לא פחות מאחד עשר יישובים חדשים תכננה המדינה להקים בנגב, כשאת התכלית נימק שר השיכון בהודעה שמסר לוועדת הפנים של הכנסת: "הדרום נמצא תחת מתקפה לא רק מעזה – הבנייה הבלתי חוקית בפזורה הבדואית ובסביבת באר שבע בשנתיים האחרונות יצאה מכלל שליטה".

במקום להשקיע בבניית תשתית רפואית באזור המוזנח ביותר במדינה בתחום זה, במקום לחזק את תשתיות החינוך והתחבורה ולתת מענה לצורכי התושבים המוחלשים בנגב ולבנות להם דיור ציבורי הולם, המדינה רוצה להשקיע מיליארדים בבניית פרברים חדשים נוספים.

הוועדה לנושאים תכנונים עקרוניים (ולנת"ע) התכנסה אתמול בירושלים כדי לדון בפעימה הראשונה בתוכנית של השר גלנט: הקמת היישובים אשל הנשיא ודניאל משני צדיה של אופקים, נווה גוריון מדרום מזרח לבאר שבע (חלקו מתוכנן לקום בתוך ישוב בדואי מוכר) ומדרום לו מתוכנן לקום היישוב שלח, הישוב דיה עתיד לקום סמוך לדימונה (גם הוא חופף לשטח ישוב בדואי), והישוב ניצנית שאמור לקום על גבול מצרים. בשלב מאוחר יותר, שוקלים במשרד השיכון, יוקמו חמישה יישובים נוספים.

מטעמו של משרד השיכון התומך בתוכנית השתתף בדיון המנכ"ל, חגי רזניק. מול התוכנית התייצבו ארגוני שמירה על סביבה כמו מגמה ירוקה, ארגונים חברתיים כמו נאבקות הדיור הציבורי בדימונה ונציגי הכפרים הבדואים שסכנת הנישול מרחפת מעליהם – קואליציה רחבה של מאבק על עתיד ישובי הנגב ותושביהם.

נציגי משרד השיכון הדהדו את השר שלהם בדיון. גם בוועדה הושמעו הביטויים השונים שאפשר להכניס תחת כותרת הגג "ייהוד הנגב". קשה היה לנוכחים בדיון להתחמק מהרושם ששר השיכון מנסה להסית נגד תושבי הנגב הבדואים, ולנצל את הפחד שהסתה זו מעוררת כדי להצליח להעביר תקציבים לישובים חדשים ל"אוכלוסיה חזקה" ולמנוע מתושבי הערים היהודיות בדרום להבין כי תקציבים אלה נגזלים מהם.

בוועדה לא דיברו על גודל התקציבים שיופנו לישובים החדשים, או המקור התקציבי לכספים אלה – אולם, כאמור, לאיש אין ספק שמדובר במיליארדי שקלים. שאלות עקשניות מצד נאבקות הדיור הציבורי לא נענו. תומכי התוכנית הזכירו שוב ושוב את האוכלוסיות ה"חזקות" שיעברו לנגב – כנראה שלשיטתם המוחלשים ודיירי הדיור הציבורי הם חלק מאותה "שממה" שאותה יש להפריח.

אף אחד מתומכי התוכנית לא הזכיר איך בניית היישובים להבים, מיתר ועומר משכה אליהם את כל האוכלוסייה המבוססת כלכלית בדרום, ועד כמה היא פגעה בערים הוותיקות יותר כמו באר שבע, ירוחם ודימונה. אינספור מחקרים בנושא אינם עוזרים לנרטיב שאותו הם מנסים לקדם, אז פשוט לא מזכירים אותם.

אחד היישובים המתוכננים, נווה גוריון, אמור להיות מוקם סמוך לכפר הבדואי ביר הדאג', כפר מוכר זה 19 שנים שלמרות כל ההבטחות עדיין לא נבנו בו תשתיות ראויות של מים וחשמל. שמוליק דוד מארגון שתי"ל מעדכן את חברי הוועדה שהשטח שייגזל מביר הדאג' עומד על כ-1,700 דונם, וכולל את רוב השטח החקלאי של אנשי הכפר – מקום שהשכר הממוצע בו עומד על כ-4,000 שקלים בחודש. בעברית פשוטה, הקמת נווה גוריון היא בעצם נישול של תושבי ביר הדאג' ממעט הפרנסה שלהם.

כשתושבי ביר הדאג' טוענים שאדמותיהם נגזלות, עונים להם שההקמה תספק תעסוקה לתושבי הכפר. איזו תעסוקה? עבודות בניין בלי פיקוח? ניקיון? אין לדעת. אולי זו תרומת היישובים החדשים האלה לנגב כולו – בתי מידות שאותו יוכלו לנקות, משפחות שיוכלו לשרת.

מנכ"ל משרד השיכון רזניק מזכיר לתושבי ביר הדאג' שוב ושוב ש"קיימים שיתופי פעולה" של שכניהם העתידיים איתם ושלפני שבועיים אפילו ישבו עמם בכפר הוא ועוד מתומכי התכנית וצפו עמם במונדיאל. אין ספק, מחווה רלבנטית.

בניגוד לעמדתו של משרד השיכון לגבי שיקום הדיור הציבורי, שם הוא מפריט ומנפיק בבורסה ומחפש פתרונות עקיפים כדי למצוא מימון, כשמדובר ביישובים לעשירים שהוא חפץ ביקרם – המשרד מוכן להתחייב על השקעות תקציביות עצומות. הוא לא חושש להזרים כסף, להבטיח ואם רק יתנו לו את ההזדמנות גם לקיים. כולם שווים בעיניי המשרד, אבל יש שווים הרבה יותר.

למרות מאמציו הכבירים של משרד השיכון, הוועדה מקבלת כמעט את כל טענות המתנגדים ליישובים החדשים. "הוועדה הדגישה כי מדיניות התכנון שעל פיה היא פועלת, מבקשת להימנע ככל האפשר מהקמת יישובים חדשים, שכן היא נוגדת את תפישת התכנון של ריכוז הפיתוח ומניעת פירבור", נכתב בהודעת הסיכום, "כמו כן הדגישה הוועדה כי הקמת יישובים כפריים חדשים בסמוך לישובים עירוניים קיימים, תפגע בהשגת יעדי הממשלה מחד ובחיזוק הערים מאידך".

בסופו של יום הוחלט להקים את היישוב דניאל בסמוך לאופקים ולכפר השיקומי עלה נגב, ואת הישוב נצנית בסמוך לגבול מצרים. שאר היישובים לא יוקמו, לפחות עד הפעם הבאה שבה השר גלנט יחליט שתפקידו לייהד את הנגב, במקום לדאוג לקורת גג לאזרחי ישראל.