המחבל ברח, אז יריתי באשתי

המחבל ברח, אז יריתי באשתי

חורף רומנטי באבו כביר

אנחנו (שוב) עוברים תקופה גרועה. בפעם האחרונה שהיתה לי כזו מועקה ממשהו ביטחוני, השתולל פה “צוק איתן” וחירב לכולם את מצב הרוח. ואת החיים. בתקופות ביטחוניסטיות מלאות אזרחים שמכים עם מטריות, מוטות סלפי, אלות ולומים לרוב, אני בדרך כלל חושבת על הרצח שאתם לא עומדים לשמוע עליו במבזק חדשות:

“סליחה, רוני, אצטרך להפסיק אותך רגע. אני רוצה לעבור לכתבנו בשטח, עם מה שנראה כפשע שנאה נגד אישה שבעלה, המאבטח של הקניון, קיבל אישור מביבי להסתובב עם האקדח שלו ב’הכנס’ ואז החליט לדפוק לה כדור בראש כי היא לא באה לו טוב בעין”.

סליחה, טעות. זה לא יישמע ככה. זה ישמע יותר:

“סליחה, רוני, אצטרך להפסיק אותך רגע. אני רוצה לעבור לכתבנו בשטח, עם מה שנראה כרצח על רקע רומנטי. מאבטח של קניון קיבל אישור מביבי להסתובב עם האקדח שלו ב’הכנס’ ואז החליט לדפוק לאשתו כדור בראש כי היא לא באה לו טוב בעין, לעיני שני ילדיהם הצעירים”.

סליחה, סליחה, לא, לא. טעיתי. זה יהיה יותר ככה:

“רוני, אני אצטרך לצערי להפסיק אותך מהדיווח החשוב הזה ולעבור לכתבנו בשטח, עם מה שנראה כרצח על רקע רומנטי. כרגע הפרטים עוד לא ברורים, הזוג היה מסוכסך. היא הרבתה להתלונן עליו כמי שמפעיל עליה אלימות והמשטרה הרבתה לשחרר אותו. הרווחה הרבתה לא להתערב ובית המשפט הרבה לשלוח אותו למעצר בית. חברת האבטחה, שידעה על הרקע שלו, נתנה לו אקדח כי חשוב לשמור על הקניון מפני מחבלים עם סכין ואז הקצין, חייל המילואים הזה, ששירת את המדינה בשלוש מלחמות ומתואר על ידי חבריו ושכניו כמותק של בחור, חמד, ממש מלח הארץ – לקח את האקדח וביצע באשתו סיכול ממוקד. כרגע לא ברור אם הסכין שהיא החזיקה שימש לחיתוך מלפפון לארוחת הערב או אולי למריחה של פרוסת לחם עם שוקולד. בכל מקרה, היחצ”ן של הבעל ועורך דינו אומרים שהוא שבור מהתגובה הציבורית וששופכים את דמו”.

סליחה, רגע. טעות. זה לא יישמע בכלל. אולי בתוכנית רדיו יזכירו את זה. תהיה ידיעונת בעיתון. כתבינו לענייני? נראה לכם? פריצה לשידור? למה, מה קרה? להפסיק את השידורים כי אישה נרצחה שלא על רקע לאומני? מה אכפת לנו אם היו שש רציחות של נשים, מהן שלוש בחודש האחרון, על רקע “רומנטי”. הוא רצה לתת לה פרחים, אבל בטעות התפלק לו כדור 9 מילימטר לרקה.

***

בשנים האחרונות מפעילים ארגוני זכויות נשים וארגוני זכויות אזרח את הקמפיין המשמעותי “האקדח על שולחן המטבח“. הקמפיין פועל “לצמצום תפוצת נשק קל והאלימות שנובעת ממנו, לקידום פרקטיקות שיצמצמו את האלימות הקטלנית נגד נשים ובתוך משפחות, ולחיוב תעשיית האבטחה הפרטית בישראל בדין וחשבון ובבקרה ציבורית… הפרויקט הוא תוצר של מחקר שפורסם בשנת 2009 וחשף פנים בלתי נראות של תעשיית האבטחה והשמירה בישראל – תופעה מובהקת של רצח בנות ובני משפחה בידי מאבטחים”.

אבל זה לא עוזר. כי ברגע שהמלה “ביטחוני” עולה על הפרק הכל נמחק. כל היגיון מת וכל החוקים משתנים. בכל זאת – נרצחים פה (לא שש נשים בבית, מתוכן שלוש בחודש האחרון, אלא גברים ברחוב) אז גלעד ארדן רץ לשנות את החוקים:

אתם מבינים? או יותר נכון – מבינות? מבינות כמה קל יהיה להשיג נשק? כל קצין, מילואימניקים לרוב, אנשים שחיים ב”יישוב ראוי” (רעננה, נגיד, היא ישוב ראוי?) אתם רוצים להעריך כמה “סתם” אזרחים יפגעו? כמה פעמים יירו בערבים? אם לא הזדמנו לך שני הורים מאירופה, הבא בחשבון שמישהו עלול לדמיין שכשהכנסת את היד לתיק לחפש את הסלולרי – שלפת עליו סכין. עד עכשיו חטפת מכות ואם היה לך מזל יצאת בחיים עם טחול קרוע ושברים בגפיים. אבל מחר – יבוא קצין שקיבל מארדן אישור לשאת נשק ויירה בך. ואתם יודעים במי עוד יירו? בנשים, כי תמיד כשיש נשק, יורים בנו. אבל אל תדאגו, אם יבוא ערבי רע – יירו בו גם. ואם הערבי הרע לא ידקור אותך, תוכלי לחזור הביתה ולקבל בומבה מבעלך וכדור מהאקדח שהוא קיבל באופן מאושר וחוקי מארדן וביבי.

עכשיו הכל חוזר אחורה, כי בכל זאת פוגעים פה גם בגברים. מיד להחזיר את הנשק לרחובות ולתת לכו-לם לשאת אקדח, ואם ייפגעו שתיים, שלוש, חמש נשים מכדור תועה בבית – וואלה, לא נורא. זו נפגעת טרור לצרכי שמירה על ביטחון ישראל. וכשאני אומרת “ישראל” אני מתכוונת – ישראל ולא ישראלה.

שיהיה לנו חג אקדחים שמח בתקופה הקרובה. ניפגש באבו כביר. וכשאני אומרת “ניפגש” אני מתכוונת “ניפגשנה”.

תגובות

Send this to a friend