״הדרום הפרוע" היא הכותרת הטבלואידית שניתנה לדוח חדש של מבקר המדינה בנושא "היבטי משילות בנגב"– שעלה אתמול לדיון בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת. מדובר במסגור עוין לאוכלוסייה אזרחית שלמה, שנמתח על פני עשרות עמודים של מה שאמור להיות מסמך משפטי המנוסח בידי מי שמופקד על ביקורת מוסדות המדינה וגופיה.

כשהמבקר מחליט להתמקד בפשיעה בנגב וקורא להגברת נוכחות משטרה עוינת באזור, מבלי להתייחס לחלקה של המדינה ביצירת האלימות במהלך עשרות שנים של קיפוח ונישול של מאות אלפי תושבים בנגב, הוא מעודד את המשך והרחבת מעגל האלימות והדמים.

מי שמצפה לדיון בכשל המתמשך של הממסד הישראלי לפתור את המצוקה של כ-100 אלף תושבים בדואים, שמתגוררים בכ-35 כפרים לא מוכרים, בלי חשמל, מים ותשתיות, יגלה כי המבקר בוחר להתמקד דווקא בכיוונים אחרים. בעיות בתשלום מסים, השלכת פסולת על ידי התושבים כמפגע סביבתי, הפשיעה ביישובים הבדואים ועוד. פתרון לבעיה "אסטרטגית" זו, מוצא המבקר בקריאה לתגבור כוח שיטור ודיכוי בנגב, והקמת עוד גוף ממשלתי שיגביר את השליטה באזרחים הבדואים.

משטרת בן גביר כפתרון

בדוח מתייחס המבקר באריכות למחסור בתחנות משטרה בנגב ולתופעת גביית דמי חסות וקורא למשטרה ולגופים אחרים להגביר את הטיפול בתופעת האלימות בנגב. לפי המבקר – האלימות היא בגדר נורמה בציבור הבדואי בנגב, שמצריכה טיפול נוקשה מצד מוסדות המדינה ונוכחות מוגברת של המשטרה. מדובר, נזכיר, במשטרת בן גביר – כוח אלים ולעומתי, שנוקט באפליה מגמתית ומגובה מגבוה במיוחד ביישובים ערבים.

כך, למשל, ביישוב תראבין א-סאנע לא נרשמו כלל מקרי מוות כתוצאה מפשיעה או מירי עד לחודש ינואר 2026, וזאת מספר ימים אחרי שהגיע השר בן גביר ל״סיור משילות״, שבמסגרתו שוטר ירה למוות במוחמד תראבין, כששוטרים אחרים זרקו רימוני הלם לתוך הבתים, ואף ירו לעבר מסגד. המבקר, שמכיר היטב את שיטת העבודה של המשטרה שרוצה להעתיק את ״מודל תראבין״ לעוד יישובים בנגב – בוחר דווקא לקרוא לנוכחות מוגברת של המשטרה באזור.

כשהמבקר מחליט להתמקד בפשיעה בנגב וקורא להגברת נוכחות משטרה עוינת באזור, מבלי להתייחס לחלקה של המדינה ביצירת האלימות במהלך עשרות שנים של קיפוח ונישול של מאות אלפי תושבים בנגב, הוא מעודד את המשך והרחבת מעגל האלימות והדמים.

הריסת בתים היא אלימות, היעדר מיגון הוא אלימות

התושבים הבדואים בנגב הם בני עם ילידי שישבו על אדמותיהם לפני קום המדינה שמאז הקמתה מנסה לרכז אותם בשטח מצומצם כחלק מתפיסה ששואפת לייהד את המרחב. הדרך היעילה ביותר שמצאה להשגת מטרה זו הייתה לא רק דרך התכחשות ממושכת לטענות ההיסטוריות של הבדואים לבעלות על הקרקע, אלא גם דרך הימנעות ממושכת מאספקת שירותים חיוניים.

