לא היה קל להיות הבוקר בבית המשפט המחוזי בתל אביב, במתן גזר הדין של עבריין המין אלון קסטיאל. לא היה קל לחזות בו, יושב בדד עם ארשת פנים אטומה, כזו שכבר מורגלת בסיטואציה הקשה, יושב על ספסל הנאשמים כשמולו גדודי צלמים שעטים עליו ומסנוורים אותו עם הפלאש שלהם. לא היה נעים לחזות בשתיקה שלו נוכח השאלות שהוטחו מהכתבים. לא היה נעים לראות את בני משפחתו יושבים בשקט בספסלים מאחור עם מבט נוגה.

שמחה לאיד לא הייתה שם – לא מצד העיתונאים והצלמים, ולא מצד המתלוננת הראשית בתיק, שרי גולן, שישבה בצד עם בן זוגה וכמה מלווים קרובים.

גולן אחת משתי נפגעות של קסטיאל שהגיעו לבית המשפט, מתוך ארבע שנכללו בהכרעת הדין. המקרה שלה גם היה החמור ביותר. היא התלוננה על אונס, ובעקבות הסדר הטיעון שעשתה הפרקליטות עם קסטיאל, במסגרת הליך הגישור, הוא הורשע בניסיון אונס במקרה שלה.

הנפגעות האחרות שקסטיאל הורשע בעניינן לא היו שם. לא הגיעו גם 13 נשים אחרות שהתלוננו במשטרה על תקיפות מיניות של קסטיאל, בין אם על אונס, על מעשה מגונה או על הטרדה מינית. התיק של שתיים מהן עדיין נדון בפרקליטות – התיקים של 11 נוספות נסגרו מסיבות שונות ובהן התיישנות, או חוסר יכולת לשחזר את כל הפרטים בשל אובדן זיכרון.

---

ויש עוד הרבה נשים שלא הגיעו לבית המשפט היום. הן גם מעולם לא הגיעו למשטרה. הן נפגעו מקסטיאל, לדבריהן, אך לא רצו או לא יכלו להתמודד עם ההליך המשפטי. במקום הכי חם הבאנו סיפורים של לפחות שלוש נשים כאלה מאז שפרסמנו לראשונה את פרשת קסטיאל בנובמבר 2016.

זו הסיבה שבגללה העונש שקיבל קסטיאל רחוק מלהיות מספק, בעיניי. כן, הוא שילם מחיר יקר וכך גם משפחתו, אבל קסטיאל היה אירוע טרור מיני רב נפגעות – כנראה שמדובר בהישג ביחס לפסיקה המקובלת בנוגע לעבירות מין עד היום, אבל ככל הידוע הוא תקף יותר מ-20 נשים.

מערכת המשפט מנותקת לא פעם מהמציאות, וקסטיאל הוא דוגמה טובה לכך. נכון, אנו רוצים מערכת משפט שלוקחת בחשבון ראיות מוצקות ולא מרשיעה אדם במקרים אחרים, גם אם הם הולמים את דפוס התנהגותו, אבל בעיניי הלא משפטיות, הוא נותן את הדין על פגיעה בארבע נשים בלבד, בזמן שהרס את נפשותיהן ולעתים פגע קשות באיכות חייהן של עשרות.

ואחרי הכל, אני בכל זאת חושבת שהצדק כן הושג בפרשת קסטיאל. מדובר באחת הפרשות היחידות בשנים האחרונות שזכתה לקונצנזוס ציבורי נרחב, והקפיצה אותנו לרף גבוה יותר במאבק נגד הטרדות מיניות, זה שבו נשים מחזירות את הכוח אליהן, לא מסתתרות יותר ולא מתביישות – ואילו האנס ומשפחתו הם שמרכינים את הראש בבושה.