צרו קשר
אתר התחקירים המוביל בישראל
אנחנו כאן כדי לעשות עיתונות אמיתית: לא מתלהמת, שנצמדת לעובדות ולסטנדרט המקצועי המחמיר ביותר. עיתונות ביקורתית ומאוזנת — אבל היא לעולם לא חפה מתפיסת עולם. עיתונות שדבקה בעקרונות של דמוקרטיה, שוויון וצדק חברתי. עיתונות חוקרת, חפה מפחד וממורא, שאינה חוששת לקחת צד, שומרת על פרופורציות. עיתונות סקרנית, שלא חייבת דבר לאיש מלבד לאלפי התומכות והתומכים שלנו. עיתונות שבודקת את עצמה ולא מפחדת להודות כשהיא טועה, ובו בזמן עיתונות שעומדת מאחורי הפרסומים והתחקירים, המטופלים בחרדת קודש.
״המקום הכי חם בגיהנום״ הוא אתר תחקירים עצמאי. נוסד ב-2013 על ידי העיתונאית עינת פישביין, יחד עם אירית דולב. האתר ממומן על ידי הקוראים — תמיכות קבועות מאלפי תומכות ותומכים — ללא פרסומות, ללא מימון ממשלתי וללא בעלי הון.
ב-2022, ״המקום הכי חם בגיהנום״ התאחד עם ״שקוף״ ועם ״העין השביעית״ לאיחוד העיתונות העצמאית בישראל. שלוש המערכות ממשיכות לפעול באופן עצמאי, תחת הנהלה משותפת ומודל כלכלי אחד.
למה ״המקום הכי חם בגיהנום״
את המשפט הזה נהוג לייחס לסופר האיטלקי דנטה אליגיירי, מחבר ״התופת״, אבל מי שהפך אותו לרלוונטי בעת החדשה הוא מרטין לותר קינג. ב-30 באפריל 1967 נשא הכומר השחור, מנהיג התנועה לזכויות האזרח בארצות הברית, דרשה בכנסיית איבנאזר שבאטלנטה. הוא דיבר נגד המעורבות האמריקאית במלחמה העקובה מדם בווייטנאם, ולא השאיר מקום לעמימות או לנייטרליות. הוא האמין שמול עוול או איוולת עדיף תמיד לקרוא תיגר, ולא להסתופף תחת אורו החמים והמנוון של הקונסנזוס. ״יש זמנים״, הוסיף קינג, ״שבהם שקט הוא בגידה.״
עצמאות ומימון
המקום הזה
״המקום הכי חם בגיהנום״ הוא חוליה בשרשרת קצרה אך עיקשת — שרשרת ש״העולם הזה״ בעריכת אורי אבנרי היה מהחוליות הראשונות והחשובות ביותר שלה.
ב-1950, כשנטל את עריכת העיתון, ניסח אבנרי מניפסט שביקש לנגח כל מה שאיפיין את העיתונות העברית של זמנו: בפאתוס, במליציוּת, בקרבת היתר לשלטון, וביומרה לבטא ״מצפון לאומי״. שלושים וארבע שנים אחר כך, ב-1984 — בטור העורך באותו גיליון בו ענת סרגוסטי פרסמה את תמונותיהם של שני חוטפי קו 300 בעודם בחיים, התמונות שסיפקו הוכחה חותכת לכך שראשי השב״כ הוציאו אותם להורג ושיבשו חקירה — שב אבנרי וצטט אותו. תוקפו לא פג.
״ישנם עיתונים המבקשים לבטא את המצפון הלאומי. אנו צנועים יותר. ישנם עיתונים המבקשים לשמש חצוצרה למיפלגה, שופר למעמד, קול-קורא למהפיכה. אין לנו האמביציה לבוא בקהלם. לנו היתה רק אמביציה קטנה, פשוטה, אפורה: להוציא עיתון שאפשר לקרוא אותו.
