"אתה צריך להבין: אנחנו מכרנו וקנינו עשרות בחורות" - המקום הכי חם בגיהנום

“אתה צריך להבין: אנחנו מכרנו וקנינו עשרות בחורות”

חלקה הרביעי של עדות סוחר הנשים (שהחליף את זהותו לאיש נדל"ן) דודו דגמי. איך מייבאים נשים ממצרים, ומה עושים לאישה שלא רוצה לעבוד בזנות

איור: דניאלה שניצר

דודו דגמי, מגדולי סוחרי הנשים בישראל, הפך ב-2007 לעד מדינה ומסר עדות מפורטת שהפלילה את מרבית שותפיו לרשת שפעלה בישראל עד 2009, ואיפשרה לשלוח אותם ל-3-18 שנות מאסר. דגמי עצמו, שהיה לדברי השופט “הרוח החיה” מאחורי רשת הסחר בנשים, ושותף נוסף שהוא התנה את עדותו בהגנה עליו,  קיבלו חיסיון מלא ולא הועמדו לדין. בעקבות עדותו נסגרו לדגמי 24 תיקים במשטרה שעסקו בעבירות פליליות בהן סחר בבני אדם, סחר בסמים, חשד לניסיון אונס ועוד.

לאחר שחשפה את הפרשה בעיתון “הארץ” ובעקבות שורה של פוסטים שפרסמה כותבת שורות אלה אודות חברת אורבן נדל”ן, בהם טענה שמדובר בחברה מפוקפקת, הגישה נגדה החברה תביעת לשון הרע בסך 1.7 מיליון שקל. התביעה נידונה היום בבית המשפט.

 עצמאית בשטח: שרון שפורר מול סוחר הנשים (לשעבר) ומחליף הזהויות דוד דגמי

העדות המלאה, שתפורסם בכמה פרקים בשל אורכה, היא הצצה נדירה לדרך שבה בנויה רשת סחר בנשים וליחסים האלימים השוררים בה בין הסרסורים לנשים העובדות אצלם, והזדמנות לראות איך במציאות הישראלית יכול עבריין סדרתי שעשה דברים חמורים ואלימים, סחר בבני אדם וניצל נשים לאורך שנים, לקבל את חסות המשטרה והפרקליטות, להמשיך בחייו העבריינים ובמקביל להפוך לאיל הון ואיש עסקים לגיטימי לכאורה. להלן חלקה הרביעי של עדותו:

14 בנובמבר 2007 פקד אדוארד פלינר – הודעה 9

אני ממשיך למסור את עדותי וכפי שהוסבר לי והובטח לי העדות לא תשמש נגדי ולא תשמש נגד ר.ח

פלינר: אני מציג לך תמונת פלאפון שלך שנתפס עליך במעצר עם הודעה שנשלחה ובהודעה פרטי בחורה רוסיה בשם אוקסנה (שם בדוי). מה זו ההודעה הזו?

אלה פרטים של הבחורה שרמי סבן הביא אותה מרוסיה והיא עבדה אצלנו במשרד ליווי בארלוזרוב 20 תל אביב. הכוונה אצלי ואצל שותפיי דוד מוראידי קובי מוראידי ור.ח. גם רמי סבן היה שותף במשרד הזה ב-20%. לבחורה הזו היה שם בעבודה, “קמילה”. בסוף 2005 רמי התקשר אליי ואמר שהוא הביא 2 בחורות ממצרים ושאני אבוא ואראה אותן ואם אני רוצה לקנות אותן למשרד. הבנות היו במשרד יחד עם הפקידה. עד כמה אני זוכר זו היתה ענת (שם בדוי) אבל לא בטוח.

הגעתי למשרד וראיתי את שתי הבנות שאחת מהן זו אוקסנה שאת פרטיה שלחתי מהפאלפון שלי. ראיתי שהבנות רק עכשיו הגיעו מהמדבר. בחנתי את שתי הבנות ללא התפשטות. אחת – זו שאת פרטיה שלחתי מאוחר יותר ישר מצאה חן בעיניי והשניה לא. התקשרתי לרמי ואמרתי לו שאני אקנה אחת – זאת ששלחתי את פרטיה ואת השניה אני לא קונה.

