זיהום האקוויפר ומעיינות המים בנגב ובערבה של מפעלי כיל נמשך עשרות שנים. על פי רשות המים מדובר במאות מיליוני מטרים מעוקבים האגורים בתת הקרקע ושהוצאת הזיהום מהמעיינות "תימשך שנים רבות". בינתיים גם הר הפוספוגבס ממשיך וגדל, כשהנוזלים שבתוכו נלחצים כלפי מטה

כמו באירופה, גם בישראל מקדמים את מודל הכלכלה המעגלית. רק בלי להורות על הפסקת השימוש במשאבי טבע, בלי לעסוק בתעשיות הגדולות, בלי להתייחס לתוכניות הות"ל ועם בעלי עניין בחברת כיל רותם שיושבים במרכז ממשלתי

במקום לעסוק בכל הסיכונים שבכריית הפוספטים בשדה בריר, החליטה המדינה להתמקד בזיהום האוויר ולא לבחון את ההשפעות הסביבתיות, הבריאותיות והכלכליות. "מדובר בהיקף אדיר של שטחים שנפגעים, כולל החי והצומח שבהם"

ההצגה הקבועה של כיל על התרומה הכלכלית שלה לדרום, רק מדגישה איך הפכו תושבי האזור לשבויים בידי התאגידים ונאלצים להסתפק במשרות פשוטות ובשכר נמוך

אם אין חקיקה או מדיניות רשמית בנושא הניטור הביולוגי, ואין פרסומים שמפרטים באיזה אופן נעשות בדיקות להימצאות חומרים מזהמים באוויר ומה התוצאות שלהן - איך יכולים גורמי הממשלה לקבוע שאין תחלואה עודפת בסביבת העבודה והמגורים של תעשיית הפוספטים?

שימוש בדשן זרחני שמיוצר מסלע הפוספט עלול לגרום לבעיות בריאותיות וסביבתיות חמורות, אבל בישראל לא מקדמים פתרון ירוק של השבת הזרחן מהשפכים - שמיושם כבר שנים בכל העולם

בקשות תגובה, שאלות ותשובות של כל הגורמים הרלוונטיים לתחקיר המקום הכי חם על פעילות כיל בדרום

העובדות הסוציאליות בבתי החולים מתמודדות עם שגרה שלא הכירו: חולי קורונה עם בעיות חדשות לגמרי, חולים ותיקים שרק רוצים לברוח משם, וצוות רפואי שעומד בפני הלא נודע ומתמודד עם שחיקה גוברת. מבט מבפנים

כתבות שפורסמו בשבוע שעבר ב"הארץ" וב"כאן" הביאו חומרי חקירה סלקטיביים מתיק הירי בסלומון טקה, ורחוקים מלצייר את התמונה המלאה. הסתירות בין העדויות, זירת החקירה המזוהמת והצילומים שלא נחשפו, מותירים סימני שאלה רבים

בזמן ששר הרווחה חיים כץ מואשם במרמה והפרת אמונים ומחפש לעצמו חסינות - המוסדות לטיפול בנוער בסיכון של משרדו מופקרים, מתפרקים ונסגרים בזה אחר זה. בסדרת כתבות שפרסמנו כאן חשף ניב חכלילי איך זה התרחש, שלב אחרי שלב