לפני כשבוע, ב-9 באפריל 2026, בדיוק חמישה חודשים לאחר מכן, פורסמה באתר התזכירים הממשלתי טיוטת תיקון תקנות במסגרתה, "עקב צרכי השעה, מוצע לתקן את תקנה 12(ב) לתקנות כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים (תנאי כליאה), ולהאריך את הוראת השעה, באופן שיאפשר הארכה של תקופת מניעת הביקורים של נציגי צלב אדום אצל לוחמים בלתי חוקיים, כך שתעמוד על תקופה של 198 ימים, וזאת חלף 3 חודשים, כפי שקובעות התקנות בנוסחן המקורי״. להערות הציבור ניתנו חמישה ימים. לשם השוואה: תקנות רגילות בישראל פתוחות להערות ציבור בין 14 ל-45 יום. אתמול (ד׳), ב-15 באפריל, ביום שבו פגה הוראת השעה הקודמת פורסמו התקנות ברשומות.
בסוף נובמבר, במהלך דיון שכינס ח"כ צביקה פוגל (עוצמה יהודית) בוועדה לביטחון לאומי בעניין מניעת ביקורי הצלב האדום אצל עצורים פלסטינים, הבהירה גילי מהולל, מהייעוץ המשפטי למשרד הביטחון כי "אין אפשרות משפטית לקבוע מניעה לשלושה חודשים רצופים" של ביקורי הצלב האדום. "עם פקיעת הצו", הוסיפה, "תישקל אפשרות לתיקון התקנה כך שתאפשר הארכה נוספת".
חוק כליאתם של לוחמים בלתי חוקיים נחקק ב-2002 כמענה לפסיקת בג"ץ שקבעה שלא ניתן לאסור אזרחים לבנוניים כ"קלפי מיקוח" ללא הוכחת מסוכנות אישית. הוא יצר קטגוריה שאינה קיימת בדין הבינלאומי: מי שנחשד בהשתתפות בפעולות עוינות, אך אינו מוגן כשבוי מלחמה לפי אמנת ג'נבה. על פי המחקר של פרופ׳ פנינה שרביט, עד 7 באוקטובר 2023 הוצאו מכוחו כ-60 צווים בעשרים שנה. מאז פרצה המלחמה הגיעה מספרם הכולל של מי שהוחזק מכוח החוק לאלפים.
שני מסלולים, מניע אחד
מאז 7 באוקטובר פועלת ישראל בשני מסלולים מקבילים למניעת פיקוח חיצוני על עצוריה. השר לביטחון פנים איתמר בן גביר, כממונה על שב"ס, הורה על מניעה גורפת של ביקורי צלב אדום בכלל מתקני שב"ס. ארגוני זכויות אדם עתרו נגד כך בפברואר 2024. עשרים פעמים ביקשה המדינה דחיית מענה לבית המשפט — ועשרים פעמים בג"ץ אישר. לגבי הלב"חים, התקנות המקוריות מ-2002 אפשרו לשר הביטחון לחסום ביקורי צלב אדום לתקופה של עד שלושה חודשים — עם בחינה מחודשת לפחות אחת לחודש.
בנובמבר 2025 חתם שר הביטחון ישראל כץ על צו שחסם ביקורי צלב אדום אצל לב"חים לשלושה חודשים. כשפגה אפשרות ההארכה, צצה הבעיה המשפטית שמהולל הציגה בוועדה. הפתרון: לא לבטל את הסמכות, אלא לתקן את תקרת הזמן. ב-29 בינואר 2026 נכנסה לתוקף "הוראת שעה ראשונה" (תיקון מס' 1) שהאריכה את הסף ל-138 ימים. תיקון מס' 2, שנכנס לתוקף ביום שבו פגה הראשון, מרחיב ל-168 ימים. וכעת הוארך האיסור ל-198 ימים.
הנתונים שמסרה המדינה לבג"ץ מראים את גודל ההיקף: בדצמבר 2024 הוחזקו 3,435 לב"חים — גידול של 50 אחוז בשני חודשים בלבד. בעסקת ינואר 2025 שוחררו 1,050 מהם. נכון לנובמבר 2025, לפי נתוני המוקד להגנת הפרט, הוחזקו 1,205 עצורים מכוח חוק הלב"חים בבתי הסוהר — מתוך 9,204 כלואים פלסטינים סך הכל. חשיפת המקום הכי חם בגיהנום מהחודש שעבר הראתה כי נכון לדצמבר 2025 מוחזקים בישראל 1,235 לב"חים — ובתוכם 45 אזרחים סורים, שנעצרו לאחר שישראל נכנסה לשטח סוריה בעקבות נפילת אסד. כעת, עם כניסתן לתוקף של התקנות החדשות, שר הביטחון יכול לחסום גישת הצלב האדום אליהם למשך 198 ימים.
חוק דרקוני
בתגובה לתזכיר התיקון נכתב באתר כי ״מדובר בכלואים שמוחזקים מכוח חוק דרקוני מבלי שהוגשו נגדם כתבי אישום ומבלי שעמדו למשפט. מניעת ביקורי צלב אדום למשך 198 ימים (מעל חצי שנה!) תחת הגדרת 'לוחם בלתי חוקי' השנויה במחלוקת, מהווה הפרה בוטה של החובה לספק פיקוח מינימלי על תנאי כליאה הומניטריים. המדינה מנרמלת מצב של העלמת כלואים ללא משפט, וזהו מתן היתר להפקרות מוחלטת בתוך בתי הכלא״.
מגיב שזיהה את עצמו כ"ד"ר ישראל אליוט כהן" כתב: "הצעה זו מאוד לא טובה, היא תדרדר עוד יותר את מעמדה של ישראל בעולם." אחד הגיב: "מתנגד. לא ברור כלל מהם 'צרכי השעה' שמוזכרים בניסוח, ולמה מניעת ביקורים כה ארוכה נחוצה."ֿ
בדיון שקיים פוגל בנובמבר, הוא טען כי הצלב האדום "גילה אדישות אכזרית לסבלם של היהודים בשואה." אמנם הצעתו לביטול קבוע טרם אומצה, אך במקומה הגיעה הוראת השעה שמוצנעת כתיקון טכני. בתגובה לתזכיר של מגיב בשם נרי אראלי, שהציג את עצמו כ״סא"ל במיל' בענף לאיתור נעדרים של צה"ל החרד עד היום לגורלו של הנווט רון ארד שלא זכה כלל לביקור של נציגי הצלב האדום״, נכתב: ״כשם שלא היה זה מוסרי למנוע ביקורים של הצלב האדום בימי מלחמת העולם השנייה במחנות הריכוז וההשמדה שהקימו הנאצים במטרה להשמיד את ההעם היהודי כך אין זה מוסרי שאנחנו בהתנדבות וללא לחץ חיצוני נרד למדרגתם של שונאינו. היתרון המוסרי היהודי שעמד לנו במשך הדורות ועזר לנו בהתמודדות עם שנאת הגויים והאנטישמיות שהופנתה כלפינו״. עוד הוסיף אראלי כי ״מניעת ביקורים של נציגי הצלב האדום מ163 ל 198 ימים, לכאורה נשמע כזוטות דקדקניות אך מבחינה מוסרית הוא כתם על המצפון היהודי, לא זו הדרך״.
