונלקח לתחנת משטרה באשמת הסגת גבול. הוא שוחרר אחרי שאולץ לחתום על התחייבות כי במשך  15 יום לא יימצא בכל המקומות בהם מבצעת נובל אנרג'י עבודות הקמת תשתית צינור גז


לסקי מציינת כי לאחרונה אנחנו עדים מעצרים המוניים בהפגנות, ואכן מסקירת המצב בחודשים האחרונים עולה הנתונים העגומים הבאים: בצעדת המחאה שנערכה על כביש 60 בשל המצב הביטחוני נעצרו 22 מפגינים, בהם קטינים שנלקחו לתחנת בנימין. "מדובר במעצר בלתי חוקי", אמר עורך דינם נתי רום. "במקום לאפשר ולהכיל את האירוע, משטרת ישראל השתמשה באלימות קשה תוך הפרת חוק הנוער, כולל הכנסת העצורים לרכבים עם הרגלים למעלה והראש למטה קריעת בגדיהם"; בחודש מאי נרשמו עימותים אלימים בין מפגינים בחיפה שמחו נגד פעילות צה"ל בגבול רצועת עזה לבין המשטרה. 21 נעצרו. וכמעט בכל הפגנות של חרדים מספר העצורים הוא דו ספרתי.  

 

חרדים ופלסטינים חוטפים הכי הרבה  

"הפגנות החרדים והפלסטינים חווים הכי הרבה אלימות", מציינת סלוצקר. "משתמשים בהם באמצעים לפיזור הפגנות שאומנם הם אמצעי אל-הרג ובכל זאת מסכני חיים כמו כדורי ספוג או בואש. שוטר מסתובב עם חומר מצחין על הגב ומרסס אנשים וכל זאת בלי נוהל מסודר ובלי שיודעים מה הנזק של החומר כשהוא פוגע באדם בצורה ישירה".

סלוצקר עצמה הייתה בין המפגינות שנעצרו ב"מחאת הנשים" שהתקיימה בדצמבר. "נעצרתי והמשטרה ייבשה אותי בתחנה ובכך הרחיקה אותי מכיכר רבין כדי שלא אשתתף בעצרת הנשים בערב. הברירות שעמדו בפני הם או להישאר בלילה במעצר ובבוקר להשתחרר בלי תנאים או להשתחרר בלי להגיע לכיכר בערב. המשטרה לקחה אחריות למדר אותי מהמשך המחאה או להחליש אותי. הם רואים אותי כפעילה חזקה ואולי חושבים שאם לא אשתתף בה היא תעבור כפי שלמשטרה מתאים.   

"צריך להבין את האספקט המצנן של המעצר ברמה היותר רחבה. זה אומר שבשנים האחרונות מי שעומד עם המגאפון כנראה יהיה הראשון להיעצר. לא כי הוא עבר על החוק, יכול להיות שהוא עמד על המדרכה או שהמסרים שלו לא שונים משל שאר המפגינים, אבל עדיין רואים אותו כגורם שצריך לנטרל כדי למוסס את המשך ההפגנה. ואם בפעם הראשונה שאלך עם מגאפון אעצר וכך גם בפעם השנייה, אולי בפעם השלישית לא אלך עם מגאפון. אז החלישו אותי ומנעו ממני את הזכות למחאה לגיטימית וחוקית".

עכשיו, על פי החוק מותר למשטרה לפזר הפגנה רק במידה שלא התקבל רישיון להפגין או שהתקבל רישיון אך הנוכחים מפרים את תנאיו. גם במקרה שהמפגינים נוהגים באלימות או מפרים את הסדר הציבורי המשטרה יכולה לפזר את ההפגנה. שוטר רשאי לעכב מפגין במקום ביצוע ההפגנה רק "כאשר יש יסוד סביר לחשוד כי המפגין עבר עבירה, או כי הוא עומד לעבור עבירה העלולה לסכן את שלומו או ביטחונו של אדם, או את שלום הציבור או את ביטחון המדינה. וכאשר ישנו יסוד סביר לחשוד כי נעברה עבירה, והמפגין הוא אדם שיכול למסור לו מידע בנוגע לאותה עבירה".

