גם מי שמגנים את הגזענות ברמב"ם לא תמיד מזהים את הגזענות שלהם עצמם

התקשורת והרשתות החברתיות שהדהדו ונתנו בסוף השבוע שעבר במה לתלונה הגזענית על הצוות הרפואי ברמב"ם התמלאו בימים האחרונים בתגובות המתיימרות לגנות את אותה תלונה ולגבות את הצוות הרפואי.

הריח הגזעני של אותה תלונה עורר כל כך הרבה תגובות ויוזמות כי חיציה הופנו למערכת הבריאות, אחד המקומות שמאפשרים לנו לכאורה לספר לעצמנו סיפור: סיפור של דו-קיום, סיפור של שוויון, סיפור שנותן לנו להמשיך לחיות בשלום עם כל העוולות האחרות. מערכת הבריאות מכונה לא פעם "מגדלור של דו-קיום" אולם במציאות המגדלור הזה כבר מזמן מושבת.

מאז השבעה באוקטובר מתנהל מנגנון שיטתי של רדיפה פוליטית, שימועים, השעיות והשתקת אנשי צוות רפואי ערבים במוסדות הרפואה בארץ. 

מוזמנים לשאול את ד"ר אחמד מחאג'נה שלפני כארבע שנים הושעה מבית חולים הדסה בגלל תלונה שהתבררה כשקרית, או את ד"ר עבד סמארה, מנהל יחידות טיפול נמרץ לב בבית חולים השרון שהושעה במהלך המלחמה, לאחר 15 שנות עבודה מסורה, בגלל תמונת פרופיל משנת 2022 המציגה את דגל האסלאם ותחתיו יונה ובפיה עלה זית — תמונה שפורשה בטעות כתמיכה בחמאס.  

קראו את הדו"ח שפרסמה באפריל עמותת רופאים לזכויות אדם החושף כיצד מאז השבעה באוקטובר מתנהל מנגנון שיטתי של רדיפה פוליטית, שימועים, השעיות והשתקת אנשי צוות רפואי ערבים במוסדות הרפואה בארץ. 

באיזו מערכת בריאות בודקים את מוצא המטפל?

כשהגזענות פוגעת ב"מגדלור" כולם נרעשים, אולם חלק גדול מהתגובות נוטף גזענות שאינה מודעת לגזענותה: הרשתות החברתיות התמלאו בפוסטים של אנשים שנזכרים איך הם או קרובי משפחתם טופלו בעבר במסירות על ידי צוותים ערבים — בחוסר מודעות משווע. מנהלי בתי החולים וראשי משרד הבריאות מציינים ומתהדרים בכך שבמערכת הבריאות 20, 30 או 40 אחוז מהעובדים הם ערבים. אבל מכל התגובות האלה עולה הגזענות הבסיסית: שהרי באיזו מערכת בריאות (או מקום בכלל) בודקים את מוצא המטפל? למספרים האלה יש משמעות במדינה שחשוב לה לספר לעצמה ולעולם את הסיפור של הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. ולכן כשמבינים פתאום שהמגדלור הזה כבר לא מאיר לאף אחד את הדרך, כולם בלחץ, כי תיכף יגלו שהספינה איבדה את נתיב השיט והיא בסכנת טביעה.

כדי לתקן באמת את הגזענות במערכת הבריאות לא מספיק לכתוב פוסט שמספר איך מוחמד מפנימית ג' טיפל בסבתא במסירות בערוב ימיה. צריך לעקור את הגזענות מהחברה הישראלית כולה

"ארבעה לוחמים פצועים קשה מוצאים את עצמם לבד, מוקפים בצוות שלם דובר ערבית" טען המתלונן. הגזענות כלפי השפה הערבית לא החלה היום, לא אחרי השבעה באוקטובר וגם לא במערכת הבריאות: לפני שמונה שנים כשהורדת מעמד השפה הערבית משפה רשמית לשפה ב"מעמד מיוחד" עוד לא אושרה, כבר נאסר על עובדים באחת מרשתות בתי הקפה לדבר ביניהם בערבית. במרחב הציבורי שלנו ששואף לעליונות יהודית (חוק הלאום), יש פחד קמאי מהשפה הערבית, הנובע בעיקר מכך שרובנו פשוט לא יודעים אותה: אנחנו שומעים שני אנשי צוות ערבים במיון מחליפים חוויות מטיול בחו"ל בערבית, ובטוחים שהם מתכננים להוציא לפועל פיגוע אחרי שיסיימו את המשמרת. ידיעת השפה הייתה שוברת מחיצות ומסירה לפחות חלק מהפחדים.

במידה מסוימת, מנגנון ההגנה שאנחנו מפעילים כשאנחנו מספרים לעצמנו על השוויון במערכת הבריאות דומה למנגנון ההגנה המופעל כשאנחנו ממשיכים לדבר על הצבא המוסרי בעולם. צבא המבצע את הוראות הדרג המדיני בעזה ("לא נשאיר בעזה מקום ראוי למגורים, כך נגרום לאזרחים להגר, לא ייכנס אפילו גרגר לעזה" – ועוד) ונותן חסות לפשעי מתנחלים יום יום.  

לא מספיק פוסט על מוחמד מפנימית ג'

כדי לתקן באמת את הגזענות במערכת הבריאות לא מספיק לכתוב פוסט שמספר איך מוחמד מפנימית ג' טיפל בסבתא במסירות בערוב ימיה. צריך לעקור את הגזענות מהחברה הישראלית כולה. הגזענות לא כל כך מפריעה לציבור הישראלי כשהיא מאפשרת סלילת כבישים נפרדים ליהודים, תחנות אוטובוס ליהודים ומערכת משפט נפרדת ליהודים בשטחים. אבל כשהיא מגיעה למערכת הבריאות היא חושפת מנגנון הגנה רעוע. וכמו שאמר יופילה ב"מלכת האמבטיה" של חנוך לוין: "אל תפגעו בערבי, יש הרבה ספלים מלוכלכים במטבח."

ד"ר ברי דנינו הוא רופא מומחה בכירורגיה אורתופדית וסגן מנהל המחלקה לאורתופדיית ילדים בבית החולים לילדים "דנה-דואק" באיכילוב