נשים בדיור הציבורי: מפוחדות, מאוימות, מרגישות אשמות

נשים בדיור הציבורי: מפוחדות, מאוימות, מרגישות אשמות

מצד אחד נשים מוחלשות ברגעים הכי קשים בחייהן – מצד שני הנהלה אטומה שמנהלת נכסים בשווי מיליונים בחוסר שקיפות. פלא שזה נגמר בהטרדות מיניות והתעמרות? עמידר, תחקיר

איור: דניאלה שניצר

גם היום, יותר מ-4 שנים אחרי שהתפוצצה הפרשה, דיירות הדיור הציבורי בדימונה עדיין חוששות לדבר.

ביוני 2011 נעצר אחד האחראים על התחזוקה של דירות “עמידר” בעיר לאחר שהואשם בהטרדה ותקיפה מינית. העובד, קרוב משפחה של פקידה לשעבר בסניף “עמידר” בדימונה היה אחראי על כ-450 דירות בעיר. על פי החשד, ניצל העובד את מעמדו כדי להטריד ולתקוף מינית מספר נשים. אחת מהן העיזה להתלונן נגדו, אך משכה את תלונתה לאחר שהפעיל עליה לחץ. חקירת המשטרה נפתחה רק לאחר שהגישה תלונה נוספת, שבעקבותיה הגיעו למשטרה נשים נוספות שנוצלו.

“היה פה רעש”, מספרת דיירת שהייתה עדה לאירועים בזמן אמת. “לקחו אותו למשטרה. כששאלתי מה קרה, הדיירות אמרו שהוא התחיל איתן. אני שמעתי שהוא הציע לנשים לשכב אתו ואז הוא יסדר להן דירה…שמעתי שהייתה אחת שגם קיבלה בית ולא רצתה להעיד. יותר מזה אני לא יודעת”.

מי שדווקא כן ידע יותר היו האחראים ב”עמידר”. פקד דורון אלוני שניהל בזמנו את החקירה אמר: “הדבר המצער הוא שהבוסים שלו בעבודה ידעו על מעשיו, ורק כאשר נשאלו על ידנו, סיפרו כי הם מכירים את הנושא והיה בכוונתם להעביר את התלונות לטיפול המשטרה”.

“זה היה מביך מאוד”, מעיד עובד בכיר לשעבר ב”עמידר”. “כולם ידעו שזה לא המקרה היחיד, אבל כל המנהלים רק רצו לגמור את זה ולהמשיך הלאה”. האם “עמידר” פנתה אל הנשים הנפגעות, הציעה את עזרתה, בדקה את רשימת מקבלי הדירות בדימונה, שינתה נהלים וערכה בירורים ובדיקות בכל סניפיה בארץ? “לא שידוע לי”, אומר העובד. גם דיירות מדימונה מעידות שאיש לא בא לדבר איתן, להסביר, להציע תמיכה או להתנצל.

“השמועות האלה לא נוצרו סתם”

חברת “עמידר” לא יורדת אף פעם מהכותרות. רק בחודש שעבר הודיע מבקר המדינה כי יחקור חשדות העולים מהחכרת “בית עמידר” בתל אביב ללא מכרז ראוי. לחשדות הטריים הללו מצטרפת שורת טענות שהועלו בעבר נגד החברה והיו”ר העומדים בראשה לאורך השנים על שחיתות לכאורה, הטיית מכרזים, מכירת נכסים, הוצאת נכסים מידי הציבור והוצאת כספי ציבור שלא כדין.

ברקע החשדות הנחשפים עומד גם סבב התייעלות האחרון בחברה. במסגרתו של זה נסגרו סניפי שירות ופוטרו עובדים, ביניהם מנהלים בכירים. כל אלה טלטלו את החברה ואף הולידו חילופי האשמות בין העובדים לבין עצמם ולבין ההנהלה.

ההתכתשויות חושפות צד אפל נוסף בתרבות הארגונית בחברת “עמידר”, שלא זכה לתשומת לב ראויה עד היום. במשך שנים טענו נשים שנזקקו לשירותי “עמידר” או שעבדו כי היחס שלו הן זוכות מהנהלת החברה ועובדיה הבכירים הוא מזלזל ומבזה. האווירה ב”עמידר”, כך טענו, עודדה פעמים רבות הצעות מגונות והטרדות מיניות.

הפליית נשים, ניצול והטרדות מיניות אינן תופעות ייחודיות ל”עמידר”. ובכל זאת, נראה כי המקרה של החברה הממשלתית לדיור ציבורי יוצא דופן.