החוק גם מבהיר מתי שוטר רשאי לעכב מפגין בתחנת המשטרה, זאת כמתקיימים שני תנאים במצטבר: "יש לו יסוד סביר לחשוד שהמפגין עבר עבירה או עומד לעבור עבירה, או שהמפגין הוא עד לביצוע עבירה. והזיהוי במקום היה בלתי מספיק או שלא ניתן לחקור את המפגין במקום, או שיש חשש שהעד לא יתייצב לחקירה בזמן".

כדי שהמפגינים יהיו בטוחים מפני אזיקי החוק, נשלפות מצלמות שנמצאות בכל כיס ומתועדים המקרים. רק שלא תמיד זה מסייע לעצורים. "בהפגנה של יוצאי אתיופיה אני ורכזת נוספת שעובדת איתי תיעדנו את האלימות המשטרתית", מספרת סלוצקר.  "כשהרכזת השנייה תיעדה כמה שוטרים מרביצים לבחור אתיופי באחת הסמטאות, הם לקחו לה את המצלמה ושברו אותה. לי הם חטפו את הטלפון מהיד. החלטנו להגיש תביעה נגד המשטרה, שנסגרה בפשרה ובתלונה למח"ש, שנגררה יותר משנתיים. בסופו של דבר החליטו לסגור את התיק. וזה בדרך כלל מה שקורה ומה שמאפשר למשטרה לעשות פחות או יותר מה שהיא רוצה. כי כשאין פיקוח חזק מלמעלה או מבחוץ למה שהם ישנו את הדרכים שלהם?".

 

8000 מצלמות גוף לשוטרים הלא נכונים

וכמו שהמפגינים מתעדים, מהחודש גם השוטרים. 8,000 מצלמות גוף יוכנסו בהדרגה  
לשימוש המשטרה, על מנת לתעד מפגשים בין שוטרים לאזרחים. אלא ששעל פי הודעת המשטרה עולה כי דווקא לאנשי החוק שבאים במגע עם המפגינים – שוטרי מג"ב ויס"מ - לא יגיעו המצלמות הללו בעתיד הנראה לעין. בינתיים נראה שבאגודה לזכויות האזרח לא יפסיקו עם הפרויקט שבו הם מלמדים כיצד לצלם בהפגנות צילום אפקטיבי שיכול לשמש כראייה בבית המשפט.  


עו"ד ספיר סלוצקר: "במצב החברתי, הפוליטי והכלכלי במדינה אנשים לא מצליחים למשוך תשומת לב בלי לחסום איזה כביש. הזכות של אדם לנסוע במכונית לא פוחתת מהזכות של נכים להתקיים קצבה שתאפשר להם לחיות בכבוד, והאצבע המאשימה לא צריכה להיות מופנית כלפי מי שמפגין כדי לשרוד, אלא כלפי מי שגרם למצב הזה".


בינתיים הרף הולך ועולה והוא מגיע להפגנות הכי תמימות. הנה, בחודש יולי הפגינו מאות הורים לילדים אלרגניים מול ביתו של שר החינוך נפתלי בנט נגד ההחלטה להוריד את תקני הסייעות הרפואיות. בסרטונים שהופצו לאחר ההפגנה נראים כוחות משטרה גדולים מעכבים לחקירה ארבע מפגינות, בהן גם סבתות, לקול בכיים של ילדים שנכחו במקום. "כשיש לגיטימציה הכל מתאפשר", מציינת סלוצקר. "לפני כמה שנים לא היינו רואים הפגנות שמדוכאות באלימות גדולה וכל כך מהר".

היחידים שלא סובלים מנחת זרועם של לובשי המדים הם ארגוני הנכים. "בהפגנות האלו לא ראינו אלימות משטרתית", אומר מזרחי, אחד ממובילי מחאת הנכים. "כנראה השוטרים מבינים שהם לא יכולים לסלק בכוח מהכביש אדם שהגוף שלו מפורק ושיושב בכיסא גלגלים".

