תהיו יותר נכים, תביאו עוד ילדים, אולי זה יעזור לכם לקבל דיור. ואולי לא

תהיו יותר נכים, תביאו עוד ילדים, אולי זה יעזור לכם לקבל דיור. ואולי לא

גיברת, חסר לך מכתב מ-2006

עם ההרכב החדש של הממשלה זכינו לשר שיכון חדש, יואב גלנט, שמביא איתו רוח חדשה למשרד השיכון ובפרט לדיור הציבורי. מה שהופך את הרוח לכה מיוחדת הוא ההרס הבלתי פוסק שזרעו קודמיו בתפקיד: ממכירת חיסול של דירות הדיור הציבורי למקורבים במחירים מגוחכים, דרך תכניות פינוי בינוי בתנאים לא הוגנים לדיירים, ועד פינויים גורפים של משפחות בזמן שמאות דירות דיור ציבורי עומדות ריקות. אפילו ניסיון הצבעה בכנסת להחליף את הדיור הציבורי בסיוע בשכר דירה היה שם, אבל למזלנו לא אושר.

Вы недостаточно больны и многодетны

והנה בא שר חדש שמורה לאכלס את אותן דירות, מבקש תקציב לדיור ציבורי, ואף מחזיר את השם “משרד הבינוי והשיכון”, לאחר שקודמו אורי אריאל שילם לא פחות מ-140,000 שקלים רק כדי “למתג מחדש” ולהשמיט את המילה ‘שיכון’ משם המשרד. כל כך התרגלנו לדיכוי דיירי הדיור הציבורי ודיכוי מחוסרי קורת הגג, שכל מעשה של השר החדש מתפרש כמעשה גבורה, כשבעצם כך היו צריכים לנהוג שרי השיכון מדורי דורות וגם לרכוש ולבנות דירות לממתינים, לשפץ, לסייע לדיירי הדיור הציבורי, ובקיצור – לעשות מה ששר שיכון אמור לעשות.

למרות שמצטיירת תמונה רגועה יותר וכוונות טובות בהרבה, בבדיקה של המצב בדימונה המציאות עדיין רחוקה מלהשתנות. מבקשי סיוע וקורת גג ממשיכים ליפול תחת קריטריונים נוקשים, להיזרק לטבלאות נתונים ללא כל יחס למצבם האישי, ונדמה כי למרות המאמצים לאכלס את כל 170 דירות הדיור הציבורי שעמדו ריקות בדימונה, עדיין יש מי שאינו זוכה אפילו לעמוד בתור.

  • התיק נתקע ב-2006

אירנה (שם בדוי), בת 33, מתפרנסת מטיפול בקשישים ומהשלמת הכנסה. היא אם לנערה בת 15, תלמידת תיכון, שתיהן גרות יחד עם אימה של אירנה, שמוכרת כמכורה לסמים קשים. האם חולה באיידס ומקבלת את קוקטייל התרופות כמה פעמים ביום, ולאחרונה התגלה אצלה סרטן בשלב מתקדם והיא הופנתה לטיפול בהקרנות. אירנה ניסתה פעמיים לשכור דירה אך לא עמדה במחירי השכירות וחזרה להתגורר עם אימה. היא זו שמשלמת את כל הוצאות הבית כי האם שקועה בחובות, וכששאלתי אותה אם היא נעזרת בשירותי הרווחה ענתה שבעבר פנתה אך לא סייעו לה והיא העדיפה לא לבקש יותר. שלושתן מתגוררות בדירה בת שלושה חדרים. לנערה אין חדר משלה, בלילות היא שומעת את סבתה צועקת מכאבים, הרבה פעמים היא עוברת לילות ללא שינה ומתקשה להגיע לבית הספר.

