נדמה שהסיפור הבא היה יכול להיכתב בידי אפרים קישון כגרסה מודרנית של "תעלת בלאומילך". יש בו את כל המרכיבים המאפיינים כתיבה סאטירית על בירוקרטיה שלטונית, אבל ישנה רק בעיה אחת: הסיפור אמתי ותוצאותיו, הממחישות את האבסורד הקיומי שבו אנו חיים, לא מצחיקות כלל.
מעשה בחברת דיור ציבורי בשם "פרזות", חצי ממניותיה מוחזקות בידי המדינה והחצי השני בידי עיריית ירושלים. במהלך כ-15 שנה, מאז שחוק הדיור הציבורי הוקפא בחוק ההסדרים, ועד כניסת החוק לתוקף (בטעות) בשנת 2013, ניהל משרד האוצר מבצעי מכירות דירות דיור ציבורי, ואת המיליארדים שהתקבלו מכספי המכירה הוא העביר למטרות שונות ומשונות שאין להן קשר לדיור הציבורי.
החברה הירושלמית הייתה היחידה מבין החברות המשכנות שסירבה להיכנע לדרישת האוצר, אנשיה טענו כי החוק הורה בפירוש שכל ההכנסות שיתקבלו ממכירת דירות יופנו בחזרה אל הדיור הציבורי, ולכן לא העבירו את הכסף. מעל עשר שנים מחזיקה החברה את 130 מיליון השקלים שהצטברו בקופתה, בזמן שאנשי משרד האוצר מנהלים מאבק בלתי פוסק כדי לפרק את החברה ולהשתלט על הכסף.
מאז שנת 2012 אמורה "פרזות" להיכנס להליך פירוק. אבל מכיוון שחצי ממניות החברה מוחזקות בידי עיריית ירושלים התפתח סכסוך חדש, כשנציגיה ניסו להעביר חלק מהכסף גם לכיסי העירייה. משחקי הכוחות הללו מאחורי הקלעים, בין האוצר לעיריית ירושלים, מנעו את פירוק החברה עד כה. גם מבקר המדינה נדרש לפרשה מספר פעמים ואף התערב, כשהוא מבהיר במכתבים חריפים, שהוא מוצא לנכון "לחזור ולהזכיר כי סעיף 10 לחוק הדיור הציבורי קובע כי תוקם קרן לדיור ציבורי וכספים שהתקבלו ממכירת הדיור בהתאם לחוק ישמשו להגדלת המלאי של דירות ציבוריות בלבד".
בדרך לראשות הממשלה דורסים את החלשים
הסאגה הזו הייתה אמורה להסתיים סוף סוף עם החלטת הממשלה מנובמבר 2015 שקבעה כי כל אחזקות המדינה בחברה יועברו לחברת "עמידר", וכי תתבצע "השלמת רכישת הדירות בעודפי נכסיה השוטפים של פרזות (המוערכים בכ-130 מיליון ש"ח למועד החלטה זו)". אלא שלראש העיר ניר ברקת היו תכניות אחרות. כעת מחזיקים נציגי העירייה בדירקטוריון בכסף כבן ערובה, במסגרת המאבק הנוכחי בין ברקת לבין שר האוצר על "מענק הבירה" – מאות מיליוני שקלים שברקת דורש עבור ירושלים.
ביום רביעי שעבר נדרשה גם ועדת הכספים של הכנסת לסיפור. יו"ר הוועדה ח"כ גפני התנה את אישור ההפרטה של החברה ביישום החלטה להפנות את 130 מיליון השקלים שבקופה "פרזות" לטובת רכישת דירות. דורית ירחי, מנהלת לשכת החברות והתאגידים העירוניים בעיריית ירושלים הבהירה בדיון כי העירייה מתנה את אישור מתווה ההפרטה בהעברת 35 מיליון שקלים נוספים שהובטחו לה תמורת ויתור על מניותיה.
זו לא הפעם הראשונה שברקת, שמנסה למצב את עצמו כמועמד ריאלי לראשות הממשלה מטעם הליכוד, מנהל משחקי כיפוף ידיים על גבם של האנשים המוחלשים ביותר. רק לפני חודש וחצי הוא איים לפטר מאות עובדי קבלן כדי להשיג עוד כסף משר האוצר. כעת הוא משתמש בכסף שבקופת "פרזות" לאותה המטרה.