סוג השירות שמספקות החברות המשכנות מציב אותן במעמד ייחודי. נתון בידיהן כוח עצום כמי שאמונות על אספקת סיוע וקורת גג לאוכלוסיות המוחלשות ביותר במדינה. המעמד הזה טומן בחובו גם פרצות רבות המאפשרות ניצול ופגיעה בנזקקים, בעיקר כאשר לא קיימים פיקוח, שקיפות וניהול ראויים. הסכנות הללו ידועות זה שנים למנהלי “עמידר” לדורותיהם, לאנשי הדירקטוריון וגם לאחראים במשרד הבינוי.

בניין דיור ציבורי בירושלים. צילום: ניב חכלילי

סיפוריהן של נשים שהוטרדו ונוצלו מינית על ידי עובדים תמורת הבטחה לקידום בתור לדירה, להנחות בתשלום או להטבות, צצו ועלו במהלך השנים. חלקם נשארו בגדר שמועות שנלחשו מפה לאוזן בקרב הנפגעות וקרוביהן, תלונות שהוגשו הושתקו ומוסמסו.

אחד הקשיים הניצבים בפני מי שבא לבחון האם עובדי החברה ניצלו לרעה את כוחם להעניק דירה או למנוע סיוע, היא העובדה שחברות הדיור הציבורי ומשרד השיכון אינם מתנהלים בשקיפות בכל הנוגע למאגר הדירות הציבורי ולרשימות הממתינים להן. במהלך השנים אף עשו הגופים הללו מאמצים להסתיר את רשימת הנכסים המלאה מהציבור.

“השמועות האלה לא נוצרו סתם”, אומר עובד בכיר שעזב לפני כמה חודשים את החברה. “תמיד היו דיבורים של כל מיני עובדים שסיפרו על קשרים שנוצרו להם עם נשים, ועד לפני כמה שנים גם היה את העניין של דירות שהעובדים היו מחזיקים לעצמם. זו לא הייתה רק דירה אחת. היו דירות בצפון וגם בדרום. ועוד מאות דירות שעמדו ריקות וחוץ מהאנשים האחראיים עליהן באותה עיר או במחוז, איש לא ידע באמת מה קורה איתן”.

“במשך 5 שנים כולם ידעו”

בשנת 2010 נחשף סיפור של ניצול מיני בסניף “עמידר” בירושלים שטיפל בסיוע בשכר דירה. מאבטח הסניף פנה לאישה שהתקשתה בתשלום עמלה של 50 שקלים עבור הגשת בקשה לסיוע בשכר. הוא הבטיח “לדאוג” לה אם תקיים עמו יחסי מין. האישה קשת היום נכנעה ללחץ. בתמורה נתן לה המאבטח 100 שקלים וכתב בשמה שני מכתבים ל”עמידר”. לאחר שביקש ממנה גם לחבק ולנשק את בתה בת ה-9 והציע לה סכום כסף נוסף אם תאפשר לו לשכב עם בתה בת ה-16, הגישה האישה תלונה נגדו.

אפשר היה לצפות כי מקרה מזעזע כזה יגרום לבכירים בתחום הדיור הציבורי להיות קשובים יותר לנשים שהתגברו על הבושה ועל הפחד והעזו להתלונן על סחיטה מינית.

נטלי גבאי, דיירת הדיור הציבורי באילת, היא אחת המעטות שהעזו לקום ולהתלונן. ביולי 2012 פנתה גבאי במכתב תלונה לשר הבינוי והשיכון דאז, אריאל אטיאס, עותקים נשלחו גם למנהלת מחוז דרום של עמידר ומשטרת אילת.

במכתב, שעליו היא חתומה בשמה המלא, מספרת גבאי כיצד רכז השטח של “עמידר” באילת מטריד ומנצל מינית דיירות. בין השאר מופיעים פרטיה של אישה המעידה שהיא מכירה דיירת שנעתרה לדרישתו של הרכז וקיימה עימו יחסי מין, עבור קבלת דירת דיור ציבורי. פרטי ההתקשרות של אותה אישה מופיעים במכתב.

חצר של בניין דיור ציבורי בבית שאן. צילום: ניב חכלילי

במקביל פנתה דיירת “עמידר” נוספת מאילת, שהגיעה ליום הדיור הציבורי בכנסת, לערן כהן, סמנכ”ל שיווק וקשרי לקוחות ב”עמידר”. בנוכחות נשות צוות של הדיור הציבורי סיפרה אותה דיירת לסמנכ”ל על התנהלות הרכז האילתי.

“במשך 5 שנים הוא עשה את הדברים האלה וכולם ידעו”, מאשימה גבאי. “כתבתי את זה, ובעקבות המכתב שלי פיטרו אותו. הם סגרו את זה ביניהם – סיכמו שזה לא יגיע לא לתקשורת ולא למשטרה. הם פשוט פיטרו אותו ובזה נגמר הסיפור”.