רמי אמר שהוא רוצה עליה 6000 דולר. הוא אמר שהוא צריך להתחלק עם בנאדם ששלח את הבחורות אליו כי כפי שרמי הסביר הוא מרוויח מזה שמעביר את הבנות דרך הגבול בעזרת הבדואים. לכן, רמי הסביר שרוצה 6000 דולר על כל בחורה ובהמשך הוא מסתדר עם הספק שלו בחו”ל ששלח את הבנות. בנוסף רמי התחיל לשכנע אותי לקנות גם את הבחורה השניה. הוא אמר שהשניה גם בסדר שהיא תעבוד טוב. אני דיברתי עם שותפיי דוד, קובי ור., והגענו למסקנה שקונים את שתי הבחורות.

לכן אמרתי לרמי שאנחנו קונים את שתיהן ושאנחנו משלמים 12000 דולר. אני כבר לא זוכר איך בדיוק הועבר הכסף לרמי ויכול להיות שנתתי לו אישית. יכול להיות שרמי אמר למי לשלוח לחו”ל. אני עשיתי את זה עשרות פעמים ולכן לפעמים אני כבר לא זוכר את הפרטים. בהוצאה הזו – קניתי שתי בנות וכולנו היינו שותפים. אני דוד וקובי מוראידי ר., ורמי עצמו. הכוונה שהכסף נלקח מהקופה של משרד הליווי שלנו בארלוזרוב וההוצאה התחלקה 20% על כל אחד מאיתנו.

 “קניתי מהם בחורות במחיר 5000-7000 דולר, תלוי איך שנראית הבחורה” – עדותו של סוחר הנשים, חלק ראשון

 “את הבחורות שקניתי הייתי לוקח באוטו שלי ישר לקונה אחר” – החלק השני של העדות

 “אמרתי לו ששתי הבחורות האלה שלי ומחר נעשה בוררות” – חלקה השלישי של העדות

הבחורה הזו קמילה נעצרה מאוחר יותר על ידי משטרת ההגירה ב-2006 בתוך משרד הליווי ברחוב ארלוזרוב 20 דירה 1 בתל אביב. במעצר הזה במשרד נכחה גם הפקידה ענת. הבחורה הזו גורשה והכסף שלה נשאר אצלנו אז לכן רציתי לשלוח לה את הכסף. תמיד הייתי שולח כסף לבחורות שגורשו דרך מאני גראם. רוב הפעמים ב-2006 שלחתי לה כסף דרך בחור בשם דורון (שם בדוי) שהטלפון בהודעה הזו שהראית לי בדף וזה הטלפון שלו. את הבחורה השנייה שהיתה עם קמילה שלחנו חזרה לרוסיה, כי עשתה בעיות.

בסילבסטר 2006 יצאנו לבלות. הבחורה הזו דיברה עם מישהו בטלפון למרות שאסרנו עליהן לדבר בטלפון. שאלתי אותה מי זה היה והיא לא רצתה להגיד. אני הייתי שיכור. התעצבנתי וכשחזרנו לדירה שבה היא התגוררה הרבצתי לה. אחר כך הצטערתי על זה קניתי לה מתנות ושלחתי אותה לרוסיה אחרי ששילמנו לה את הכסף. אני כבר לא זוכר את פרטיה.

פלינר: אני מציג לך מסדר תמונות. אתה מזהה מישהו?

בתמונה 4 זה קובי אלימלך שעליו סיפרתי בעדותי.

פלינר: תמשיך לספר על הארועים שקשורים לקובי אלימלך

אחרי שקובי התקשר אלי הוא אמר שהוא נוסע לאוקראינה ומשם יוכל לסדר ולמכור לי בנות. קובי טס לאוקראינה והתקשר אלינו כשהיה שם. הוא אמר שהוא נמצא אצל מריה (שם בדוי) אחות של מרינה. הוא אמר שיש שם באוקראינה הרבה כוסיות ושאפשר לארגן אותן ולשלוח אלי לעבודה. קובי רצה 1500 דולר על כל בחורה שהוא שולח אמרתי שאני מוכן לשלם לו 1500 דולר על כל בחורה בתנאי שקובי מסביר לבנות שהן באות לעבודה בזנות ומוכנות לזה.

