ב-5 ביולי עתיד טל רוזנבליט, סטודנט להיסטוריה ומוזיקולוגיה באוניברסיטה העברית, להיכנס לכלא ניצן ברמלה ל-20 חודשי מאסר. העונש נגזר בעקבות עבירות של מסירת ידיעה כוזבת, ריבוי עבירות התחזות, גניבה, פגיעה בפרטיות, ריבוי עבירות הטרדה מינית, וריבוי עבירות הטרדה של בת זוגו לשעבר. זאת כחלק ממסע נקמה על פרידתם.
רוזנבליט ממשיך להגיע בצורה שבועית לקורסים שנרשם אליהם לפני הרשעתו. עשרות סטודנטים וסטודנטיות מגיעים לשיעורים כשלצידם יושב עבריין מין, בין אם הם מרגישים עם זה בנוח ובין אם לא
רוזנבליט ביים פריצה לביתם, התקשר למשטרה וטען כי הטלפון, המחשב ותכשיטים של בת זוגו נגנבו. הוא הסתיר את הפריטים אצלנו. במשך שלושה חודשים הפיץ סרטונים שלה בקבוצות טלגרם רבות משתתפים. בנוסף, דרש כסף תמורת יחסי מין כשהוא מתחזה אליה. הוא גם קבע מפגשים עם גברים שדפקו על דלת ביתה בהפתעה והפיץ את מספרהּ.
את הדברים אני כותבת כשמולי רוזנבליט, אוכל בורקס בספרייה של האוניברסיטה העברית. מאז שנגזר דינו ב-12 באפריל, ממשיך רוזנבליט להגיע לקורסים שנרשם אליהם לפני הרשעתו. עשרות סטודנטים וסטודנטיות מגיעים לשיעורים ולצידם יושב עבריין מין. זה קורה בין אם הם מרגישים בנוח ובין אם לא.
החשכה של פגיעה
כחודש לאחר הרשעתו, ב-14 במאי 2026, פנתה סגנית הדיקן להוראה במיילים אישיים לכל הסטודנטים בקורסים אותם רוזנבליט לוקח. היא הציעה פתרון שמדיר אותם מהמרחב ופוגע בלמידה שלהם, לא שלו. ״אנו מציעים לכל תלמידות ותלמידי הקורס אפשרות, ככל שירצו בכך״, כתבו. ״לבחור לשבת בכיתת הקורס או לצאת מן הכיתה ולהתחבר לשיעור באמצעות זום״. מה יותר צודק מלהדיר אנשים שמרגישים לא נוח בחברת עבריין מין במקום לסלק אותו?
ההצעה לאפשר היעדרות משיעורים שבהם רוזנבליט נוכח כדי "להתמודד עם המציאות המורכבת" היא לא רק חוסר התמודדות, היא החשכה של הצד הפגיע
הטיעון שהאוניברסיטה מתעקשת להיאחז בו, במקום לצאת מאזור הנוחות הקטנטן שהמחלקה המשפטית מאפשרת לפעול במסגרתו, הוא שהסטודנט לא ביצע את העבירות באוניברסיטה או במסגרת פעילות אקדמית. ולכן התקנון לא מאפשר לאסור עליו להגיע לקמפוס. אם נכנס לדקויות, פעילות אוניברסיטאית היא מושג רחב. להפיץ תמונות עירום וסרטוני מין בקבוצה שמונה 1,003 חברים, רבים מהם סטודנטים, הוא דבר שבהחלט הייתי מחשיבה סטודנטיאלי.
האוניברסיטה העברית, שאמורה להיות הפתח לקדמה ולנאורות, מוכיחה שהיא משתרכת הרחק מאחורי הקדמה שבאמת חשוב להדביק – מרחב בטוח לסטודנטיות שלה. ההצעה לאפשר היעדרות משיעורים שבהם רוזנבליט נוכח היא החשכה של הצד הפגיע.
את מי את מגבה?
הבחירה הזו של האוניברסיטה מגיעה בעיצומו של מאבק שהחברה הישראלית מקיימת בימים אלה ממש. נעמה שחר ושי-לי עטרי הסירו את הטשטוש מעל פניו של יובל וילנר. הן עשו זאת בגיבוי אלפי אנשים שהכירו במגבלות מערכת המשפט. בצורך בסנקציות חברתיות חזקות יותר כשחשוד באונס חוסה תחת צו איסור פרסום.
והנה, דווקא באקדמיה, המקום שאמור להוות מגדלור של קדמה, מבקשים מהסטודנטיות להסתתר בבית. הן מתבקשות לפנות את המרחב ולשלם את המחיר על פשעים של אחרים. הגיע הזמן שהאוניברסיטה העברית תיישר קו עם המציאות החדשה. במקום לבחור בתקנונים המקלים בנוכחות עבריין מין מורשע, על האוניברסיטה לפעול לאור העקרונות המוסריים הקיימים בישראל. החוק למניעת העסקת עברייני מין במוסדות מסוימים, בהם מוסדות חינוך, קובע נורמה של הרחקת פוגעים. בהתבסס על עקרון זה, יש להפעיל את מלוא הסמכות הנתונה למוסד. על האוניברסיטה ליזום תיקון מיידי לתקנון המוסד ולהרחיק עברייני מין, לפחות עד שישלמו את חובם לחברה. כן, גם אם הם משלמים לה ולא מועסקים על ידה.
הציפייה מהאוניברסיטה היא לא לפעול רק כדי לשכך את הפחד והחשש האישי שלי מפני רוזנבליט. אלא להוביל קו ערכי שבו הבושה מחליפה צד. במקום להסתפק בכיבוי שריפות מביך, על המוסד לנקוט עמדה נחושה ומוסרית. בנוסף, עליו להעצים את הבושה של העבריין ולהפוך את שהותו במוסד ציבורי לבלתי נוחה. אני מצפה לגיבוי מלא מהאוניברסיטה עבורי, ולא עבורו. כל עוד היא לא עושה זאת היא בוחרת להתייצב לצד הפוגע. ובמקרה כזה, בדיוק כמו הביקורת שחטפו בזמנו גופי התקשורת בקמפיין המקורי, הבושה כולה שלה.