בספטמבר האחרון הגישה אירנה בקשה לדיור ציבורי, אך הבקשה לא טופלה. הסיבה: בשנת 2006 היא הגישה בקשה כזו, אך כשהגיע החוקר לביתה היא היתה לטענתה בעבודה ולכן משרד השיכון לא יטפלו בשנת 2015 או 2016 בתיק שלה, עד שלא תגיש מכתב ובו תבקש חקירה חוזרת על המקרה ההוא. לקח למשרד השיכון זמן לא מבוטל לבקש את המכתב הפשוט הזה, הפקידה לא ידעה לבקשו כבר בזמן הגשת הבקשה, אבל לאחר שאירנה תגיש את המכתב יחל הליך של פתיחת תעודת זכאות, שלוקח זמן, ורק לאחר מכן היא תוכל שוב להגיש בקשה שתקח חודשים נוספים עד שתגיע לשולחן הוועדה.

כשהיא מנסה להסביר את דחיפות המקרה לפקידים בעמידר, שהיא לא רק חברה משכנת אלא גם חברה מתווכת בין מבקשי הסיוע למשרד השיכון, הם לא מוכנים לשמוע לדבר או לצרף כל אישור רפואי, כל עוד לא אושרה לה תעודת זכאות שתאפשר לה להגיש בקשה מחודשת לדיור.

  • תבואי עוד שנה 

אנסטסיה היא בת 27, נכה. בילדותה עברה ניתוח מורכב בראש, ומאז היא סובלת מתופעות אפילפטיות מוגברות ואשפוזים תכופים. היא אינה יכולה לעבוד. לפני כחצי שנה הנכות שלה עמדה על 35 אחוז אי כושר עבודה, וכשהגישה בקשה לדיור ציבורי וצרפה אישורים רפואיים המעידים על מצבה המתדרדר, הוועדה לא סירבה להכיר בה כזכאית לדיור ציבורי וגם לא זיכתה אותה. במאי 2015 נשלח לה מכתב ובו נכתב שהוועדה תדון בבקשתה בעוד כשנה.

המכתב הזה של הוועדה, כך היא מתרשמת, רומז שהוועדה תחכה שהמצב יחמיר כדי לאשר לה זכאות. ואכן, מצבה של אנסטסיה התדרדר והיום היא מוכרת בביטוח לאומי ב-100 אחוז אי כושר עבודה, וכמובן שאינה מסוגלת לשכור דירה. היא ואימה גרות יחד אצל דודתה.

המצב התדרדר, אבל הוועדה בשלה: דיון נוסף יתקיים רק לאחר שתעבור שנה. הפקידה במשרד הקליטה אמרה לה שהיא תמיד יכולה לנסות להגיש שוב, אבל היא בספק אם הפניה תטופל לפני המועד שנקבע. בגלל שהיא עולה חדשה נוהגים בחברת עמידר להפנות את אנסטסיה למשרד הקליטה, שמפנה אותה חזרה למשרדי עמידר, וחוזר חלילה. בעבר הוצע לה סיוע בשכר דירה בגובה 232 שקלים, שכמובן לא אפשר לה לשכור דירה. אנסנטיה מתקיימת מקצבת נכות של 2700 שקלים, ולא הוכרה כזכאית על ידי משרד השיכון.

  • אין לך מספיק ילדים

סמואל נכה אף הוא ואב חד הורי לחייל. הוא אינו מצליח לשכור דירה ומתגורר יחד עם בנו החייל אצל אימו בדירת חדר וסלון, כשהוא והבן ישנים יחד בסלון. האם היא חולת לב עם 105 אחוזי נכות כללית, הנכות שלו עמדה על 100 אחוז אי כושר עבודה בשל בעיות רפואיות, וירדה ל-50 אחוז עד תום הבדיקות והוועדות הנוספות שהוא צריך לעבור.

בקשתו לדיור ציבורי נדחתה כי מספר הנפשות במשפחה אינו מזכה אותו לקורת גג. תשובה אחת חד משמעית של הוועדה: לא הבאת מספיק ילדים. ואם הילד כבר הגיע לגיל 18, אז סיכויו של סמואל לזכות אי פעם בקורת גג קבע כנראה אבדו.