היו לי כמה שיחות עם קובי לגבי העסקה הזו כשהיה באקוראינה. במהלך השיחות האלו נקבע שאני שולח לו ולמריה כסף להוצאות הבאת הבחורות מאוקראינה למצריםף זאת אומרת שהייתי אמור לשלוח להם כסף לקניית כרטיסים, לסידור דרכונים ואחרי שהבנות היו מגיעות לישראל קבעתי עם קובי שאני משלם לו 1500 דולר על כל בחורה.

דיברתי גם עם רמי שעוד מעט יגיעו בחורות למצרים ושהוא יפעיל את קשריו להעביר אותן דרך הגבול. סיכמתי עם רמי שאשלם לו בסביבות 2500 דולר עבור כל בחורה. באחת השיחות קובי אמר לי שיש לו לשלוח 4 בנות הוא גם אמר לי שאחת מהן זו אחותה של מריה עד כמה שאני זוכר קראו לה סווטלנה (שם בדוי). קובי אמר לי שלשתי בחורות יש דרכונים ולשתי הנוספות אין ולכן זה מתעכב כי צריך לארגן להן דרכונים. אני רציתי שהוא ישלח לי 4 ביחד כי רמי הסביר לי שיותר קל לו להעביר 4 ביחד וזה גם יותר זול. ראיתי שבכל זאת זה מתעכב בגלל בעיות הדרכונים של שתי הבחורות, ולכן אמרתי לקובי שישלח לי שתיים ועוד שתיים מאוחר יותר. שתיים הראשונות היו אחות של מריה ובלונדה. שתים הנוספות שהגיעו כשבוע מאוחר יותר היו שתי העדות שהייתי עליהן עצור בפעם האחרונה.

פלינר: אני מציג לך תמונות. מי זה?

בתמונה זו מריה שעבדה אצלנו בברבי בעבר. היא ביחד עם קובי שלחה את 4 הבנות מאוקראינה שעליהן סיפרתי לך עכשיו שהייתי עצור עליהן בפעם האחרונה. בתמונה נוספת הבחורה שקראתי לה בלונדה שהגיעה מקובי וסווטלנה מאוקראינה שהגיעו ראשונות. בעוד תמונה אחת הבנות שהגיעו מקובי ומריה שעליהן הייתי עצור וגם עוד אחת בעוד תמונה.

זאת הודעתי שנרשמה מדבריי ואושרה כנכונה בחתימת ידי. דוד דגמי.

15 בנובמבר 2007 הודעה 10 החוקר פקד אדוארד פלינר

אני ממשיך למסור את עדותי וכפי שהובטח לי והוסבר לי, העדות הזו לא תשמש כנגדי ולא תשמש נגד ר.ח

פלינר: אני מציג בפניך מסדר תמונות. האם אתה מזהה מישהו?

זה שי (שם בדוי) שעליו סיפרתי בעדותי הקודמת. בנוסף למכונים שהוא שותף בהם שעליהם סיפרתי, היה לו גם מכון ברחוב ריינס 24 בתל אביב.

פלינר: בתאריך 11 בנובמבר התקשרת לטימור שמואל מלכה. מה היה תוכן השיחה?

שאלתי את שמואל טימור מלכה מי זה צד ג במכתב של טימור שלקח את הכסף. טימור אמר שקוראים לו מישה ואמר את הפרטים המלאים שלו. הוא אמר שהוא עדיין יושב בכלא.

