מייסדות העמוד "תוסכותיש" (אל תשתקי): לא נקבל פרס לצד השרה שקד - המקום הכי חם בגיהנום

מייסדות העמוד “תוסכותיש” (אל תשתקי): לא נקבל פרס לצד השרה שקד

"לא ניתן להפריד בין מאבק למען זכויות נשים מאוכלוסייה אחת ובו-זמנית להפר את זכויותיהן של נשים מאוכלוסיות אחרות", כתבו השתיים. סלונה בתגובה: "אנו מכבדות את בחירתן"

המייסדות של עמוד הפייסבוק המצליח “תוסכותיש” (אל תשתקי) הודיעו השבוע למארגנות כנס “נשים בחזית” של אתר סלונה כי לא יתייצבו לקבלת הפרס שבו זכו בתחום “נשים וחברה”, בשל מועמדותן של נשים השותפות, לדבריהן, להפרת זכויות של נשים מאוכלוסיות אחרות. המועמדות המדוברות הן שרת המשפטים איילת שקד, מועמדת לפרס בתחום ממשל ופוליטיקה, ואל”מ טליה גזית, מפקדת המרכז המבצעי-טכנולוגי ללוחמה רשתית של צה”ל (ממר”ם), מועמדת לפרס בתחום עסקים וניהול. בנוסף, אחד הדוברים המרכזיים בכנס הוא שר החינוך נפתלי בנט.

ח’ולוד ח’מיס ורים ג’ראמנה, שייסדו את העמוד לפני שנתיים, ביקשו במכתב שהוציאו למארגנות להודות על הבחירה בהן ועל ההכרה הציבורית. “יחד עם זאת”, כתבו, “לא נוכל להגיע לטקס חלוקת הפרסים. בין המועמדות לפרס בקטגוריות האחרות נמנית אשה שמייצגת ומובילה מדיניות גזענית כלפי אוכלוסיות שלמות, ביניהן אוכלוסיית האזרחים והאזרחיות הפלסטינים של מדינת ישראל, מבקשות ומבקשי מקלט, ואוכלוסיות מוחלשות אחרות, ואשה שהיא חלק מצבא הגנה לישראל, צבא שהוא כובש את העם הפלסטיני – שאנו חלק בלתי נפרד ממנו – בשטחים הכבושים, ומונע צרכים בסיסיים מאוכלוסיית הנשים, הילדים והגברים הפלסטינים בעזה.

תוסכותיש אל תשתקי
תוסכותיש. צילום מסך מהעמוד בפייסבוק

“לא נוכל לעמוד על במה אחת בידיעה שנשים אלה היו בין המועמדות, ואולי אף בין זוכות אותו הפרס בקטגוריות השונות, מכיוון שזה עומד בניגוד מוחלט לעקרונות הפמיניסטיים שלנו. בראייה שלנו, לא ניתן להפריד בין מאבק למען זכויות נשים מאוכלוסייה אחת ובו-זמנית להפר את זכויותיהן של נשים מאוכלוסיות אחרות”.

“זה שם אותנו במקום מורכב כנשים פמיניסטיות”, אומרת ח’מיס. “היינו בדילמה, כבר מרגע שהודיעו לנו שאנחנו מועמדות, והתלבטנו אם להסיר את המועמדות או לא. החלטנו להשאיר כי אמרנו ‘ממילא לא נזכה’. אחרי שקיבלנו הודעה שזכינו זה נהיה קשה עוד יותר. אני לא חושבת שאנחנו צריכות לוותר על הפרס. זאת הכרה ציבורית בחשיבות הפעילות שלנו, אבל לא יכולות לעמוד על הבמה עם נשים שהן משתתפות פעילות בדיכוי.

“יש בסך הכל גיוון יפה מאד בין המועמדות, יש אתיופיות, יש עוד ערביות, אבל זה גיוון לשם גיוון ואין קו פוליטי או אמירה פוליטית שאומרת – אנחנו בוחרות נשים שמקדמות זכויות של כל הנשים באשר הן. אם זה היה ככה – לא היתה לי בעיה”.

למה לא ויתרתן על הפרס לגמרי?

“התלבטנו ארוכות, ושקלנו גם את האפשרות הזאת. הנושא מאוד מורכב, אבל כמו שכבר הזכרתי, אני לא חושבת שאנחנו צריכות לוותר על הפרס ועל ההכרה הציבורית הזאת בפעילות שלנו. הפעילות שלנו כל כולה בערבית, ולכן אינה נגישה לציבור שאינו דובר וקורא ערבית. הפרס מהווה הזדמנות להנגשת הפעילות לציבור הזה”.

רונית הבר, עורכת סלונה: “הנשים המועמדות והזוכות בטקס פרסי “נשים בחזית” של אתר סלונה נבחרו על סמך פועלן ועשייתן המבורכת למען החברה בכלל ולמען נשים בחברה הישראלית בפרט ולא על פי דעותיהן הפוליטיות או זהותן הלאומית. כל הנשים שנבחרו וביניהן ח’ולוד ח’מיס ורים ג’ראמנה, הן נשים אמיצות, פורצות דרך ובעלות תעוזה. אנו מכבדות את בחירתן ומדגישות כי מטרתו היחידה של הטקס היא להאדיר ולהעצים נשים באשר הן”.

ח'ולוד ח'מיס
ח’ולוד ח’מיס, ממייסדות תוסכותיש

ומה תגובתך לטענה שמישהי כמו איילת שקד לא באמת תורמת לקידום נשים, ובטח לא כל הנשים?

“שקד היא השרה הכי בכירה בממשלה, וזה נותן לה זכות להיות מוגדרת ‘אישה בחזית’. בין אם מסכימים עם מה שהיא עושה או לא, אי אפשר להתעלם מהעשייה האינטנסיבית שלה. את המחאה שלהן אני מכבדת, ובאותה מידה אני מצפה שיכבדו את הזוכות שלנו”.

