החלקת הלשון של יאיר לפיד בפודקאסט של נדב פרי, כשאמר "אתה יודע שאני ציוני ופטריוט ולא שמאלני", מבטאת משהו עמוק יותר בציבוריות הישראלית. אני מאמין שלפיד עצמו אינו שותף לתפיסה הזו והוא אף הבהיר זאת, אבל היא קיימת, והיא מוכרת היטב בדמות הדרישה הכמעט פבלובית מאנשי שמאל להוכיח את ציוניותם, כאילו אינה מובנת מאליה.
חובת ההוכחה הזו לא נדרשת מבצלאל סמוטריץ', מאי גולן או איתמר בן גביר, אך כמעט ולא יהיה גורם בשמאל שלא יידרש או ירגיש מחויב לציין את שירותו הצבאי ואת תרומתו למדינה, כסוג של "אסמכתא" לציוניותו, כזו שלא נדרשת מאנשי הימין.
גם אני חוטא בכך לא פעם. בראיונות בתקשורת אני מוצא את עצמי מציין שהייתי קצין, ששירתי בלבנון ושבני שירת שם במלחמה הנוכחית. זו הדרך שבה השמאל הישראלי למד, במשך שנים, שכדי לקבל רשות דיבור, קודם תוכיח שאתה פטריוט, אחר כך אולי יקשיבו לעמדותיך.
לימדו את השמאל לבקש רשות דיבור
הרפלקס המותנה הזה הוא תוצאה של שנים ארוכות של דה לגיטימציה לשמאל הישראלי. ממשלות נתניהו לדורותיהן לא המציאו את השיטה, אבל הן שכללו אותה והפכו אותה לכלי פוליטי מרכזי. שמאלנים הוצגו כחלשים, כלא נאמנים, כמי שמעדיפים את העולם על פני המדינה. כך נוצר מצב מעוות שבו דווקא המחנה שממשיך להיאבק על דמותה הדמוקרטית, המוסרית והציונית של ישראל, נדרש להוכיח שוב ושוב שהוא שייך לכאן.
אבל האמת הפוכה לחלוטין: אנחנו לא חייבים הסברים לאף אחד. יתרה מכך, מדינת ישראל והציונות עצמה נולדו מתוך ערכים שהיום מזוהים במובהק עם השמאל הציוני-ליברלי.
אלה היו ערכיו של חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל. בספרו "מדינת היהודים" ובחזונו המדיני ראה הרצל מדינת לאום לעם היהודי – מודרנית, דמוקרטית, מתקדמת, בעלת אחריות חברתית, הפרדה בין דת למדינה ומוסדות אזרחיים חזקים שתוקם על בסיס הסכמים מדיניים עם שכניה. הציונות המדינית לא נולדה מתוך משיחיות לאומנית, אלא מתוך אחריות היסטורית, מוסרית ומדינית לגורלו של העם היהודי.
גם התנועה החלוצית שבנתה את הארץ, הגיעה בעיקרה מהשמאל. גרעיני ההתיישבות של הנוער העובד, השומר הצעיר, מחנות העולים ותנועות נוספות, פעלו כדי להקים כאן בית לאומי דמוקרטי לעם היהודי. בית שהוא גם ביתם של האזרחים שאינם יהודיים. בית שלא מבוסס על הכוח לבדו, אלא על שותפות במרחב. הם ביקשו חברה צודקת יותר, שוויונית יותר, סולידרית יותר. האמינו בעבודה, בערבות הדדית, באחוות עמים וברעיון היהודי העמוק של "תיקון עולם". אמונה שלא עצרה אותם מלהילחם בעוז כשהדבר נדרש.
מה כתוב במגילה באמת
מגילת העצמאות, מגדירה את הערכים שהיוו את הבסיס האידאולוגי של מייסדי המדינה. מנסחיה של המגילה קבעו כי מדינת ישראל "תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". אלה הן אבני היסוד של הציונות הממלכתית. שוויון אזרחי מלא. חופש דת ומצפון. הגנה על מיעוטים. נאמנות למשפט הבינלאומי. אחריות מדינית. חתירה לשיתוף פעולה עם הקהילה הבינלאומית. כל מי שקורא את מגילת העצמאות ביושר מבין, שהציונות שנוסחה בה רחוקה מאוד מהלאומנות, מהעליונות היהודית ומהזלזול בדמוקרטיה שמאפיינים חלקים גדולים בימין של היום.
מגילת העצמאות קבעה גם כי למדינת ישראל תהיה חוקה. אלא שחששותיו של בן גוריון ולאחר מכן פשרת הררי ב-1950 הובילה לכך שחוקה שלמה לא נחקקה, וערכי היסוד שנכתבו במגילה לא עוגנו באופן מלא וברור. המחיר של ההחמצה הזו מלווה אותנו עד היום והוא התגלה במלוא עוצמתו בניסיון לבצע הפיכה משטרית, לרסק את מערכת המשפט ולהחליש את הבלמים והאיזונים שנועדו להגן על הדמוקרטיה הישראלית. ההחמצה מתגלה כל יום כאשר מפלים כאן את המיעוט הערבי וכשמנסים לכפות עלינו מדינת הלכה.
המחאה נגד ההפיכה המשטרית הצליחה להחזיר לישראל את משמעותו המקורית: לא סמל של מחנה פוליטי אחד, לא רכוש של הימין, אלא סמל של מדינה הלאום הדמוקרטית של העם היהודי, חופשית, שוויונית וצודקת. כעת עלינו להמשיך את המאבק. לא רק נגד מה שמאיים להרוס את ישראל, אלא בעד מה שישראל נועדה להיות.
לא להתנצל
המשימה של השמאל הציוני איננה להתנצל. היא גם איננה להוכיח פטריוטיות בכל פעם שמישהו מנסה להוציא אותנו מחוץ למחנה. המשימה שלנו היא להזכיר את האמת ההיסטורית והערכית: הציונות לא שייכת לימין. מדינת ישראל לא הוקמה כדי להיות מדינה משיחית, כוחנית, מבודדת ולא שוויונית. היא הוקמה כדי להיות ביתו הלאומי של העם היהודי, המקיים שוויון אזרחי מלא, חירות, צדק ושלום. עלינו לעשות זאת בשילוב מלא של הפלסטינים אזרחי ישראל מבלי להתנצל על כך.
זו הייתה הציונות של מייסדי המדינה. זו הציונות של מגילת העצמאות. זו הציונות שעליה גדלנו ושעליה אנו נאבקים. וכל שנותר לנו כעת הוא להאמין בעצמנו, להפסיק להתנצל, ולהיאבק על מימושם של הערכים האלה גם בדורנו.
הכותב הוא מנכ"ל ג'יי סטריט ישראל ולשעבר קונסול כללי בבוסטון