קובי אמר שלשתי הבנות יש בעיה עם דרכון. זה היו שתי הבנות שיזיהתי אותן. קובי אמר לי שכדי שהבנות יקבלו דרכון מהר יותר אפשר לשלם כסף. שלחתי 500 דולר למריה על מנת שהם יסדרו דרכונים לשתי הבנות. אני כבר לא זוכר ממי ביקשתי שישלחו את הכסף למריה. הכסף נשלח דרך מאני גראם. קובי או מריה, אני כבר לא זוכר, התקשרו אלי ואמרו לי שהכסף לדרכונים התקבל והם מטפלים בענין הדרכונים. בנוסף קובי התקשר אלי ואמר שאני צריך לשלוח כסף על מנת שהבנות יציגו כסף במעבר בכניסה בגבול במצרים. לכן אני זוכר ששלחתי להם בסביבות 3000 דולר.

היו לי כמה שיחות טלפון גם עם מריה. היא סיפרה לי שהיא וקובי שולחים לי בנות יפות שהן יודעות שבאות לעבוד בזנות. אני גם זוכר שפעם אחת מריה התקשרה אליי ואמרה שכרגע היא דיברה עם שתי בנות שאמורים לשלוח אלי והן מוכנות לנסוע. מריה גם דיברה איתי בטלפון פעם אחת ואמרה שהדרכונים של שתי הבנות מוכנים ואפשר לשלוח אותן. קודם נשלחו 2 הבנות שאחת מהן זאת שזיהיתי אותה בתמונה והשניה אחותה של מריה. עם מריה דיברתי בעברית. היא ידעה קצת עברית כי היא היתה כבר בארץ.

קובי אלימלך ומריה שלחו אותן לקייב ומשם למצרים. אני לא נכנסתי לזה כי זו היתה עבודה של קובי. קובי אמר לי מתי בדיוק הבחורות אמורות להגיע למצרים ולאיזה בית מלון. בנוסף קובי מסר לי את מספר הפלאפון שנתן לשתי הבנות – הפלאפון שיעבוד במצרים. אני הייתי אמור למסור את הפלאפון הזה לרמי סבן על מנת שיצור קשר עם הבנות כדי שהבדואים שלו יעבירו אותן את הגבול. מסרתי לרמי את התאריך המדויק של הגעתן של הבנות, בית מלון בו היו אמורות להיות וגם את מספר הפלאפון שהיה ברשות הבנות.

רמי העביר לי את 2 הבנות האלו דרך הגבול התקשר אלי ואמר ששתי הבנות כבר עברו את הגבול ושהוא שלח לי אלי עם מישהו. רמי אמר לי להגיע לאיזשהו מקום בתל אביב, אני כבר לא זוכר איפה, ושהבנות יחכו לי. באתי למקום הזה, ראיתי אותו עם 2 הבנות ועם הנהג. שאלתי את הנהג האם הוא מרמי, הוא אמר שכן ומסר לי את שתי הבנות.

לקחתי את שתי הבנות האלו לדירה ברמת גן. זאת הדירה שבה היו גרות הבנות שעבדו אצלנו. הדירה היתה ברחוב ביאליק פינת אבא הלל. מאוחר יותר לדירה הזו הגיעו ר., דוד וקובי מוראידי. הם רצו לראות את הבנות שקנינו כי זאת היתה השקעה משותפת שלנו. שלושתם ראו את שתי הבנות והן מצאו חן בעיניהן. דיברתי עם הבנות על העבודה שזאת עבודה בדירות דיסקרטיות שבהן הבנות יספקו שירותי מין.

קובי מוראידי רצה לקנות את אחת הבחורות האלו לבד שהיא תעבוד רק בשבילו. זאת אומרת שחצי מהכסף שלה מגיע לקופה ומהחצי השני קובי מוראידי מסתדר איתה ואנחנו לא מקבלים רווח מהחצי השני. הכוונה שלי שקובי היה מקבל חצי מהחצי שנשאר אצל הבחורה. היא מקבלת חצי מהחצי, רבע ממה שלקוח נותן. קובי מוראידי בחן את שתי הבנות ובחר לקנות את בלונדה, זאת שזיהיתי.