מה שמתכחש אליו המבקר הוא העובדה שבמעגל האלימות, פשיעה ודמי החסות הוא תמונת ראי לאלימות שבה נוהגת המדינה כלפי הציבור הבדואי בנגב. הריסת בתים היא אלימות, היעדר מוסדות חינוך הוא אלימות, היעדר תשתיות הוא אלימות, והיעדר מיגון במדינה שנמצאת במלחמות אינסופיות – גם זו אלימות

כשעשרות אלפי תושבים בכפרים הלא מוכרים החשופים לסכנת הריסות בתים, נשארים בלי כל גישה לתחבורה ציבורית ושירותים רפואיים וכשכ-5,000 ילדים נשארים מחוץ למסגרות חינוך, האלימות הופכת למציאות שקשה מאוד לצאת ממנה. מה שמתכחש אליו המבקר הוא העובדה שמעגל האלימות הזה, פשיעה ודמי החסות הוא תמונת ראי לאלימות שבה נוהגת המדינה כלפי הציבור הבדואי בנגב. הריסת בתים היא אלימות, היעדר מוסדות חינוך הוא אלימות, היעדר תשתיות הוא אלימות, והיעדר מיגון במדינה שנמצאת במלחמות אינסופיות – הוא גם אלימות. ועל האלימות הזו אחראים מוסדות המדינה, שעליהם אמור לפקח המבקר.

התייחסות לתופעות הפשיעה בנגב מחוץ למסגרת הזו היא לא רק לוקה בחסר ומטעה, אלא גם קריאה א-היסטורית שמקלה ראש בפרקטיקות שמשתמשת בהן המדינה ומוסדותיה לאורך שנים כנגד הבדואים בנגב (ונגד הציבור הפלסטיני כולו).

״גוף מתכלל״ או כלי שליטה בציבור הבדואי?  

לקראת סיום הדו״ח, יוצא המבקר בהצעה אופרטיבית לפתרון הבעיה ״האסטרטגית״ של ״היעדר משילות בנגב״, וקורא להקמת גוף שיתכלל וירכז את המידע בנושא אי המשילות בנגב. הצעה זו לא תבוא בהפתעה לציבור הבדואי בנגב, שמכיר היטב איך המדינה מקימה מוסדות מיוחדים ל״טיפול״ בהם — כמו ״רשות הבדואים״, ״מינהלת הבדואים״ או ״הרשות לחינוך בדואי״ — כדרך יעילה לשליטה ונישול.

גופים אלה, שידועים היסטורית כגופים עוינים כלפי הציבור הבדואי בנגב, אינם כמובן המצאה של המבקר, ובטח לא של מדינת ישראל — כמוהם הקימו משטרים קולוניאלים אחרים את ״המחלקה לענייני אינדיאנים״ בקנדה או פנימיות לילידי יבשת אמריקה ושמורות עבורם בארצות הברית, מוסדות שכל מטרתם הייתה לשלוט בעמים ילידים ולצמצם את נוכחותם במרחב במסווה של ״הטמעה״ ו״ציבילזציה״. לא בכדי, חבר מפלגתו של השר בן גביר, נער הגבעות צבי סוכות, אמר בדיון בעקבות דו״ח המבקר שצריך ״לחנך״ את הבדואים, ״לכבוש את האוטונומיה הבדואית״ ולהכניס ליישובים הבדואים את הצבא.

כמתיישבים, חברי הכנסת של הימין המתנחלי מבינים שעצם קיומם של עמים ילידים מהווה סכנה למשטרים קולוניאליים ופשיסטים, ושאחת הדרכים לטיפול בסכנה זו הוא ייסודם של מוסדות בעלי מומחיות שיעמיקו את השליטה בתושבים הילידים במסווה של משילות ואכיפת החוק. נראה כי בדו״ח האחרון על הנגב מבקר המדינה מיישר קו עם תפיסות אלה ואף קורא להוצאתן לפועל.

ד״ר ג'ינאן אבו שתייה היא רכזת פרויקט קידום שוויון בנגב בסיכוי-אופוק