"יצרו איתי קשר סופרות ערביות ממצרים, מירדן, מלוב, מעיראק, מכוויית, מאלג'יר, מתימן, מלבנון ומארצות הברית. כולן מתכוונות לפתוח בהליכים משפטיים נגד הוצאת הספרים רסלינג", מספרת ח'ולוד ח'מיס, סופרת ופעילה פמיניסטית מחיפה. איומי התביעה של הסופרות הערביות נגד ההוצאה מגיעים בעקבות פרסום הספר "חוריה" – חירות בערבית – אוסף של סיפורים קצרים של סופרות מהעולם הערבי, בתרגום ד"ר אלון פרגמן.
הספר אמור היה להיות מוצג באירוע שתוכנן לתחילת חודש אוקטובר, אולם בשבוע האחרון התברר כי ההוצאה כלל לא פנתה לסופרות לבקש את אישורן לתרגום ולפרסום היצירות שלהן בעברית.
בלי זכויות יוצרים | הספר "חוריה"
"זכיתי בפרס מצרים לספרות ובפרסים רבים נוספים", אומרת הסופרת המצריה אינתיסאר עבד אל מונעם בריאיון למקום הכי חם, "הסיפורים שלי תורגמו לצרפתית, לרוסית, לפולנית, לספרדית – מעולם לא נתתי את הסכמתי להוצאת רסלינג ולאלון פרגמן לתרגם ולפרסם אף אחד מהסיפורים שלי או חלק כלשהו מהיצירה שלי. לקחת ממני סיפור זה כמו לגזול ממני את אדמתי ואת ארצי".
בריאיון לערוץ הטלוויזיה א-נאהר היא הוסיפה כי נשיא איגוד הסופרים במצרים יגיש תלונה רשמית. ח'מיס אומרת כי בשיחה עם הסופרת נג'ואה בן שתואן מלוב אמרה לה הסופרת כי גם היא לא ידעה על הוצאת סיפוריה בתרגום לעברית בהוצאת רסלינג, וכי תפנה לבית המשפט.
"יש קול של נשים ערביות, שבדרך כלל הקהל בארץ לא זוכה להכיר", אומרת צמרת הרשקו מעמותת "אשה לאשה", ואחת ממארגנות אירוע הצגת הספר שבוטל, "הבנתי שאני לא ממשיכה עם האירוע כי היה ברור לנו שאנחנו לא יכולות לקיים אותו. שזה הופך אותנו לשותפות לפשע. ב'רסלינג' מודעים לזה שהם לא ביקשו רשות, אבל היה להם חשוב יותר להוציא לפועל את הפרויקט".
גם ח'ולוד ח'מיס הייתה אחת הדוברות המתוכננות לאירוע, ורכשה עותק מהספר כדי להתכונן אליו. היא מספרת שכאשר ראתה את הרשימה של 45 סופרות מרחבי העולם, חשבה כמה מסובך היה בוודאי ליצור קשר עם כולן. בדיקה שערכה גילתה שהתהליך המסובך לא קרה מעולם. בהוצאת הספרים אמרו ליוזמות אירוע הצגת הספר כי נעשתה פנייה לחלק מהסופרות והתקבלו מהן אישורים, אולם את השאר לא ניתן היה לאתר – מבלי לפרט על מספרי האישורים מחד, והלא ניתנות לאישור מאידך. ח'מיס פרסמה פוסט בפייסבוק ובתוך יומיים נוצר קשר עם כשליש מהסופרות שיצירותיהן מופיעות בספר, וכולן אמרו כי לא נתנו את הסכמתן.
עו"ד יהונתן קלינגר המתמחה בזכויות יוצרים אומר כי ניתן לצטט קטע מיצירה במסגרת "שימוש הוגן וסביר", אך לא יצירות מלאות. "אם מדובר ביצירה בשלמותה אזי השימוש יהיה פחות הוגן", הוא מסביר, "במקרה כזה, שימוש ביצירה שלא בהסכמה הוא הפרת זכויות יוצרים וניתן לקבוע פיצוי של עד 100,000 שקלים ללא הוכחת נזק, או יותר אם הנזק יוכח".
עם זאת, מבהיר קלינגר, פקודת המסחר עם האויב אוסרת על תושבי ישראל לבוא בהסכם כלכלי עם מדינות אויב ועם חלק מתושביהן, ובמצב כזה "אם היוצרות מתגוררות במדינת אויב, לא בטוח שניתן היה להתקשר איתן בהסכם, וגרוע מזה מבחינתן: לא בטוח שהן יוכלו לתבוע".
"הנשים האלה תורגמו ללא ידיעתן בשפה ובארץ אויב", אומרת הרשקו, "ואת לא יודעת מה יכולות להיות ההשלכות על חייהן אם זה יתגלה. הן עלולות להיתפס כמשתפות פעולה או מנרמלות יחסים עם ישראל. אם היו נשאלות לגבי הסכמתן לתרגום לעברית, סביר שחלקן לפחות היו מסרבות לכך".
לדבריה של הרשקו, ההוצאה והמתרגם מתעקשים שהם באו "להשמיע את קול צעקתן" של הסופרות. טענה המשתקפת גם מדברי המבוא של פרגמן בספר: "לא בכדי בחרתי להתמקד באנתולוגיה זו בכתיבתן של נשים שכן קולן הושתק במשך שנים כה רבות", הוא כותב בהצגת סיפורים של נשים שלא ביקש את רשותן לפרסם את יצירתן ולא היו נותנות אותה. "אין להן את זכות הבחירה", אומרת הרשקו, "הזכות היסודית הזו נלקחה מאותן נשים".
תגובתה של הוצאת רסלינג תתפרסם כשתתקבל.
[mc4wp_form id="1006521"]