שחרור נשים בזנות מבית בושת בתל אביב. צילום: משטרת ישראל

אחרי שקובי מוראידי בחר את הבלונדה דיברתי עם קובי מוראידי על מחיר הבחורה. הוא ניסה לשכנע אותי להוריד לו 500 דולר ולשלם לי 6500 דולר עבורה. השיחה הזו הייתה בדירה ההיא ברמת גן, מיד אחרי שקובי בחר אותה. הבחורה לא שמעה את השיחה. דוד מוראידי גם השתתף בשיחה וביקש ממני להוריד לאחיו 500 דולר מהמחיר.

בסוף הסכמתי ובשיחה הזו כבר קבעתי עם קובי מוראידי שהוא ישלם לי עבור הבלונדה 6500 דולר. סיכמתי גם עם דוד מוראידי ועם ר. שאנחנו מוכרים לקובי מוראידי את הבלונדה כי זה היה מקל עלינו ולא היינו אמורים לדאוג לה. דוד מוראידי ור. הסכימו איתי. למחרת או יומיים אחרי זה קובי מוראידי נתן לי 6500 דולר. דוד מוראידי היה איתו. את הכסף קובי נתן לי בדירה ברמת גן איפה שהיו הבנות. הן לא ראו את העברת הכסף.

שתי הבנות האלו עבדו בדירה ברחוב בן יהודה 41 בתל אביב. כל זה היה בשנת 2003. לאחר מכן עד כמה שאני זוכר קובי אלימלך חזר לישראל ואז הגיעו שתי הבנות הנוספות שהוא שלח לי, שזיהיתי אותן. איתן היה אותו סידור. קובי אמר לי בדיוק מתי הן מגיעות למצרים ולאן. יכול להיות ששתי אלו היו בקבוצה עם בנות אחרות, לא שלי. מסרתי לרמי את הפרטים של הבנות במצרים על מנת שיאתר אותן ויעביר אותן את הגבול. אחרי כמה ימים רמי התקשר אלי ואמר לאן להגיע בתל אביב. שם פגשתי אותן עם הנהג של רמי והבאתי אותן לדירה ברמת גן. שלמתי לרמי 2500 דולר עבור כל אחת מארבע הבנות האלה.

זאת הודעתי שנרשמה ואושרה כנכונה בכתב ידי.

18 בנובמבר 2007 הודעה 11 החוקר פקד אדוארד פלינר

אני ממשיך למסור את עדותי וכפי שהובטח לי והוסבר לי, העדות הזו לא תשמש כנגדי ולא תשמש נגד ר.ח

פלינר: אני מציג בפניך תמונות. מי זה?

זו ענת שעבדה בתור פקידה ומנהלת עבודה במשרד ליווי ברחוב ארלוזרוב 20 תל אביב ובדירות דיסקרטיות שהיו לי לר., ולדוד מוראידי בתל אביב בשנים 1999-2003. היא היתה אמורה להיות פקידה בליווי בלונדון ב-2004 כשאני דוד ור. ביחד עם קובי ורמי סבן רצינו לפתוח בלונדון משרד ליווי ואני נעצרתי בגלל זה בבלגיה.

פלינר: תמשיך לספר מהקטע בו הפסקת עדותך הקודמת

שתי הבנות הנוספות שקובי אלימלך שלח לי אותן אני אספתי אותן והבאתי אותן לדירה ברמת גן איפה שגרו הבנות באבא הלל פינת ביאליק. שתי הבנות האלו שכבר זיהיתי אותן מקודם ושבגללן היייתי עצור בפעם האחרונה היו בדירה ברמת גן יחד עם אחותה של מריה ועם הבלונדה שאותן גם זיהיתי בעדות הקודמת.

אני כבר לא זוכר פרטים לגבי הבנות האלו. מה שאני זוכר ששתי הבנות האלו שזיהיתי בתמונות כבר בימים הראשונים שלהן אצלי לא רצו לעבוד. הן טענו שלא אמרו להן שצריך לעבוד בתור זונות. לכן התקשרתי למריה לאוקראינה ושאלתי אותה האם לא אמרה לשתי הבנות האלו שעבודה בזנות או שכן אמרה להן. זה היה חשוב לי מאוד כי כל הזמן אמרתי גם לקובי אלימלך וגם למריה שיסבירו לבנות שהם שולחים לי שהעבודה היא בזנות וזה כי לא רציתי בעיות עם הבחורות.