נשים אחרות לא העזו להתלונן נגד הרכז. “אבל המשטרה ידעה מזה, כי גם להם שלחתי העתק”, טוענת גבאי. “אנשים שתקו. הרי מי זה הדיירים פה? זה אנשים שתמיד יפחדו שלא יאמינו להם. אנשים שאין להם חשק להתמודד עם חקירות ומשטרות. בסוף תמיד יוצא שזה שמתלונן הוא הקורבן. אנחנו רואים בתקשורת מה קורה לכל אלו שמתלוננות. אין ספק שגם זה מרתיע נשים.

“הרכז פוטר אבל הוא ממשיך להיכנס למשרדי ‘עמידר’. בחורות שנפגעו ממנו התקשרו אלי ושאלו אותי: איך יכול להיות שהוא פוטר אם הוא ממשיך להסתובב פה? הן הרגישו כאילו הן אשמות, והן לא אשמות! בן אדם כזה לא אמור להסתובב כאן. עד היום אני נתקלת בו, והוא תוקע בי מבטים. הרי הוא יודע שזו אני כתבתי את המכתב”.

  • אנחנו מחפשות עדויות נוספות של דיירות דיור ציבורי וזכאיות שזכו ליחס בעייתי מהחברות המשכנות. מבטיחות לשמור על דיסקרטיות: open@ha-makom.co.il

בימים אלה מנהלת נטלי גבאי הליכים משפטיים נגד “עמידר”. מאז שהתלוננה, היא אומרת, עמידר ממררים את חייה. היא חיה כדיירת ממשיכה (בן או בת לדיירי עמידר שהתגוררו עם הוריהם רשאים להישאר ולגור בדירה במידה שהם עומדים בקריטריונים – נ.ח.) עם בנה בן הארבע בדירה ש”עמידר” הזניחה במשך שנים. כבר 7 שנים שהיא מבקשת מ”עמידר” לשפץ את הדירה שאינה ראויה למגורים במצבה הנוכחי.

האם מישהו פנה אליה בעקבות המכתב? יום לאחר שהמכתב נשלח, היא מספרת, התקשר אליה אדם שהציג עצמו בשם דניאל. לדבריה, הוא לא מסר לה את שם משפחתו אך הסביר שהוא קשור לכנסת. “הוא שיבח אותי על המכתב ורצה לדעת אם אני באמת כתבתי וזה לא מתיחה”, היא משחזרת. “אמרתי לו שזו לא מתיחה ושהייתי שמחה שיפתחו בחקירה. אמרתי לו שאם הוא רוצה לשלוח לאילת נציג, אני אפגיש אותו עם כל הבנות. מאז אף אחד לא חזר אלי. לא מ’עמידר’ ולא מהכנסת”.

למה פתאום נזכרו לחשוף אותו

מדוע בחרה הנהלת “עמידר” להעלים עין מתלונותיה המפורטות והמתועדות של נטלי גבאי? “יש משהו מאוד נוח, כשאתה בעמדת כוח, להחזיק תיקים כאלה על עובדים ולא לטפל בהם”, מסביר העובד הבכיר לשעבר. “הם מחזיקים מידע על הרבה אנשים . כשצריך – אתה יכול לשלוף את זה. לבוא ולהגיד לעובד: או שתפרוש בשקט, עם פנסיה שהלוואי על רובנו, או שאנחנו נחשוף את המעשים שלך. המקרה של שלומי הוא דוגמא קלאסית לזה”.

ואכן, הסכסוך המתוקשר המתחולל בין “עמידר” לבין שלום נבון, מנהל אגפי הגבייה והדיור שפוטר והגיש תביעה נגד החברה – פותח צוהר לתרבות הארגונית ב”עמידר”. נבון טען כי לאחר שהעביר לח”כ אורלי לוי-אבקסיס חומרים החושפים התנהלות לא חוקית כביכול של “עמידר”, זומן לשיחה עם יו”ר החברה דאז, יצחק לקס. באותו מעמד הודיע לו לקס כי “התקבלה בביתו של אחד ממנהלי ‘עמידר’ תלונה אנונימית לפיה הוא מטריד מינית עובדת באגף, מנצל אותה וסוחט אותה”.

חדר מדרגות של בניין דיור ציבורי. צילום: ניב חכלילי

מאוחר יותר חזרה בה החברה מהטענה לפיה נבון הטריד מינית את העובדת ג’. אך גם נבון עצמו לא הכחיש כי קיים מערכת יחסים רומנטית עם עובדת הכפופה לו. “הכל היה בהסכמתה”, אמר נבון.

