למה עיתונאים הפסיקו לעשות את העבודה שלהם?

אתמול החליט בית המשפט לשחרר תושב אום אל פאחם ממעצר, אחרי שהתברר שאין למשטרה ראיות מוחשיות לפשע שחשדה שעשה. הוא היה אחרון החשודים ב״טרור ההצתות״, שכביכול עבר על מדינת ישראל בסוף חודש נובמבר.

אלפי דונמים של יער נשרפו בסוף היבש של שנת 2016, ומאות בתים נפגעו בשריפה – חלקם נשרפו כליל. מתוך כל השריפות שבערו ברוח המזרחית העזה, נקבע בוודאות שמדובר בהצתה רק לגבי השריפה בזיכרון יעקב, וגם שם לא קבעה המשטרה בוודאות שמדובר ברקע לאומני. השריפה בהרי ירושלים פרצה כתוצאה מפצצת תאורה שירתה המשטרה (בניסיון לתפוס אנשים שחשדה שבכוונתם להצית על רקע לאומני, ובסוף התברר שהם סתם פורצים יהודים), והשריפות בחיפה ובאזור נטף, כמו גם השריפות בגליל – שכמעט כולן בערו בקרבת כפרים ערביים – התבררו כ… שריפות. כאלה שקורות כשמישהו משאיר זכוכית או משהו בשטח, ואז כשיש שמש חזקה ורוח עזה, נדלקת אש.

טרור ההצתות, אם כך, שהיה כותרת ראשית בכל כלי התקשורת כמעט – לא היה ולא נברא. איפה כן היו הצתות לאומניות? בשטחים, בעיקר באזור נוה צוף שבבנימין. כשהפלסטינים ראו את התגובה ההיסטרית של ממשלת ישראל לאש, הם החלו להצית: בין השאר כקונטרה למה שהמציתים תפסו כ״שיתוף פעולה עם האויב״, כשכבאים פלסטינים דהרו לכרמל לעזור לעמיתיהם הישראלים לכבות את האש בחיפה.

אותו עציר משוחרר מאום אל פאחם, יש לומר, אכן נתפס בידי השוטרים כשהוא מדליק אש. הוא שרף את האשפה הביתית שלו לא רחוק ממקום מגוריו, כי ככה זה כשהמדינה לא מספקת שירותי תברואה נאותים – מאלתרים. המשטרה והשב״כ לא מצאו ולו בדל ראיה שאיכשהו קושרת אותו לארגוני טרור, להסתה, לטרור עממי או לרצון לפגוע במדינה. אני משער שעכשיו – אחרי 45 ימי מעצר שווא – יהיה דווקא די קל לאתר אצלו רצון לפגוע במדינת ישראל. גם אצלי ואצלכם היה קל למצוא רצון כזה בנסיבות האלה.

מקוות שלא יעצרו אותנו לחודשיים בגלל ששרפנו את העיתון. דימוי: שאטרסטוק

זאת לא הפעם הראשונה בשבועות האחרונים  שבה אין שום קשר בין המידע שבו מלעיטים את אזרחי ישראל לבין המציאות. שאלתי בשבוע שעבר סטודנטים אם אונסק״ו קבע שהכותל לא שייך לישראל. יותר ממחצית הסטודנטים – אנשים צעירים שמגדירים עצמם כמכורים לחדשות – היו משוכנעים שהתשובה היא כן. אבל התשובה היא כמובן לא, כפי שהתפרסם גם כאן, במקום הכי חם. אלא שברגע שהטלוויזיה, הרדיו, הפרינט ובעיקר החדשות באינטרנט מקבעים נראטיב ראשוני אצל אזרחי המדינה, קשה מאוד לשנות אותו. כולם מצטטים את הפוליטיקאי הבכיר הראשון שיטען טענה כלשהי, ואז שאר המגיבים יהדהדו את אותה הטענה (בעד/נגד/מה שלא יהיה) והופה, יש עובדות.

אבל אלה לא עובדות. ולא, זה לא ״פייק ניוז״ – זאת פשוט לא עיתונות.

בשעטה האינסופית ״להיות ראשונים״ או ״להיות בלעדיים״, בצורך להגיד משהו חדש או מחדש בשידור האינסופי שלא נגמר בזמן אירוע לאומי כזה או אחר, נזנחת הנורמה החשובה ביותר בעיתונות: הבדיקה.

הרי סיפור אונסק״ו יצא מאתרים שהאמינות העיתונאית שלהם מוטלת בספק, לכל הפחות, ומהרשתות החברתיות שלהן אין אמינות עיתונאית כלשהי  – מה בער לכלי התקשורת להדהד את השטות הזאת מבלי לבדוק? והרי נתניהו קרא לשריפות ״טרור הצתות״ רק אחרי שכמה ח״כים מהימין הדהדו קשקושים באתרי ימין שבינם ובין עיתונות אין דבר וחצי דבר – מה הבעיה להסתייג? מה הבעיה לתת כותרת – ״נתניהו: מדובר בטרור הצתות״ במקום: ״טרור ההצתות״, כאילו בדקתם וגורם מוסמך אמר לכם את זה?

היה שלב בו מפקד כלשהו במכבי האש אמר באחד השידורים מחיפה, ״יתכן ומדובר בהצתה״. בכותרת שרצה על המסכים נכתב – ״שירותי הכיבוי בחיפה: מדובר בהצתה״. אבל זה לא מה שהוא אמר: הוא אמר ״יתכן״. לאן נעלמה המילה הזאת? אני משער שבהמולת השידור אף אחד לא טרח לגשת שניה הצדה, לשים אוזניות, להאזין למה שנאמר ורק אז לכתוב את הכותרת.

צילום מסך מתוך חדשות 10

זה לא עידן של פוסט אמת כמו שנטען שוב ושוב כמו איזו מאנטרה. זה עידן של פוסט-עיתונות. עידן שבו עיתונאים מקריבים את החובה המקצועית שלהם על מזבח הראשוני, הבלעדי והצעקני.

נחזור לאיש ששוחרר ממעצר אחרי 45 ימים: האיש הזה, שאת שמו אינני יודע וכמובן שאינו מופיע בעמודים הראשונים של העיתון הבוקר או באתרי החדשות, הוא מישהו שכל מי שעובד בתחום העיתונות בישראל צריך לבקש ממנו סליחה. אם לא היינו מתלהמים כל כך, אם היינו עושים עבודה יסודית, אם לא היינו מייצרים פאניקה מיותרת בציבור – הוא היה מקבל קנס מהמשרד להגנת הסביבה על שריפת זבל, וגם זה לכל היותר.

די להאשים במצב העיתונות את התקפות הממשלה, את המצב הכלכלי ואת הרשתות החברתיות – בואו נעשה קודם כל את כל מה שאנחנו יכולים וחייבים לעשות: את העבודה שלנו. ואם בשם היסודיות והדיווח האחראי נביא ידיעה בדוקה חצי שעה אחרי ידיעה אפויה-למחצה אצל המתחרים, רק נרוויח מזה. נרוויח קרדיט וכבוד אצל הקוראים, הצופים והמאזינים שלנו: האנשים שלמענם באנו למקצוע הזה מלכתחילה.