ביום שלישי האחרון נפגשו הדירקטורים של "פרזות" והיו אמורים לאשר את המתווה ולשחרר סוף סוף את הכסף לטובת קנייה מיידית של דירות. אלון פישר, נציג הציבור בדירקטוריון, שמונה עוד בימיו של אורי אריאל כשר השיכון, נדרש לפנות את מקומו כיו"ר זמני לטובת מנכ"ל עיריית ירושלים, אמנון מרחב, נציג הדירקטוריון מטעם העירייה. לצידו של מרחב התייצבו שלושה אנשי עירייה נוספים: יעקב הלפרין, מחזיק תיק הרווחה בעירייה ושני עובדי עירייה, גיל ריבוש וסימה סיני. בסיכום הסופי, מאזן הכוחות היה ברור: ארבעה נציגי עירייה מול נציג ציבור אחד ושני נציגי ממשלה.
את החלטת הדירקטוריון שהתקבלה אותו הערב ישווקו לכם הספינולוגים כהישג גדול: 130 מיליון שקלים יועברו כביכול לטובת רכישת דירות דיור ציבורי. אבל מי שיתעקש להסתכל על האותיות הקטנות יגלה שמה שנקבע בפועל הוא כי "בשלב הראשון יירכשו במיידי דירות ב-55 מיליון מסך הכספים, ובשלב השני, לאחר אישור המתווה בוועדת הכספים של הכנסת והעברת המניות של עיריית ירושלים בכפוף למענק בסך 35 מיליון ש"ח שהובטח לה מכספי אגף התקציבים של האוצר לשימושים שונים, יירכשו דירות ביתרת הסכום".
"בשלב השני" = לעולם לא
מי שמכיר את ההיסטוריה של הדיור הציבורי יודע היטב כי המונח "בשלב השני" ושאר ניסוחים והתניות מסוגו הם חלק מהמשחק המכוער והציני שסופו ידוע: כספים שיועדו במפורש ועל פי חוק לרכישת דירות דיור ציבורי מוצאים את דרכם למקומות אחרים. בכל הזמן הזה, מי שמשלם את מחיר הסחבת הבלתי נסבלת הם כמובן האנשים השקופים שכל מלחמות הפקידים הללו מתרחשות מעל לראשם. מאות משפחות זכאיות ממתינות בתור חמש, עשר וגם חמש עשרה שנה לדיור ציבורי בירושלים. כל עיכוב של שנים, אפילו חודשים, בלא שניתן להן מענה, מוביל עוד ועוד מהן לחורבן כלכלי, חברתי ואישי.
קשה להפריז בתיאור הכשל המתמשך לאורך השנים של ניהול מאגר הדירות וכספי הדיור הציבורי. שיא חדש נרשם השבוע בהחלטה האומללה האחרונה. חשוב למנות ולהזכיר שוב ושוב מי שותפים ואחראים לה: האנשים שבחרנו ויושבים מטעמנו בכנסת ובממשלה, ראשי עיריות וחברי מועצות נבחרים, פקידי ציבור, חברות ממשלתיות והרשות האחראית עליהן, חברי דירקטוריונים שחלקם אמורים לפחות למראית עין לשמור על האינטרס הציבורי, ומנהלים בחברות המשכנות שזוכים למשכורות של עשרות אלפי שקלים מכספי המיסים שלנו. כל הזמן הזה הם מאפשרים לתעלת בלאומילך להמשיך ולהיחפר ולהתרחב. יום אחד כולנו עלולים למצוא את עצמנו נופלים לתוכה.
מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "החלטת דירקטוריון פרזות לרכוש דירות במלוא עודפיה שהתקבלה השבוע מהווה בשורה חשובה עבור זכאי הדיור הציבורי בעיר ירושלים, שכן יש לה כדי לשחרר כספים שהיו מוקפאים במשך שנים רבות בקופת החברה. ההחלטה התאפשרה בזכות מתווה מורכב אליו הגיעו המדינה והעירייה.
"להשלמת המתווה יש צורך בביצוע מספר פעולות שהן טכניות במהותן, שיש בהן כדי להסדיר את היחסים בין המדינה והעירייה. כדי לא לעכב את תחילת תהליך רכישת הדירות, אשר להערכת החברה תיערך במשך כשנה, הוחלט להתחיל באופן מיידי דירות בשווי 55 מיליון שקלים ובהמשך לרכוש דירות ביתרה. השלמת המתווה צפויה להסתיים בתקופה הקרובה עוד בטרם סיום רכישת המקבץ הראשון של הדירות ועל כן, בפועל, לא צפויה להיות עיכוב כלשהו ברכישת דירות בלא עודפי החברה".