כשהנושא עלה לדיון בתכנית “סדר יום” של קרן נויבך, התייצב מנכ”ל עמידר הטרי יחסית ראובן קפלן להגן על ההחלטה לפטר את נבון. “אני אומר לך לא יהיו ב’עמידר’ אנשים שיקיימו יחסים אינטימיים עם כאלה שיש להם יחסי מרות… ולא יהיו פה אנשים מושחתים”, הבטיח קפלן לנויבך. “שלומי נבון, יש דברים בעניינו שמתבררים ביחידות משטרה כאלה ואחרות כולל 433. אנחנו נמשיך להוציא מעמידר אנשים שלא מקיימים נהלים תקינים…”

כשהבכיר לשעבר ב”עמידר” שומע את ההצהרה של קפלן הוא לא מצליח להתאפק מלצחוק. “ההתנהלות שלהם היא לא פחות מצינית. מערכת היחסים של שלומי (שלום נבון – נ.ח.) עם ג’ הייתה סוד גלוי בחברה, הוא הרי גם חי אתה. אם זה היה תקין או לא מבחינת רומן במקום העבודה – אני לא נכנס לזה, אבל תראה מתי ‘עמידר’ נזכרו לחשוף את זה.

“שלומי הוא גם לא היחיד מבין המנהלים הבכירים בחברה שקיימו יחסים כאלה, וכולם יודעים את זה. תשאל את עצמך למה במקרה של שלומי בחרו להגיש תלונה במשטרה בחשד לזיופים בדיווחי שעות – ובאותה נשימה לא עשו כלום למנהלים אחרים שלא מקיימים ‘נהלים תקינים’, כדברי קפלן”.

“את מחשב, את רובוט”

העובד הבכיר מתייחס לפרשת דיווחי שעות כוזבים שנחשפה בינואר 2015 בתכנית “הכל כלול” בערוץ 10. רבקה איתן, שעבדה ב”עמידר” במשך 18 שנה, פוטרה לאחר שביקשה לעצור דיווחי שעות פיקטיביים בסניף. בתכנית נחשפו שתי הקלטות של שיחות שניהלה איתן עם זאב פניני, מנהל מחוז ירושלים ב”עמידר”, ושוקי פוגל, מנהל הסניף בירושלים.

בשיחה עם פניני מסבירה איתן כי היא מסרבת לחתום על דיווחי שעות פיקטיביים של עובדים. “אין עליך שום אחריות”, מסביר לה פניני בעצבנות וכשאיתן שואלת אותו למה הוא נוזף בה, פניני עונה: “האחריות היא על מנהל הסניף, לא עלייך. את מחשב. את רובוט. את מעבירה מה שאומרים לך העובדים. את לא סמכות בכלל”. איתן מתעקשת, “נותנים לי לסתום את הפה על דברים שאני רואה, מה זה?” היא אומרת. “אז מה מה זה?” מתרגז פניני, “את צריכה להבין שאת לא יכולה להיות המלשינון של הסניף…אז את צריכה לחשוב חמש פעמים מה שאת עושה. או שאת יושבת ושותקת. שותקת! ולא מדברת עם אף עובד. או שאני אומר לך, יש לזה השלכות חמורות ביותר…”.

מטבח של דירת דיור ציבורי. צילום: ניב חכלילי

בשיחה השנייה עם מנהל הסניף, פוגל כבר ממש צועק על איתן וכשהיא אומרת לו שאסור לו לאיים עליה הוא עונה: “מה את אומרת? רבקה. את גרמת לי כל כך הרבה נזק. עד עכשיו אני אולי סובל לבד. אבל אולי הגיע הזמן שתשלמי על כל הדברים שאת אומרת..”.

איתן אכן שילמה, היא פוטרה בזמן שפוגל ופניני ממשיכים לקבל את הגיבוי של קפלן ומכהנים בתפקידם. ההקלטות האלה, גם אם אינן ראיה לפלילים, חושפות את האופן שבו מתנהלים הדברים בחברת הדיור הציבורי.

רבקה איתן עצמה סיפרה בתכנית כי בשנים שבהן עבדה כרכזת הייתה אחראית על 690 יחידות דיור של “עמידר” שנדרשו בהן תיקונים מקיפים – שלא בוצעו מעולם. “דיירי ‘עמידר’, רובם לא זוכים ליחס עם כבוד, זה בלשון המעטה, אני לא רוצה להרחיב בנושא הזה”. היא מציינת כי הייתה עדה “להמון מקרים על ניירת שאבדה והדיירים נדרשו להביא עוד פעם את הניירת. בעקבות ההתנהלות הזו היו דיירים שלא קיבלו את ההנחה בגלל התנהלות הפקידים”.