מרים ומשה (שמות בדויים) הם זוג צעיר, הורים לשלושה ילדים קטנים. משה עובד במפעל ומשכורתו נאה, בסביבות 6000 שקלים ברוטו, תלוי במספר ימים ושעות עבודה במהלך החודש שאינם תלויים בו אלא במעסיק. מרים עבדה אך הוצאות הגנים של הפעוטות היו גבוהות ממשכורתה והיא בחרה, עד שיגיעו לגיל חינוך חובה, לעזוב את עבודתה כדי לחסוך את הוצאות הגן. לזוג הצעיר יש חובות של כ-100,000 שקלים והם גרים כרגע אצל ההורים, מה שגורם לעימותים חוזרים בין בני הזוג בגלל חוסר הפרטיות (בעיה שחוזרת על עצמה ומדרדרת כל מצב עוד יותר), אבל ידם אינה משגת לשכור דירה. לפני שבועיים הם קיבלו את מכתב הסירוב שלהם לזכאות לדיור הציבורי. הם לא עומדים בקריטריונים.

עזבו חמלה, תעשו חשבון

מרים ומשה, כמו כל האנשים שאת סיפוריהם הבאנו, לא זכו לעלות בהגרלה שביצע משרד השיכון תוך כדי “הגמשת קריטריונים”, מה שמעלה את בעיית חוסר השקיפות: מדוע אדם עם ילד אחד זוכה לזכאות, ואחר במצבו לא? למה זוג אחד זכאי והשני לא, גם אם לא קיים הפרש גדול בהכנסות? מדוע חלק מהנכים זוכים לקורת גג קבע גם כיחידים, ואחרים אינם זכאים? ועוד איננו יודעים – כמה מתוך 170 הדירות אוכלסו, והאם בכוונת משרד השיכון לבנות עוד בדימונה, כי הרי הזכאים לא יגמרו פתאום. האם יתכן שאנשים לא מקבלים זכאות, למרות שלכאורה הם עומדים בקריטריונים, רק כדי לא להתוסף לרשימת הממתינים הארצית הגדושה כל כך?

עוול נוסף שממשיך להתקיים גם לאחר כניסתו של גלנט הוא הזנחת הדירות המאוכלסות על ידי החברות המשכנות, בעיה שכיחה בדימונה. חלק גדול מהדירות במצב לא ראוי, קירות סדוקים, רטיבות כתוצאה מפיצוצי מים ועוד. לגבי הפיצוצים, שמייצרים חובות לדיירים, מעבירות מעיינות הדרום (תאגיד המים) ועמידר את האחריות אחד לשני, מעכבים כך את הטיפול בבעיה וחשבון המים מתנפח.

כשחברת עמידר נשאלת מדוע אין מענה לתקלות, הם עונים שרוב הקבלנים תפוסים בשיפוץ הדירות המיועדות להתאכלס. אין ספק שדרושות הרבה ידיים עובדות כדי להפוך 170 דירות שהוזנחו במשך שנים לראויות למגורים, אבל דיירים ותיקים אינם אלה שאמורים לשלם את המחיר. בשטח ישנן תקלות שדיירים מחכים מעל שנה שעמידר תגיע לתקן, ואחרות שיכולות לקחת כמה חודשים. גם בצד השני המצב לא זוהר: דיירים שהתאכלסו לאחרונה בדירות המשופצות גילו לאחר שעברו לבית תקלות שלא טופלו כראוי לפני האכלוס.

אחד הכשלים הגדולים שעלו על פני השטח כתוצאה מהמאבק על הדיור הציבורי המתנהל היום, הוא חוסר שיתוף הפעולה בין הגופים השונים. אין תיאום בין שירותי הרווחה למשרד השיכון, בין משרד השיכון לביטוח לאומי, או בין ביטוח לאומי לשירותי הרווחה או לשירותי הבריאות. יש נערים במצבים של חוסר קורת גג קבועה ובטוחה שאינם אפילו מוכרים לשירותי הרווחה, למרות שהינם נוער בסיכון לכל דבר, עם פוטנציאל להפוך למבוגרים עם קשיים רגשיים וכלכליים. אנשים חולים מטורטרים מגוף אחד לשני ונתונים לחסדי פקידים ומוסדות, בעודם מנסים, למרות חוסר היכולת המרחבית והכלכלית, לספק קורת גג לילדיהם.

