יש מי שמתעקשים לטעון שהשנה החולפת היתה שנה של שינוי לדיור הציבורי. שר חדש נכנס למשרד, פעילים מספרים שדלתו פתוחה בפניהם, שהוא קשוב.

ואכן, משרד הבינוי בראשותו של יואב גלנט החל כמה מהלכים ראויים ביותר. הוא פעל לאכלס את מאות הדירות שעמדו ריקות במשך שנים, הבטיח שהכסף שמוקדש לדיור הציבורי יופנה לרכישת מאות דירות נוספות ושיפוצם של נכסים קיימים, והקים ועדה "לקביעת הקדימויות בדיור הציבורי".

אלא שבצורה אבסורדית, הפעולות שבהן נקט שוב חשפו את הפער בין המציאות לבין ההצהרות. הדירות הריקות הוגרלו בין עשרות אלפי משפחות זכאיות לסיוע בשכר דירה בלא שהוסבר כיצד נערכה ההגרלה וללא שיתוף הציבור או הזכאים באופן שבו נעשתה, ולמעשה הגדילה את מצוקת הזכאים לדיור ציבורי שממתינים בתור.

כך גם עם כמיליארד השקלים, שאמורים להיות מושקעים ברכישת דירות חדשות ושיפוצן של הקיימות. כלל לא ברור כיצד נקבעים הקריטריונים לקנייה. מטרופוליס, החברה הזוכה החדשה במכרז (לצדה של עמידר), תזכה לעמלה שמנה על כל דירה שתצליח לרכוש. קצב הרכישה והתקציב הכולל יאפשרו קנייה של כמה מאות דירות בחודשים הקרובים, דבר שלא יביא לצמצום אמיתי במספר המשפחות הממתינות בתור.

הדמיית מחשב: אתר מדלן

ועדת הקדימויות היא כבר שיא חדש של "ריבוע המעגל". יש לקוות שיום אחד הפרוטוקולים שלה יפורסמו ויוכלו להפוך לקומדיה שחורה. השר ממנה ועדה שתפקידה להעביר מסקנות בנוגע לשינוי הקריטריונים, הלא שקופים, וארגון מחדש של רשימות ההמתנה לזכאי הדיור הציבורי. מה בעצם על הוועדה לעשות? לשסות את המוחלשים ביותר בחברה אלה באלה. אולי הנכים יבואו הפעם על חשבון המשפחות ברוכות הילדים, ואולי דווקא אלה שממתינים זמן רב ביותר בתור יקדימו את האמהות החד הוריות. אבל מה הטעם בשינוי הקריטריונים, אם אין מלאי של דירות לספק להם?

בלשכת השר מדגישים שצריך להודות לו על ה"עשייה". גם זה מעיד על המציאות האבסורדית שהשתלטה על חיינו. הנה משרד ממשלתי, שסוף סוף, לאחר שנים של הזנחה ואי כיבוד החוק, עושה את המינימום הנדרש –  וכבר מצופה מהציבור למחוא לו כפיים.

אלא שבפועל מדובר רק בהדבקת טלאי על טלאי, מכיוון שעם כל הכבוד בהתגאות על רכישה עתידית של מאות דירות, נדרשת תוכנית הוליסטית, רחבה, שצריכה להיות מובלת על ידי הממשלה כולה, לשיקום ויצירת מערך אמיתי של דיור חברתי בישראל.

לכן, גם אם שנת 2015 אכן היתה שנה של הצהרות על שינוי, דווקא השנה הנכנסת היא זו שתבהיר אם משרד הבינוי והשיכון בראשותו של גלנט מוביל לטיפול אמיתי ורחב בבעיה, או שנישאר עם המציאות האכזרית, שבה מאות אלפי משפחות מוצאות את עצמן ללא פתרון, בעוד עשרות אלפי משפחות "בנות מזל", שזכו בדירות דיור ציבורי, מתמודדות עם חיים בתנאים בלתי נסבלים.