בחורה כמוך לא רוצה ללכת עם בחור?

במשך 17 שנה סבלה שיר (השם המלא שמור במערכת) מאלימות מצד בעלה. “עד שלקחתי יוזמה וברחתי מהבן אדם”, היא מספרת. “השארתי לו הכל, את כל החובות לקחתי עלי, רק שייתן לי את החופש שלי”.

לפני כשנתיים נתקלה שיר, המתגוררת בדירת חדר קטנה של “עמידר” במרכז הארץ, בפקיד שניסה לנצל את מצבה הקשה. “באתי אליו כשהיה צריך להחליט כמה כסף אני משלמת על הדירה”, היא משחזרת. “הוא סגר את הדלת ואמר לי: תראי, את בחורה יפה, תראי איזה גוף יפה יש לך, איזה חזה שופע יש לך. זה מסיליקון או אמיתי? התביישתי. חשבתי שאני הולכת למות. הוא אמר לי: בחורה כמוך לא רוצה ללכת עם בחור? אמרתי לו לא. מאותו יום החיים שלי הפכו לגיהנום”.

לאחר אותה פגישה, זינק באופן מפתיעה גובה שכר הדירה שלה מ-120 שקלים לחודשיים, ל-1,301 שקלים לחודשיים. שיר, שנאבקת כדי לפרנס את עצמה ועובדת בעבודות משק בית לא קבועות, לא יכלה לעמוד בסכום התשלום החדש והתחילה לצבור חוב של אלפי שקלים ל”עמידר”.

כשחזרה אל הסניף, בניסיון להבין מדוע נדרש ממנה סכום כה גבוה נתקלה שוב בפקיד המטריד. “הוא אמר לי: על גופתי המתה, אני אדאג שיוציאו אותך מהדירה. שאלתי אותו: על מה? על סמך מה תוציא אותי מהדירה אם אני משלמת בזמן? הוא אמר לי: עד היום שילמת 60 שקל, היום אני מחליט שאת תשלמי את המחיר הזה. אמרתי לו תקשיב, אני לא יכולה לשלם סכום כזה. הוא ענה: רק ככה אני אוכל להוציא אותך. ברגע שתצברי חוב בעמידר – זו הדרך להוציא אותך. אמרתי לו שאני לבד, שאני עושה משק בית, מתפרנסת. לא ביקשתי עזרה לא כלום. אז הוא אמר לי: תלכי תביאי אישורים שאת בפשיטת רגל”.

מאז שיר מטורטרת בלי הפסקה. היא הביאה כבר מספר פעמים את כל האישורים והטפסים שדרשו ממנה בעמידר, כולל אישור פשיטת רגל, אישורי מעסיק ותלושי שכר. אבל בכל פעם, מתברר, חסר טופס אחר. במרץ 2015, לאחר שמנהל הסניף שבו היא מטופלת הבטיח לה כי בקשתה תטופל אם תשלם את החוב שצברה, הגיעה שיר לעוד פגישה בסניף. “סיפרתי למנהל מה הפקיד אמר לי”, היא אומרת, “אבל זה לא עניין אותו”.

השאלה שדווקא מאוד מעניינת את “עמידר” היא האם שיר חיה עם גבר בדירתה הקטנה. “שלחו לי חוקרים הביתה”, היא מספרת. “החוקר רק רצה לדעת למי שייך זוג מכנסיים שהוא ראה בדירה. זה היה מכנס שלי. אמרתי לו: יש לי ילדה אחת שלא גרה איתי, היא נשואה, אני גרה לבד. אני גרה לבד! אז מה הוא עשה? הוא כתב במסמך שאני לא משתפת פעולה. תחשוב איך אני שם מולם, זו תעשייה שכולה רק גברים”.

באוגוסט 2015, כשהתשלומים המנופחים המשיכו להגיע ושיר התקשתה לעמוד בהם, הלכה שוב לסניף, מצוידת בתלושי השכר שנועדו להוכיח מה מצבה הכלכלי. “אמרתי לפקיד: הייתי אישה מוכה 17 שנה עד שברחתי. מה עשיתי? אסור לי לחיות? אם אני חיה עם מישהו אני אגיד לכם, אבל אני לא חיה עם מישהו. הפקיד אמר: את לא חיה עם מישהו אחד, את חיה עם שני בחורים. הייתי בהלם. אני מוכנה ללכת למכונת אמת על זה. התקשרתי למיכל (מיכל ורשבסקי, פעילה בצוות דיור ציבורי – נ.ח.) אמרתי לה: ‘מהיום שהתגרשתי לא הייתי עם גבר ואם הייתי עם גבר אני אלך אתו באהבה, למה הוא אומר עלי ככה? הוא עוד אומר לי: מה בחורה כמוך לא הולכת עם בחורים? כן, בחורה כמוני לא הולכת עם בחורים, מה לעשות”.

