אישור הרחבת סמכויותיהם של בתי הדין הרבניים כך שיוכלו לדון גם בעניינים אזרחיים אינו רק שינוי טכני במערכת המשפט. זהו מהלך שמקדם בפועל החלשה של אזרחים-ובפרט של נשים ואוכלוסיות ממעמד בינוני-נמוך. המהלך הינו חלק מרצף פעולות אסטרטגי של החלשת בית המשפט העליון ובתי המשפט האזרחיים להחלשת הביקורת השיפוטית והסרת המגבלות על כוחה של הרשות המבצעת-על מנת להחליש ולפרק את המוסדות הקיימים ולקדם מערכת משפטית על פי חוקי ההלכה.

מהלך החלשת המערכת המשפטית האזרחית לטובת המערכת הדתית שאינה מבוססת על עקרונות השוויון המגדרי, פוגע ביכולתה של המדינה להבטיח הגנה משפטית שוויונית ולמעשה מפקיר את הביטחון האישי של נשים ואוכלוסיות מוחלשות. אף שהסמכות מבוססת פורמלית על הסכמה, במציאות של פערי כוח מגדריים ולחצים חברתיים אין בהכרח הסכמה חופשית ושוויונית. האפשרות לסרב כרוכה, בעלויות אישיות וקהילתיות משמעותיות, עבור נשים רבות. על כן הטענה להסכמה שוויונית אינה עומדת במבחן המציאות.

נשים, המתמודדות כבר כיום עם פערי כוח בתוך המערכת של בתי הדין הרבני, צפויות לשלם מחיר כבד במיוחד, בהחלשת ייתר של זכויותיהן. זהו אינו רק שינוי משפטי, אלא מהלך פוליטי מובהק-חלק מאסטרטגיה רחבה לעיצוב מחדש של גבולות האזרחות בישראל שאינו עומד בפני עצמו, אלא משתלב במגמה רחבה יותר של שחיקת עקרונות דמוקרטיים החלשת מנגנוני איזון והגנה על זכויות אזרחיות.

מגמה עולמית

על פי דו"ח הדמוקרטיה העולמי V-Dem) 2025) , החל מינואר 2023  ישראל מצויה בתהליך מואץ של נסיגה דמוקרטית, וכיום בתום שנת 2025 היא מצויה על פי הדו"ח, בהתדרדרות  שלטונית. כל אותה עת מקדמת הממשלה בישראל רפורמה שמטרתה לצמצם את עצמאות מערכת המשפט ולחזק את כוחה שלה. מהלכים אלו מתבצעים לצד גל של הצעות חוק הפוגעות ומחלישות זכויות אזרחיות: הפרדה מגדרית, פגיעה בשוויון ובזכויות נשים, פגיעה בתקציבים ובפעילות עמותות אזרחיות במרחב הציבורי ובחינוך.  

מדובר במגמה עולמית בה תהליכי נסיגה דמוקרטית מלווים בהחרפת המתקפות על שוויון מגדרי ועל המוסדות שנועדו להגן עליו, ראו מהונגריה ופולין ועד לארצות הברית והודו, משטרים לא-ליברליים נוטים לבסס את כוחם במאמצים לצמצום חופש האישה על גופה, החלשת ההגנות מפני אלימות מבוססת-מגדר, ונסיגה ממחויבויות מוסדיות לשוויון. פגיעה חוקית במעמדן של נשים מתורגמת למנגנונים מוסדיים קונקרטיים שמעצבים בפועל את תנאי השתתפותן הפוליטית ומופיעה בהצבת חסמים הולכים ומתרבים בפני נשים בזירה הפוליטית.

נתונים השוואתיים של דו"ח הדמוקרטיה העולמי מצביעים על קשר בין שחיקה בזכויות נשים לבין ירידה בייצוגן הפוליטי. בנוסף, מחקרים ביינלאומיים על אלימות מגדרית בפוליטיקה מדגישים כי כאשר נשים תופסות את המרחב הציבורי כבלתי בטוח או ככזה שאינו מגן על זכויותיהן, הן נוטות להימנע מהשתתפות פוליטית. לפיכך, הרחבת סמכויות לגופים שבהם מתקיימים פערי כוח מגדריים אינה רק סוגיה משפטית, אלא מנגנון המשפיע בפועל על היצע המועמדות ועל היקף הייצוג הפוליטי של נשים.

האלימות בזירה הביתית מגיעה למרחב הציבורי

נשים אינן מודרות מהפוליטיקה בשל היעדר רצון או מוטיבציה, אלא משום שהמערכת מציבה בפניהן חסמים מצטברים הכוללים, בין היתר היעדר מנגנוני הבטחת ייצוג הנהוגים במדינות רבות ולא רק בדמוקרטיות; היעדר תמריצים מוסדיים ופיננסיים שמקדמים כניסת נשים לפוליטיקה;  וכן היעדר פיקוח ואכיפה אפקטיביים כנגד אלימות כלפי נשים בזירה הבייתית, הציבורית והפוליטית.הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים היא חסם מוסדי מובהק המשדרת לנשים כי גם המרחב האזרחי אינו מבטיח להן שוויון או הגנה מפני אלימות וצמצום זכויות.

בנוסף, למהלך זה יש גם השלכות ישירות על הזירה הפוליטית ובוודאי לפני הבחירות. ככל שנשים מודרות יותר ממוקדי כוח – כפעילות חברתיות, כמועמדות, וכבעלות השפעה-כך מצטמצם ייצוגן לא רק ברשימות, אלא במוקדי קבלת ההחלטות. מדיניות שמחלישה את זכויותיהן אינה פוגעת בהן רק בהווה, אלא גם מעצבת את שדה התחרות הפוליטי העתידי, באופן בו היא מצמצמת את מספר הנשים שיכולות ורוצות להתמודד. כך נוצר מעגל שמזין את עצמו: חסמים מוסדיים מצמצמים את השתתפות הנשים, הייצוג הנמוך מגביל את יכולת ההשפעה, והיעדר השפעה מאפשר את המשך קידומה של אותה מדיניות.

בסופו של דבר, אין זו רק שאלה של דת ומדינה. אלא של אסטרטגיה פוליטית: מי מעצב את כללי המשחק, ומי מודר מהם מלכתחילה. המאבק על בלימת סמכויות בתי הדין ועל ייצוג פוליטי הולם אינו רק עניין של זכויות נשים, הוא מבחן לחוסנה הדמוקרטי  של החברה הישראלית כולה, במאבקה על חירות ושוויון.

דורית דריה שמואלי היא חוקרת מגדר ופוליטיקה באוניברסיטה פתוחה