מריה וקובי הבטיחו לי שהבנות יודעות הכל ומוכנות לעבודה בתור זונות ובפועל שתי הבנות שיזיהתי אותן לא רצו לעבוד זונות. בשיחת טלפון מריה אמרה לי שכן הסבירה לבנות האלה שהעבודה היא בזנות וגם נתתי להן לדבר עם מריה בטלפון. שתי הבנות היו אמורות לעבוד בדירה בבן יהודה 41 ושם עבדו כמה ימים וזאת למרות שלא היו מוכנות לעבוד.

אני דיברתי עם דוד מוראידי ועם ר.ח לגבי שתי הבנות האלו ואמרתי להם שיש לנו בעיה איתן כי הן לא רוצות לעבוד זונות. דוד ור. אמרו שלא מעניין אותם, שאני אשבור את הראש לבד ומקסימום אני אמכור את שתי הבנות האלו ואחזיר את הכסף ולכן התחלתי לחפש למי למכור את שתי הבנות. בהתחלה החלטתי למכור את זאת שזיהיתי בתמונה הראשונה כי היא לא רצתה לעבוד בשום פנים ואופן. היא כל הזמן עשתה בעיות. לא רצתה להיכנס עם הלקוחות. כאשר כבר לא רצינו לסבול אותה הבאתי אותה לדירה ברמת גן, איפה שהבנות גרו, ולדירה הגיעו קובי מוראידי דוד מוראידי ור.

ישבתי איתם ביחד ודיברתי איתם מה לעשות עם הבחורה הזאת. כולנו החלטנו שצריך דחוף למכור אותה. אני כבר לא זוכר בדיוק, יכול להיות שכבר ניסיתי למכור את הבחורה הזו לפני שנפגשנו כולנו בדירה והחלטנו סופית למכור אותה. אני זוכר שהיא כל הזמן עשתה בעיות וניסיתי למכור אותה לכמה מקומות ולא הצלחתי כי היא עשתה בעיות בכל מקום. בסוף, אחרי שהחלטנו ביחד סופית להיפטר מהבחורה הזו לקחתי אותה לבחור בשם אשר והשארתי אותה אצלו.

אשר שכר ממני דירה ברחוב הבושם 5 או 3 בתל אביב – זה אותו הדבר. אשר גר בדירה הזו עם עוד שתי נערות ליווי שהוא הפעיל אותן. לפני שלקחתי את הבחורה דיברתי איתה ואמרתי שיש מקום טוב יותר שהבנות עובדות שם בליווי ולא בדירה. אמרתי לבחורה הזו שהיא לא חייבת לעבוד שם ושאם לא תרצה נשלח אותה הביתה.

דיברתי עם אשר שהבאתי לו את הבחורה ואמרתי לו שאני מביא לו בחורה שהבחורה הזו בעייתית מאוד ולא רוצה לעבוד כזונה. סיכמתי עם אשר שאם הוא יסתדר איתה והיא תעבוד אצלו אשר ישלם לי עבור הבחורה הזו 3500-4500 דולר אני כבר לא זוכר בדיוק. אחרי שסגרתי עם אשר הבאתי אותה לבושם הכרתי לה את אשר ושתי הבנות הנוספות שהיו אצל אשר והשארתי אותה שם.

מדויק יותר כשהבאתי לו את הבחורה היתה עם אשר רק בחורה אחת. זה היה ביום שישי ב-2003 כמה ימים אחרי שהבחורה הזו הגיעה לישראל, בערך כעבור שבוע או עשרה ימים אחרי הגעתה אליי. אחרי יום יומיים אשר התקשר אלי ואמר שבדירה בבושם יש מלא משטרה שהבנות בפנים נעולות והוא מתחבא אצל השכנה. אני רוצה לציין כי הבנות שעבדו אצל אשר לא היו שלי ולא עבדו בשבילי. אשר אמר לי שהוא שומע שהמשטרה פורצת לדירה ומוציאה את הבנות. בערב באתי לשם ועזרתי לאשר לצאת מהשכנה. אשר סיפר לי שהוא הרביץ לאחת הבנות שהיו אצלו. היא ברחה והגישה תלונה במשטרה ולכן המשטרה הגיעה.

