לשמחתי הגעתי כבר לגיל שרוב החברים שלי כבר סיימו להתחתן. לצערי הם הגיעו לגיל שכבר יש להם פרויקט בהדסטארט. מימון המונים זה החתונות של ימינו. מישהו מרשימת החברים שלך שולח הודעה מלאת נצנצים באינבוקס: "היייי פתחתי פרויקט בובות גרב ממולאות בפימו זה חינוכי לפעוטות אשמח אם תתרום, סמיילי סמיילי סמיילי!!!" ואתה כבר שולף ארנק ומהמהם מתחת לשפם "נו, מה הנזק הפעם", כיאה לאבא שאתה בשל להיות (תקף גם לנשים).
ואני באמת חולה עליכם, שלא תבינו. תורמת באהבה גדולה. אבל בוא'נה, במצטבר זה חתיכת הוצאה. עם כל הכבוד לתמיכה בהמוני חברים מוכשרים וביצירה עברית אני אוכלת כבר שנתיים מקופסאות שימורים. מה נסגר?
עם עניין החתונות, למשל, סביר שזה אבוד. עד כה אני חיה בסבבה בלי להתחתן אז להחזיר את השקעת כל הצ'קים שלי במהלך השנים כנראה כבר לא יקרה. אתם מבינים מה זה אומר: נשארה לי רק אופציית ההדסטארט, ועכשיו בגללכם אני אשכרה צריכה לשבת ולהשלים את הרומן שיושב לי במגירה כבר שבע שנים כדי שתהיה לי סיבה לפתוח אחד משלי. האמת שאפילו לא כזה אכפת לי לראות את השם שלי מודפס על הכריכה, אני פשוט חייבת לאזן מחדש את חשבון הבנק שלי. אז תהיו אחים ותשריינו לי כבר מעכשיו איזה חמישים בצד, אוקיי? זה באמת למטרה טובה.