שיר המשיכה לבקר בסניף מדי חודש בניסיון נואש להפחית את התשלום החודשי. נכון לרגע זה היא עדיין מחויבת בסכום שמאיים למוטט אותה כלכלית. אחת לכמה זמן עדיין מתייצבים בביתה חוקרים שמתעניינים רק בשאלה אחת:האם היא חיה עם גבר?

לפני כשבועיים התקשר אליה הרכז המטפל בתיק שלה, והודיע: חסר בתיק מכתב בקשה אישי להנחה. “אני כתבתי שאני ממליץ מאוד להתחשב במצב הכלכלי והמשפחתי של הדיירת” אמר לה הרכז, “אבל אמרו לי שהדיירת לא פנתה”. שיר ההמומה הסבירה לו כי פנתה כבר למנהל. “אני מקווה שהוא עדיין שומר את זה”, העיר הפקיד והוסיף: “למנהל שלנו עכשיו, יש לו על הראש מפה ועד הודעה חדש. אולי תשלחי לי בפקס ושלום על ישראל?”

“אני לא רוצה חסדים של אף אחד”, אומרת שיר. “אני רוצה לעבוד, להתפרנס בכבוד, לא רוצה אף אחד, אפילו על ביטוח לאומי ויתרתי. שמי שזקוקה לזה שתיקח את זה. אני עובדת כל כמה שאני יכולה. תמיד התביישתי לספר מה שקורה בתוך הבית שלי. ביום שפרצתי החוצה וסיפרתי ממש לקחתי את הרגליים שלי וברחתי מהמעגל הזה. אם אנשים יראו אותי הם יגידו ‘היא נראית טוב’, אבל בפנים יש לי את הפצע הזה. אני צריכה תמיכה. אני מאמינה שעוד נשים רבות לא מספרות על זה ומשתפות פעולה איתם”.

“פותחים לי ארונות, מחטטים בדברים”

על היחס שלו זוכות נשים הנזקקות לשירותי “עמידר” מעידה מ’ (השם המלא שמור במערכת), דיירת דיור ציבורי ואם חד הורית. “מספיק לבוא כמה פעמים לסניף ולראות איך הם מדברים אלי כדי להבין את ההתנהגות שלהם. מה הם אומרים בלי לשים לב בכלל. ואם אתה רוצה לראות עד כמה מכוער הם יכולים ללכת – יש את כל הסיפור של החוקרים”.

החוקרים שעליהם מדברת מ’ נשלחים מטעם משרד השיכון והחברות המשכנות כדי לוודא שמקבלי הסיוע אכן עומדים בתנאים לזכאות. מדובר באנשים המועסקים על ידי משרדי חקירות פרטיים, הנשכרים כדי לעקוב אחר מבקשות הזכאות. משרד השיכון והחברות מבצעים אלפי חקירות כאלה בשנה בעלות של מיליוני שקלים.

“אין אישה שגרה בבניינים פה של עמידר שלא היו אצלה חוקרים”, אומרת מ’. “הם תמיד מתמקדים בעניין הזה של אם אני גרה עם גבר או לא. שלוש פעמים היו אצלי. הם מסתובבים בבית ומצלמים, פותחים לי את הארונות, מחטטים לי בדברים ושואלים אותי שאלות הכי אישיות, בגסות, בלי להתבייש ואם אני מתעצבנת או אומרת לו שאני לא מוכנה לענות. הוא כותב שסירבתי לשתף פעולה”.

מ’ עברה תקיפות מיניות חמורות בעברה. גם על כך, היא מעידה, נחקרה. “החוקר שאל אותי מה היה הסיפור הזה והתעקש איתי, כדי להבין אם אני ‘ממציאה’ סיפורים או לא. אני לא רוצה להגיד לך איך הרגשתי”. מי שיקרא את “מפרט השירות” הנדרש מהחוקר המבקש להתקשר עם “עמידר” ימצא שהחברה דורשת בין השאר “תמונות פנים וחוץ של הנכס…עדויות מהשכנים בבניין…איסוף מידע מוקדם כפי שמתבקש מאופי החקירה”. החוקר גם נדרש לבצע בדיקות הכנסה מקיפות ולספק פירוט של בני משפחה ונלווים.

