מנסור עבאס אמר מדינה פלסטינית, וכולם מיהרו לגנות. מה נבהלתם כל כך?

אני מסתכלת על התגובות לנאומו של מנסור עבאס בשבת (22.8), ורואה תחרות: מי ימהר לגנות, מי יזדעזע ראשון. מי ימהר להישבע ולהצהיר שלא ישב איתו לעולם בממשלה. מה נבהלתם כל כך? מכך שעבאס אמר מדינה פלסטינית?

הרי רבים מהפוליטיקאים שמיהרו לגנות, מדברים בעצמם על הצורך ב״רגל מדינית״ שתשלים את המהלכים הצבאיים. גם רוב הציבור מבין שהישגים צבאיים, חשובים ככל שיהיו, אינם יכולים לבדם להבטיח ביטחון יציב לאורך זמן. ללא מהלך מדיני, ההישגים נשחקים, והסכסוך ממשיך לייצר עוד אלימות, עוד פחד ועוד חוסר ביטחון, בכל החזיתות.

במשך זמן רב מדי, חלופות מדיניות נפסלות כאן על הסף מבלי שמתקיים בהן כל דיון. הפתרון הצבאי נבחר מבלי לשקול את סיכוייו וסיכוניו מול חלופות מדיניות, והמערכות נשארות פתוחות למשך זמן רב מדי מבלי לחתור לסיומן, באמצעות ״הרגל המדינית״. ״רגל מדינית״ מצריכה דיאלוג. ועם מי יתקיים הדיאלוג?

הדיאלוג צריך להתקיים עם גורמים מתונים שמכירים בזכות הקיום של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. אז מה קפצתם לגנות את השותפות עם מנסור עבאס?

מנסור עבאס התייחס פעמים רבות בדבריו לכך שמדינת ישראל נולדה כמדינה יהודית וכך תישאר. בוועידת ישראל לעסקים של גלובס בדצמבר 2021 הוא אמר שמדינת ישראל ״נולדה כמדינה יהודית״ – ״זאת החלטתו של העם״ – ושהיא ״נולדה ככה, וככה תישאר״. אז נכון, הוא רוצה גם שוויון זכויות לאזרחיה הערבים. היכן הסתירה? מדינה יכולה להיות מדינת הלאום של העם היהודי ובה בעת מדינה דמוקרטית המחויבת לשוויון מלא לכל אזרחיה.

מדינה יכולה להיות מדינת הלאום של העם היהודי ובה בעת מדינה דמוקרטית המחויבת לשוויון מלא לכל אזרחיה

שותף אינו חייב להסכים איתנו בכל דבר על מנת שראוי יהיה להקשיב לו. אין צורך להסכים עם כל ניסוח של עבאס, ובוודאי שאין צורך להעניק לו חסינות מביקורת. אבל לפסול את השותפות עימו מראש?

חיפשתי את הדברים האיומים שאמר בנאומו ומה מצאתי? מצאתי שאמר שהוא רוצה שלום בין ישראל לפלסטינים; שהשלום צריך להביא לסיום הסכסוך ולפיוס בין העמים; שאזרחי ישראל הערבים יכולים וצריכים להוות גשר להבנה ופיוס ולהשגת ביטחון לישראלים ולפלסטינים. הוא דיבר על שותפות יהודית ערבית כתרופה.

״הדבר הכי מסוכן״

וכן, הוא אמר גם מדינה פלסטינית, שזו הטענה המרכזית של המגנים: בעיניהם, מדינה פלסטינית היא הדבר הכי מסוכן שיכול לקרות למדינת ישראל. והרי הטרור היהודי המשתולל בשטחי יהודה ושומרון בממדים שהפכו מפלצתיים, מסוכן הרבה יותר. כמות אדירה של דלק שנשפכת ומבעירה את האזור עד לפיצוץ מלא. כבר עכשיו כוחות צבא רבים נדרשים לכבות את האש הזו, בעוד הצבא פרוש דק על חזיתות מרובות כמעט שלוש שנים. זה מאיים על הביטחון של כולנו, הרבה יותר מפתרון מדיני שמציע שותף מתון שמוכן לדיאלוג.

נדמה שלא למדנו כלום. כאשר פוסלים מראש שותפים מתונים, משאירים את הזירה להשתוללותם של הגורמים הקיצוניים. כאשר מסרבים לדבר עם מי שמציעים גשר, מחזקים את מי שמציעים רק תהום. את התוצאות של הגישה הזאת כבר חווינו במלוא העוצמה.

כאשר מסרבים לדבר עם מי שמציעים גשר, מחזקים את מי שמציעים רק תהום

איך נגיע לסיום המלחמה הפתוחה עדיין בכל כך הרבה חזיתות, אם לא דרך שותפות יהודית ערבית עם גורמים מתונים? אנחנו מחכות שגינוי הטרור היהודי המשתולל, המבעיר את השטח והמסכן את היציבות ואת הביטחון של כולנו, יהפוך לרפלקס מהיר, חזק ואוטומטי יותר מרפלקסי הגינוי הקיימים כלפי מי שמציע שותפות.

כי רק הסכם אזורי, שיכלול גורמים מתונים, ובהם שותפים פלסטינים, יוכל להביא לסיום אמיתי של המלחמה, להשבת הביטחון לאזרחי ישראל ולתושבי האזור כולם.

תמר חושן היא יועצת לניהול וחברת הנהגה בתנועת נשים עושות שלום