גם אם יש מי שטוען שחלק מהמפגינים עושים פרובוקציות מכוונות ומפרים את תנאי הרישיון ביודעין, הרי שסלוצקר לא מאשימה אותם. "במצב החברתי, הפוליטי והכלכלי במדינה אנשים לא מצליחים למשוך תשומת לב בלי לחסום איזה כביש. הזכות של אדם לנסוע במכונית לא פוחתת מהזכות של נכים להתקיים קצבה שתאפשר להם לחיות בכבוד, והאצבע המאשימה לא צריכה להיות מופנית כלפי מי שמפגין כדי לשרוד, אלא כלפי מי שגרם למצב הזה".

תגובת המשטרה:

"אנו דוחים את הטענות שעולות בכתבה ונובעות מחוסר הבנה בעולם השיטור ואכיפת החוק. משטרת ישראל אמונה, בין היתר, על שלום הציבור ובטחונו. תפקידה של משטרה במדינה דמוקרטית הינו לאפשר לכל אדם באשר הוא להביע את דעותיו ולמחות עפ״י חוק ובתנאי שאותו אדם לא יפגע בשלום הציבור, ביטחונו ושגרת חייו התקינה. כגוף אוכף חוק, משטרת ישראל מחויבות לפעול בכל מקום שבו מתבצעת הפרה בוטה ואסורה של הסדר הציבורי בניגוד לחוק, ולמנוע פגיעה בערכים חשובים לא פחות מחופש המחאה, ובהם: שלטון החוק, חופש התנועה והזכות של הציבור בישראל קיים שגרת חיים תקינה, שלווה ובטוחה. דווקא מתוך הכרה בחשיבותו של חופש הביטוי והמחאה, משטרת ישראל פועלת כל העת מול מארגני אלפי הפגנות ואירועים המוניים לאורך ימות השנה, מתוך כוונה לאפשר את קיומם התקין והחשוב, הכל בתנאי שלא יפגע בזכויות יסוד חשובות ובהתאם לחוק.

כאשר מדובר בהפגנה אלימה, משטרת ישראל מפעילה אמצעים לפיזור הפרות סדר ובמידת הצורך מבצעת מעצרים נגד מתפרעים אלימים שאינם מצייתים להוראות השוטרים או פוגעים באופן בוטה בסדר הציבורי ובשגרת החיים התקינה. בפועל, רוב ההפגנות בישראל אינן אלימות ולכן לא כוללות כלל פעולות אכיפה אקטיביות או שימוש באמצעים אחרים לפיזורן.

עובדה היא כי בשנים האחרונות קיימת ירידה מתמדת ועקבית בכמות המעצרים שמבצעת המשטרה. נדגיש כי המעצר הינו כלי הכרחי וחשוב שהחוק מקנה לכל שוטר לאכיפת החוק והפסקת עבירות, כמו במצב של התפרעות אלימה בהפרות סדר, ולמרות זאת המשטרה נמנעת מלבצעו שלא לצורך ועוצרת חשודים במקרים המתאימים לכך ולצרכים המותרים בחוק. גם אם בוצע מעצר לצורך הפסקת העבירה או בעקבותיה לצורך חקירה ומיצוי הדין עם חשוד, הרי שבמרבית המקרים המשטרה בוחרת להשתמש בסמכותה עפ״י חוק לשחרור חשוד בתנאים מגבילים תוך העדפת חלופה זו, ככל שהדבר ניתן ומתאים בנסיבות העניין, על פני שלילת חירות מוחלטת באמצעות בקשה להארכת מעצר.

משטרת ישראל תמשיך לאפשר את חופש הביטוי והמחאה לכל אדם בישראל, אולם לא תאפשר התפרעויות אלימות, חסימות צירים, תקיפות שוטרים וכל מעשה פסול אחר שעומד בניגוד לחוק".

תגובות

|
cool good eh love2 cute confused notgood numb disgusting fail

Send this to a friend