הזנחה בדירת דיור ציבורי. צילום: ניב חכלילי

“עמידר הרי מעסיקה רכזי שטח בכל סניף בארץ”, אומר העובד הבכיר לשעבר. “התפקיד הרשמי שלהם הוא לקיים ‘ביקורי מעגלים’ בדירות שעליהם הם אחראיים ולספק את המידע הנדרש על מי שגר בו, אז למה צריך להזמין מאות חקירות בשנה? מה זה אומר על האמון שנותנים למידע שמוסרים הרכזים ועובדי הסניפים? תחשוב בעצמך מה יעשה חוקר כזה, שיודע שלא רק התשלום שלו תלוי בכך שיביא עוד מידע שהרכז לא יעז לשאול או לא יכול להביא, אלא גם העבודות העתידיות שלו עם החברה. איזה תמריץ זה נותן לו?”

גם מ’ תוהה לגבי המניעים שמאחורי החקירות. “כל מי שהיא דיירת ‘עמידר’ פה קיבלה במהלך השנים ביקורים של חוקרים. אני הייתי רוצה לדעת כמה מהחקירות שהם עושים בכל שנה עוסקות בבדיקה של נשים חד-הוריות והאם יש להן גבר או לא. השאלה הזו תמיד חוזרת. כאילו אם אין לי גבר אז זו הפתעה, כי איך אישה מסתדרת בלי גבר? ואם כן יש לי גבר, אז מה זה אומר עלי? שהוא ידאג לי ואני כבר לא זכאית לדירת דיור ציבורי? או אולי שאני זונה שמסתובבת עם כל מיני גברים? אלה השאלות שהם שואלים אותי, אז אני חושבת שזה מעיד על איך שהם חושבים שם ב’עמידר'”.

“אם היא רוצה חיבוק רק ללילה אחד זו זכותה המלאה”, מבהירה פעילת דיור ציבורי ותיקה. “אם יתפסו אצלה גבר בבית, יעלו לה את שכר הדירה במאות שקלים. לכן שולחים אליהן חוקרים כדי לחקור אם יש גבר בחייהן. גם אישה שממתינה לדיור ציבורי תאבד את הזכאות לדיור ציבורי, ובאותה שנייה גם את הסיוע המוגדל של שכר הדירה.

“יש נשים, אלפי נשים, מפוחדות, מאוימות, מרגישות אשמות”, היא אומרת. “הן רוצות חבר, רוצות להקים שוב משפחה. באה המדינה ואומרת: אנחנו נרדוף אתכן, נרדוף עד המקום הכי אינטימי שלכן, נחסל לכן את החלומות ואת התקווה ואת האפשרות לאהבה, לחום. נשאיר אתכן מפוחדות ומושפלות, לא ניתן לכן לגדל את ילדיכן בכבוד, לא ניתן לכן את הזכות לקורת גג בטוחה וראויה. ונשלח אליכן בכל שעה שנרצה את החוקרים שלנו.”

חברת עמידר מסרה בתגובה לטענות העולות בכתבה: “חברת עמידר, בראשות ההנהלה החדשה, מגלה אפס סובלנות לפגיעות מיניות והתנהלות לא תקינה של מי מעובדיה. אנו נבדוק בצורה מעמיקה כל טענה שתובא לידיעתנו ואם היא תתברר כנכונה – נפעל למצות את הדין עם האחראים. כל מדיניות האכלוס וניהול תור הממתינים מתבצע באופן בלעדי על ידי משרד הבינוי והשיכון. חברת עמידר הינה זרוע ביצוע של המשרד, פועלת אך ורק על פי הנחיותיו ואינה יכולה לקדם דייר/ת ברשימת הממתינים”.

משרד הבינוי והשיכון מסר בתגובה: “משרדנו נוקט במדיניות ברורה המגנה ומוקיעה כל תופעה של הטרדה  מינית או ניצול, ופועל בכל הכלים העומדים לרשותו למניעה ומאבק בנושאים אלה, קל וחומר כאשר מדובר באוכלוסיות מוחלשות כדיירי ודיירות הדיור הציבורי.

מבדיקה שערכנו בארכיון הפניות משנים קודמות במשרד (פנייתך מתייחסת לשנת 2010) , לא נמצאו תלונות של דיירות הדיור הציבורי בנושא או כל דיווח של המקרים האמורים. על פי נהלי המשרד, החוק והמוסר המחייב, כל פנייה בעלת אופי שכזה תדווח ישירות למשטרת ישראל ותדרש בדיקה מקיפה אל מול החברות המשכנות. המקרים המובאים בפנייתך יבדקו ביסודיות, לכשיועברו הפרטים לצורך כך.