מה רוצה הקורא לקרוא? כל עיתון מנסה לנחש את התשובה (פרט לעיתונים הסבורים שהקורא חייב לקרוא את אשר הוא העתון, מוצא למועיל, כשם שחולה חייב לבלוע את הגלולה שהרופא קובע לו).
״העולם הזה״ ניחש אף הוא את רצון הקורא, וקשר את גורלו לאמיתות ניחושו — הקורא רוצה לקרוא אינפורמציה. וקבע לעצמו מטרה: לגלות את כל העובדות, ולפרסם את כל העובדות. לכתוב אותן בקיצור נמרץ, לחסל כל מילה מיותרת, להימנע מכל פולמוס, לא להביע כל דעה (פרט למאמרים חתומים מעטים), להניח לקורא להסיק את המסקנה הנראית לו על סמך האינפורמציה המוגשת לו.״
זו תוכנית העבודה שלנו וזו שאיפתנו. ולשם הקרקוע, אבנרי חתם את אותו טור כך: ״אין המערכת סבורה שהגיעה לפיסגת ההצלחות. להיפך — העיתון עוד רחוק מאד מאותה רמה של איכות שהמערכת קבעה אותה כמטרה. עוד ישנם שטחי-חיים שלא הוקפו כראוי, מדורים שהיה כדאי להוסיפם, מאורעות שכדאי היה לצלמם. אך דומה שהמערכת רשאית לומר כי אין היא שוקטת על שמריה.״
עקרונות עריכתיים
סילוף נתונים כדי לשרת נרטיב, מידע ספקולטיבי שלא הוצלב, או עבודה תחקירית ירודה — לא עוברים בדלת.
יש לנו את המנדט להיות איטיים יותר מהמיינסטרים, ואנחנו מנצלים אותו. אנחנו מעדיפים להתעכב על תחקיר ובלבד שנביא את התמונה המלאה — את כל הצדדים שלה, את הסיפור כפי שהוא, בלי לייפות. הסקופ המהיר אינו ערך אצלנו; הסקופ הנכון — כן.
עשרות כתבות נגנזו אצלנו לאורך השנים — של כתבים חדשים, של ותיקים, בעקבות טעויות אנוש או חוסר עמידה בסטנדרט. שום דבר לא יוצא בלי לעבור את הרף.
תחקיר לא מסתיים בעובדות. הוא מסתיים בכך שהקורא מבין מה קרה, איך, ולמה. הביאור הוא חלק מהעבודה, לא תוספת אחריה.
האיזון אצלנו לא בא מבחירה ב״שני הצדדים״ של כל סוגיה. הוא בא מהסירוב להתיישר עם הקונצנזוס. אנחנו חמישה אנשים, והבחירה איפה להשקיע את הזמן והכסף שלנו היא כשלעצמה בחירה ערכית. כשרוב התקשורת הישראלית עוסקת במורל הלאומי, אנחנו בוחרים להיות במקום ממנו כולם בורחים. לדבר עם המושתקים, להביא את קולם. לשים בכותרת הראשית את מה שנחשב ״שוליים״, את מה שאסור לדבר עליו — עדיין. אנו עושים זאת מתוך הבנה שתפקידנו הוא להוות שער הכניסה של אותן אוכלוסיות מודרות מן השוליים אל לב השיח הציבורי.
מדיניות התיקונים
תיקון סגנוני או הבהרה
מתוקנים בגוף הכתבה ללא הערה מיוחדת.
תיקון בסמיכות לפרסום
הבהרה ותאריך התיקון בסוף הכתבה.
תיקון מהותי
בראש הכתבה, עם תאריך התיקון והסבר מפורש מה תוקן ומדוע.
הצוות
הקימה את "המקום הכי חם בגיהנום" בשנת 2013 ועמדה בראש המערכת במשך עשור. הציבה את התשתית העיתונאית, המוסרית והעריכתית של האתר.