להגיד מי טו בלי להיחשף

“הצלחנו לפרוץ גבולות בחברה ערבית”, מספרת ח’מיס. “גם גבולות של טאבו וגם גבולות גיאוגרפיים. אנחנו מקבלות עדויות מכל העולם הערבי, הכי לא צפוי זה מלוב, אבל גם מסוריה ולבנון ועירק והרבה מעזה”.

ח’מיס וג’רמאנה החליטו להתמקד בנושא של אלימות מינית, מהטרדות ועד אונס, ולתעד כל פניה. כמחצית מהפניות שמגיעות אליהן, אומרת ח’מיס, הן על אונס בתוך המשפחה, בעיקר על ידי בני דודים. הרוב המוחלט כמעט של הפונות אינן נחשפות בשמן. רק ארבע נחשפו עד היום, אחת מהן היא ח’מיס עצמה: “אני שורדת אלימות מינית מתמשכת בילדות. את יכולה לכתוב את זה. שורדת, לא קורבן. נחשפתי כדי להעביר מסר של תמיכה – אנחנו יכולות לקחת את הכאב שלנו ולהפוך לכוח”.

לתוסכותיש יש 35,000 עוקבות ועוקבים בפייסבוק, אבל המספר מייצג רק את אלה שאישרו, ולא עוקבות רבות שחוששות אפילו ללחוץ על “לייק”. הן סגרו השבוע 200 עדויות, 100 מהן הגיעו בקצב של 3-4 ליום בחצי השנה האחרונה, עם עליית גל המודעות הבינלאומי. “לא כל הנשים יכולות לכתוב בשמן MeToo, אז יש את דף תוסכותיש, שבו אפשר להגיד מי טו ולא לחשוף את השם”, אומרת ח’מיס, “העדויות מגיעות בכל מיני צורות. חלק שולחות כטקסט שלם לעמוד או למייל, אבל חלק מהנשים מהססות. לפעמים לוקח זמן לשלוח את העדות, זה מתחיל בצ’אט ב’שלום מי אתן? מה אתן עושות?’, ואז התכתבות במשך שבועות או אפילו חודשים, תקופה של בדיקת אמון, היא קוראת תגובות, ואחרי תקופה היא שולחת את העדות עצמה. לוקח הרבה זמן לבנות אמון, ואנחנו מאד נזהרות בו.

“לעיתים מגיעות עדויות בעקבות עדויות, כמו מישהי עם חיג’אב שמישהו עקב אחריה והטריד אותה וניסה לתקוף, ויום למחרת קיבלנו עדות של מישהי אחרת עם שהלכה עם חיג’אב והוטרדה. אין קשר בין המקרים אבל היה חשוב לה לחזק את העובדה שאין קשר בין לבוש להטרדה מינית, תגובה שחוזרת על עצמה הרבה בקרוב גברים, ויש גם נשים שחושבות ככה.

“יש נשים שעברו מזמן פגיעה מינית, עברו טיפול ונמצאות במקום מאד מאד חזק היום, והן לא מרגישות שום צורך לשתף את העדות שלהן. אבל הן משתפות אחרי שקורה משהו בעמוד – אחרי שמגיעה אישה במצב נפשי קשה – כדי לתת תקווה לנשים שהן חלשות כרגע. חשיפה שאישה עושה בשביל אחרות, בכלל לא בשביל עצמה, זה דבר מדהים בעיניי”.

משתתפי כנס סלונה
משתתפי כנס סלונה

שתיהן פעילות חברתיות פמיניסטיות ותיקות, ח’מיס מחיפה וג’ראמנה מכפר מוקייבלה, ומפעילות את העמוד בהתנדבות. “בסדר גודל של משרה מלאה”, צוחקת ח’מיס. היא מספרת שהן מסרבות לראיונות לתקשורת באופן שיטתי – כולל פניות מאירופה. הן גם מסרבות לאפשר לתרגם ולהעלות את העדויות שלהן בכלי תקשורת (עד כמה אפשר לשלוט בעדויות המתפרסות בפייסבוק. לכתבה זו התראיינה ח’מיס בתנאי שלא נתרגם ונעלה עדויות – ע”פ). הן קוראות כל תגובה בעמוד ומוחקות באופן קבוע תגובות של האשמת הקורבן (“אלא אם כן רואות שזה יכול להתפרש לכאן או לכאן או שזה נכתב בנאיביות, ואז אנחנו מסבירות”) וכמובן תגובות אלימות, אם כי ח’מיס אומרת שלמזלן העמוד כמעט לא הותקף. כל זה נעשה כדי לאפשר קהילה מוגנת יחסית, לנשים שהאפשרויות שלהן לבטא מה שעברו מחוץ לעמוד מוגבלות, לעיתים לא קיימות.

הן מנסות לפרוץ את גבולות העמוד בעיקר במרחבי הפייסבוק וברחובות, בהפגנות ומחאות, בחלוקת חולצות, קלמרים וסטיקרים כדי להגביר את המודעות וכדי שנשים ידעו מי עומדות מאחורי תוסכיתיש. “אנחנו התיישבנו על החוליה החסרה במאבק הזה”, אומרת ח’מיס, “יש מרכזי סיוע, סיוע משפטי, אבל אין מקום ציבורי שאפשר לשים בו את העדות שלך, ואני חושבת שזה משהו שנותן הרבה כוח – להוציא אותה אל המרחב הציבורי”.

שאלה אחרונה: איך אומרות MeToo בערבית?

“אנא כמאן. גם אני”.

תגובות

Send this to a friend