אבל הבעיה הקשה ביותר, הבסיסית, היא בעיית הקריטריונים לזכאות לדיור ציבורי, ואת זה רצונו הטוב של השר החדש, נדחף על ידי מאבק נחוש של נשים ואנשים ברחבי הארץ, רחוק מלשנות. הקריטריונים לזכאות עדיין אינם מותאמים למציאות הכלכלית הקשה בישראל. הם מזכים בדיור קבוצה קטנה שמגיעה למצבים קיצוניים ביותר, גם זה במקרה הטוב ובתנאים גרועים, ומותירים בחוץ כמות בלתי נתפשת של אנשים ומשפחות שקורת גג ציבורית היתה מאפשרת להם למשוך את עצמם ממעגלים של עוני ומצוקה. יש איכלוסים ויש הגרלות, אבל אין הבנה שקורת גג היא זכות בסיסית, שיש אנשים שלא יכולים להתמודד עם חומות הבירוקרטיה, ואין חמלה. לא רוצים חמלה? קחו חשבון: הטיפול באנשים האלה, ובילדיהם, יעלה לחברה בסופו של דבר הרבה יותר מדיור ציבורי.

מעמידר נמסר בתגובה: “בשנה האחרונה (2015) שיפצה חברת עמידר כ- 200 דירות לאכלוס חוזר בעלות של 11 מיליון שקלים. במקביל נמשכו תכניות עבודה בגין שיפוץ ואחזקת דירות מאוכלסות, בהשקעה של למעלה מ-7.5 מיליון שקלים.

בשנת 2016 עמידר מייעדת את המשך עבודות השיפוץ והאחזקה בדירות מאוכלסות ואף בסכום גדול מהסכומים שהושקעו בשנה הקודמת. עבודות השיפוץ והאחזקה יבוצעו עפ”י תכנית עבודה שנסגרת בימים אלו ממש.

בנוסף ובניגוד לנאמר, לא קיים מצב בו משפחה נכנסה באכלוס חוזר לדירה שלא עברה שיפוץ יסודי ומקיף .

במידה וקיימת פניה ספציפית של לקוח/ה נשמח לקבלה ולטפל בהתאם.”

ממשרד הבינוי והשיכון נמסר: “משרד הבינוי והשיכון מרכז מאמצים לחיזוק מערך הדיור הציבורי ושם לעצמו כיעד להגביר את קצב הרכישה ולגדיל את מלאי הדירות לזכאים. רק השנה, במסגרת המדיניות החדשה, כ- 600 דירות ריקות שופצו ואוכלסו והוגבר קצב רכישת דירות נוספות לזכאים מזה שנים ארוכות.

בנוגע לסוגיית הזכאות שהועלתה בנוגע למר סמואל ומשפחתם של משה ומרים, נציין כי לצד המאמצים שנעשים להגדלת מלאי הדירות, המשרד פועל על פי כללים אחידים המזכים בקבלת פתרון דיור. עוד נציין כי זכאים אשר ממתינים לדיור ציבורי מקבלים בזמן זה כספי סיוע לשכ”ד,  ובנוסף  מציע משרד הבינוי והשיכון תשלומי סיוע אותם מקבלים 146 אלף משקי בית מידי חודש בחודשו. בנוגע לאירנה, משרד הבינוי והשיכון יזום טיפול בבקשה לקבלת סיוע בשכר הדירה.”

עדכון, 24.1.16

בעקבות פרסום הכתבה, ולאחר שהטיפול בעניינה נדחה שוב ושוב, הודיע משרד השיכון לאירנה כי נמצאה זכאית לדיור ציבורי או לסיוע בשכר דירה. אירנה תוכל סוף סוף לגדל את בתה תחת קורת גג קבועה ובטוחה.

תגובות

Send this to a friend