מי שמעוניין בהמחשה כיצד השתנה היחס למינהל תקין בעשורים האחרונים, מוזמן להתבונן במבול המינויים בימים אלו, אלו שאושרו ואלו שממתינים, ולשמוע סיפור מעבודתי במשרד החוץ.
לכתחילה חשוב לומר שהממשלה המכהנת לא מוגדרת ממשלת מעבר ולכאורה לא חלות מגבלות על מינויים מטעמה. אבל הסקרים חד-משמעיים וכמוהם האווירה – ברור לכול שאנחנו מצויים בתקופת ביניים, על רגישויותיה. למרות זאת, הממשלה נוהגת כאילו זה עתה נבחרה ועליה לרענן את השורות.
בימים שלנתניהו היה אכפת
ובכן, ב-2002, כשהייתי שגרירה בדרום אפריקה, אילוצים תקציביים הביאו לסגירת שגרירות ישראל בזימבבווה, והוחלט לחלק את המדינות שהיא הייתה אחראית עליהן לשגרירויות סמוכות. אנחנו בפרטוריה קיבלנו את זימבבווה, בוטסוואנה ונמיביה. לשתי האחרונות היה פחות חשוב מאין יגיעו דיפלומטים לביקורים, אבל ההחלטה שידרה לזימבבווה מסר ולפיו ערכה בעיניי ישראל ירד. היה ראוי לצמצם את העלבון המדיני ולהגיש כתב האמנה בהקדם, ולשם כך נדרש אישור ממשלה למינויי כשגרירה גם לשם.
שני מינויים שנויים במחלוקת היו בחודשים האחרונים, לצד שמועות על העברת יו"ר רכבת ישראל לחברת החשמל, יו"ר החשמל למקורות, ועוד כהנה וכהנה. כאילו תשתיות חיוניות הן מוצר שנמכר בליכודיאדה
אלא שבערך באותו זמן, מפלגת העבודה פרשה מהממשלה בראשות אריאל שרון, הקואליציה איבדה את הרוב וכיהנה כממשלת מעבר, ובנימין נתניהו החליף את שמעון פרס במשרד החוץ. מקובל שממשלת מעבר נוהגת באיפוק בכל הנוגע למינויים, בוודאי לתפקידים לא חיוניים או דחופים.
מוצר שנמכר בליכודיאדה
סמנכל"ית אפריקה במשרד החוץ ואנחנו בשגרירות חזרנו והסברנו למי שיכולנו שלא מדובר במינוי מהותי, למשל שגריר בלונדון, אלא בשינוי טכני. מעבר להודעה על סגירת השגרירות, לא נאמר להם כיצד היחסים ינוהלו בהמשך. השתיקה משדרת זלזול, אולי אפשר להחריג את העניין הקטן הזה? התשובה הייתה חד-משמעית – יש כללים. זימבבווה תחכה.

ומה כאן ועכשיו? בין היתר, לפני כמה חודשים מונה ראש שב"כ, ואין צורך להכביר מילים על פועלו. אלוף אחר, נטול רקע רלבנטי ומי שנהג (לכאורה) בצורה בעייתית בתחום המודיעין, כפי שיעיד הקטין דאז רועי אלמקייס, ממתין בפתח לשכת ראש המוסד. מדובר עלפרקליטו האישי של ראש הממשלה כמבקר המדינה, והשלכות המינויים למועצת הרשות השנייה על עתיד התקשורת החופשית – והדמוקרטיה – מצדיקים סדרת מאמרים. בנוסף, היו שמועות על העברת יו"ר רכבת ישראל לחברת החשמל, יו"ר החשמל למקורות, ועוד כהנה וכהנה, כאילו תשתיות חיוניות הן מוצר שנמכר בליכודיאדה.
אי-התערבות כהתערבות
לא בכל דבר ועניין נתניהו שש להתערב. כך, חודשים ארוכים לא היה לתעשייה האווירית יושב ראש. מוצרי החברה חיוניים לביטחון המדינה והכנסותיה חשובות לכלכלה, אבל למה לו להתערב במחלוקת בין גורמים פוליטיים? ובל נשכח מחסור גובר בשופטים, לא רק בגלל עיכובים בכינוסי הוועדה לבחירתם אלא גם, ואת עינוי הדין למתדיינים. כלומר, לאלו מהםשאין באפשרותם להכתיב את לוח הזמנים של המשפטים שלהם.
אשר לי ולזימבבווה, בינואר 2003 היו בחירות, הורכבה ממשלה, מוניתי כדין, והגשתי כתב האמנה לנשיא רוברט מוגבה, מהפכן שהוביל את ארצו במשך 37 שנה, עד שהודח וגלה. אני עדיין רואה בעיניי רוחי את שיירת המכוניות הבלתי נגמרת של השליט הכול-יכול וזוכרת, כאילו זה קורה מחוץ לביתי, את זעקת הצופרים שהכריזו על נוכחותו של הממנה העליון. גם למי שגרה בירושלים ושרתה בוושינגטון, אלו בלטו בבוטותם, ובהתנשאות שהפגינו כלפי הנתינים. אילו הייתי מצלמת, יכולתי להשוות, ולדעת עד כמה אלו אכן דומים לנראה לאחרונה במקומותינו, או שזה רק נדמה לי.






