בלי פרסומות. בלי בעלי הון. בלי בולשיט
משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך
את הרמת הכוסית של מפלגת כולנו לרגל חג הפסח ובנוכחות שר האוצר ויו"ר המפלגה משה כחלון, בחרו לעשות בעיר לוד. בניגוד למפלגות אחרות, להן מוסדות וסניפים שאת חבריהם מזמינים לאירועי "מינגלינג" פוליטיים כמו זה, המפלגה של כחלון היא מפלגה חדשה ונטולת מסורת מבנית כלשהי. מסיבה זו, ניתן היה לקבל הזמנות לאולם "אבניו סיטי" בלוד, כך שלא ייראה ריק כששר האוצר מפטיר ברכת חג שמח. כל שצריך לעשות, הסבירו באולם, הוא להתקשר למספרו של אחד מאנשי המפלגה שנמצאים במקום.
אבל מסתבר שלא כולם יכולים היו לקבל הזמנות. בשביל להיכנס לאירוע, אסור היה להופיע ברשימה השחורה של פעילים חברתיים שבנו במפלגת כולנו – נאבקות ונאבקי דיור ציבורי, פעילים חברתיים, מתנגדים למדיניות השר: כל מי שעלולים היו להזכיר לכחלון שלא הכל נהדר במדינה.
ח"כ אלי אלאלוף, כולנו. צילום: דוברות הכנסת
הראשונה להתקשר הייתה כותבת שורות אלה (הקלטות השיחות נמצאות במערכת המקום הכי חם). בפתח השיחה נשאלתי לשמי, ועניתי אביגייל ביטון. לאחר שחזר על שמי הודיע פעיל המפלגה כי האירוע כלל אינו מתקיים.
אחרי חייג אלי בוסקילה, נכה רתוק לכסא גלגלים הממתין יותר מאחת עשרה שנים לדירה בדיור הציבורי, שסיפורו פורסם במקום הכי חם בשבוע שעבר. השבוע הוא ניגש שוב לסניף משרד השיכון בתל אביב כדי לדרוש תשובות על זמן ההמתנה שיידרש לו כדי להתאכלס בדירה. הפקידה במקום השיבה שהוא במקום הראשון בתור, אך הוא אינו רשום כממתין לדירת נ"ר (דירה המונגשת לנכים – א"ב) ואין לה אפשרות להעריך את זמן ההמתנה. בעוד שנה, כשבתו תגיע לגיל 21, בוסקילה יאבד חלק מזכויותיו בדיור הציבורי וגם הסיוע שהוא מקבל בשכר הדירה ייקטן באורח משמעותי.
כשבוסקילה התקשר לאיש מפלגת כולנו האחראי על ההזמנות, חבר המפלגה חזר על שמו והשיב "אלי בוסקילה! הרמת הכוסית בוטלה". בוסקילה ביקש לדעת מדוע בוטל האירוע. "בוטל, אתה יודע. לא הסתדר" השיב איש מפלגת כולנו.
מיד אחריו התקשרה זוהר אפרון, שתומכת במאבק הדיור הציבורי ומגיעה לפעולות המחאה, אך שמה עדיין אינו מוכר לאנשי האוצר ומשרד השיכון. "איך קוראים לך?", שאל אותה איש המפלגה, ממש כפי ששאל אותנו. כשהשיבה, שאל אותה איך שמעה על האירוע. "מחברים בלוד", היא השיבה. אחר כך הוא ביקש ממנה למסור את שמותיהם של אותם חברים תושבי לוד – אך בשום שלב לא נאמר לה שהאירוע בוטל, לא הסתדר, נדחה או כל אמירה אחרת שיש בה כדי להעיד שהרמת הכוסית אינה מתקיימת.
מפגינים בכניסה לאירוע של כולנו. צילום: אביגייל ביטון
הגענו לאולם בכל זאת, ועמדנו בכניסה עם שלטי מחאה ובהם דרישה לקורת גג בעבור בוסקילה וזעם ואכזבה על תפקודו של כחלון, מי שהציג עצמו לפני הבחירות כ"חברתי", אך אינו עושה דבר לבניית דיור ציבורי ולהקלה על משבר הדיור בארץ.
כמה מהנכנסים לאולם לעגו לקבוצה הקטנה שעמדה בכניסה. אחרים צעקו לעברנו כי כחלון הוא שר אוצר מצוין. הגדיל לעשות חבר הכנסת אלי אלאלוף שפנה לבוסקילה ושאל את המפגין הרתוק לכסא גלגלים איך הוא לא מתבייש לצעוק "הון, שלטון, עולם תחתון".
התרגלנו להיחסם. התרגלנו לסלקציות שמונעות מאיתנו להיכנס למקומות. התרגלנו להיזרק מוועדות בכנסת כשאנו משמיעות ומשמיעים את זעקתם של החלשים ביותר. אבל גם התרגלנו להיאבק, ורגילים להילחם, והתרגלנו לא לוותר – אנחנו נמשיך להביע את מחאתנו, נמשיך לדרוש צדק לזכאי הדיור הציבורי, נמשיך לדרוש שלאלי בוסקילה ולאחרים במצבו יינתן פתרון. איש לא ידכא אותנו ויביא אותנו להפסיק את העשייה החברתית שמשנה עולם, בטח שלא בעזרת סלקציה בכניסה לאירוע של מפלגה שמכנה את עצמה חברתית.
[mc4wp_form id="1006521"]