אחרי זה אשר ברח מהארץ כי פחד שיעצרו אותו. הבחורה השנייה שזיהיתי אותה עבדה כמה ימים גם בבן יהודה 41 תל אביב. היא בהתחלה גם עשתה בעיות אבל עם הזמן הבינה שאין לה ברירה חייבת לעבוד כזונה כי כבר באה לישראל. היא לא הסתדרה בעבודה. אני ביחד עם דוד ור. החלטנו למכור אותה למישהו אחר אני כבר לא זוכר למי.

פלינר: מי האנשים שלהם היית מוכר בחורות שלא רצו לעבוד או שעשו לכם בעיות בעבודה?

היו הרבה אנשים שמכרתי להם בחורות שלא רצו לעבוד. את הבחורות האלו מכרתי בדרך כלל לפטיצקה מפתח תקווה. היה לו גם שותף בשם בוריס, שגם לו הייתי מוכר בחורות. מכרתי גם לחברה מבננה ומשונצינו.

פלינר: שתי הבנות האלו בתמונות מוסרות שהבאת אותן לפטיצקה. הבחורה מתמונה 3 נלקחה על ידיך מפטיצקה חזרה והבחורה מתמונה 4 נשארה אצל פטיצקה אחרי שהבאת אותה אליו. מה תגיד על זה?

אני כבר לא זוכר. לא יכול להגיד לך האם שתי הבנות האלו הבאתי גם לפטיצקה. מה שאני יכול להגיד לך שהיו מקרים שאת שתי הבנות שלא רצו לעבוד מכרתי לפטיצקה.

פלינר: מה קרה עם שתי הבנות הראשונות שהגיעו מאוקראינה מקובי אלימלך. אחות של מריה והבלונדה?

האחות של מריה, סווטלנה, אני דוד מוראידי ור. מכרנו למישהו בצפון כי היא התחצפה ועשתה בעיות. לכן שלושתנו החלטנו למכור אותה. אני כבר לא זוכר למי. אתה צריך להבין: אנחנו מכרנו וקנינו עשרות בחורות ולפעמים אני כבר לא זוכר פרטים.

הבלונדה היתה שייכת לקובי מוראידי כי הוא קנה אותה. אנחנו קיבלנו ממנה רק חלק יחסי שהיא שמה בקופה של הדירה בבן יהודה 41.

פלינר: מי היה בא ולוקח כספים מהדירה בבן יהודה 41?

כולנו. גם אני, גם דוד, גם קובי, וגם ר. היינו מגיעים ולוקחים כספים של הקופה בבן יהודה 41. כולנו היינו שותפים ומהקופה כל אחד קיבל את החלק שלו. קובי מוראידי 30% ואנחנו אני, ר., ודוד מוראידי 70%. הכוונה שכך התחלקנו בחצי מהסכום שהגיע מהלקוחות מה שהבחורה שמה בקופה.

החצי השני שנשאר חלקנו בהתאם למי ששייכת הבחורה. למשל קובי מוראידי לקח מהבלונדה את מה שהיה אמור לקחת מהחצי שנשאר לה. בהתחלה היא קיבלה 30% מהסכום שנשאר לה – 30 שקל. אחרי חודש בערך 50% מהסכום שנשאר לה זאת אומרת 50 שקל. אני יודע את זה בוודאות כי אני הייתי לוקח ממנה את הכספים גם בשביל קובי. כולנו אני דודו וקובי מוראידי ור. היינו מגיעים לדירה איפה שגרו הבנות והיינו לוקחים כסף מכל הבנות בהתאם למה שהן חייבות להחזיר לנו.

זו הודעתי שנרשמה מדבריי ואושרה כנכונה בחתימת ידי.

 

תגובות

Send this to a friend