לשאלתך הנוספת, כחלק מהליך בדיקת הזכאות, על המשרד לאמת הצהרות פרטים ונתונים מאת הדיירים, על פיהן נקבעת זכאותם.  על מנת להסדיר את הבדיקה ולהבטיח כי היא נעשית בצורה ראויה ומכבדת, משרד הבינוי והשיכון אוכף הוראות ביצוע מפורטות וקפדניות.

לאור ההקפדה בעניין, נציין כי בשנים האחרונות לא נרשמו כל פניות או תלונות מדיירים בעניין. חשוב להדגיש שבדיקות אלה נועדו להבטיח כי הסיוע אותו מעניק משרד הבינוי והשיכון לדיירי הדיור הציבורי ול-146 אלף הזכאים לסיוע בשכר דירה,  מגיע ליעדו ומשמש לתכליתו.

בתגובה לטענות שהעלתה נטלי גבאי, מסרה משטרת אילת: “לא התקבל אצלנו מכתב תלונה.

עדכון, 17.3.2017: “עמידר” ממשיכה להתנכל לנטלי גבאי

ב-22 בפברואר, במסגרת דיון בוועדה לענייני ביקורת המדינה בכנסת שעסק בנושא הדיור הציבורי, התחייב מנכ”ל עמידר כי דירתה של נטלי גבאי מאילת תשופץ. השיפוצים אכן החלו וגבאי שוכנה במלון בעיר עד שיסתיימו. אלא שניגוד למובטח, השיפוצים טרם הסתיימו.

היום (16.3) פונתה גבאי מחדר המלון שבו שוכנה, על אף שלטענתה דירתה הנמצאת עדיין תחת שיפוץ אינה ראויה למגורים. בחודשים האחרונים קיבלה גבאי – היחידה מבין המרואיינות בכתבה שלא חששה להזדהות בשמה המלא – הפתעה נוספת. ללא שום הסבר או התרעה נשלח לה שובר תשלום לשכר דירה על סך 1,220 שקלים לחודש שכר דירה, למרות שהיא זכאית להנחה ונקבע לה תשלום של 118 שקלים לחודש כשכר דירה אותו היא משלמת בהוראת קבע.

מ”עמידר” נמסר בתגובה: בוצעו שיפוצים בדירתה של נטלי גבאי, אך לצערנו היא מסרבת לשתף פעולה עם עמידר על מנת להשלים את השיפוץ, חרף הפצרותינו. עמידר תשמח לסייע לגברת גבאי בכל פנייה ולסיים את העבודות. הדירה נמצאת כרגע במצב תקין, למעט מספר ליקויים קטנים.

* זהבה גרינפלד ומיכל ורשבסקי מצוות דיור ציבורי, אביגיל ביטון, ואהרון שם טוב סייעו בהכנת הכתבה

מי אתם שתדונו אותי לבדידות? 
אביגיל ביטון

במשך שנים הגשתי בקשות לסיוע בשכר דירה. בקשתי הראשונה נדחתה על הסף לאחר שחוקר של משרד השיכון הגיע לביתי וראה שם את בן הזוג שלי. הייתי גרושה כבר שנתיים, אם לילד בן שלוש. ניהלתי מערכת יחסים – לא שותפות – עם בחור שגר בירוחם. אני גרתי אז בחולון. בגלל המרחק נפגשנו רק בסופי שבוע.

את חוקר משרד השיכון זה לא עניין. הוא אפילו לא ערך בדירה את החיפוש הפולשני שהם רגילים לעשות בחפצינו, זה שגורם לנו להרגיש עירומות. הוא ראה שהחבר שלי הגיע מצויד בתיק עם בגדים לסוף שבוע, וזה הספיק. בקשתי לסיוע נפסלה על הסף. המשמעות: להגיש בקשה נוספת, להמתין שוב לביקור חוקר, להמשיך לשלם שכר דירה גבוה.

אני שואלת בכנות: בשם מה מותר למשרד השיכון לגזור עלי חיי בדידות? ללא קרבה, ללא זוגיות, אישה צעירה בת 24 שכל חייה לפניה. לא חייתי עם איש. בסך הכל היה לי חבר. לא כל מערכת יחסים הופכת לניהול כספים משותף. אבל משרד השיכון ו”עמידר” גזרו עלינו החד הוריות שנזקקות לדיור ציבורי חיי בדידות. אלה חיים בלתי אפשריים עבור מי ששואפת לחיי זוגיות. כך מכשירים קרקע פורייה לאיסוף ראיות שיוכלו לשמש נגדנו, להביא לסילוקי מקורת הגג שלנו. כשהפשע הגדול שביצענו הוא חיפוש אחר אהבה או רצון חולף בחיבוק.

תגובות

Send this to a friend