אתמול בתשע וקצת בערב כל מי שגר ליד הגדר בדרום מרכז הרצועה הבין שמשהו לא בסדר, מאוד מאוד לא בסדר. שמיים שמתמלאים ברגע במטוסים, מסוקים, ומזל"טים. ירי מקלעים, וולקנים, הפצצות ממטוסים. הצבא מתנהג ככה רק כשיש חיילים במצוקה. והשקט הזה של ההודעות. יש לך מלחמה מעל הבית והצבא לא מודיע כלום.

בקבוצות ווצאפ של ההורים כאן ישר מתחילות השאלות האם לברוח, וחלק ברחו כבר בערב. והניחושים שמנסים להבין מה קרה. לקח בערך שעה עד שאתרי האינטרנט התחילו לדווח, ועד שיצאה הודעה שקוראת להכנס למרחבים מוגנים.

עזה משני צידי המתרס | צילום: בר חפץ

ואז ההודעה שמבטלים את הלימודים, בפעם השנייה מאז תחילת שנת הלימודים. השקיעו כאן מיליארדים במיגון של כל מוסדות החינוך, מבתי הספר ועד הגנים ובתי התינוקות, וכשמבטלים את הלימודים באופן אוטומטי סוגרים את כולם. למה שפכו את כל הכסף הזה אם בכל פעם מחדש מבטלים את הלימודים? באמת עדיף שהילדים יהיו בבית? כאן אמנם יש ממ"ד אבל מי שמכיר את המציאות יודע שאי אפשר להיות בממ"ד כל היום, אז או שיוצאים להסתובב ומסתכנים, או שבורחים מכאן. ובבית הספר בטוח. חלם כבר אמרנו?

אז ביטלו את הלימודים, ביטלו את הרכבות. ולא בפעם הראשונה וגם לא השנייה בחצי שנה האחרונה. אולי זה עיסוק בקטנות כאשר מתים אנשים ואנחנו שוב על סף פתיחתה של מלחמה – אבל מי לכל הרוחות ישלם את כל זה? מי יחזיר לאנשים כאן את ימי החופש שהם נאלצים לקחת בכל פעם שמבוטלים הלימודים? מי יפצה את אלו שלא יכולים להגיע לעבודה כי בוטלה הרכבת, ומי יפצה את החקלאים שלא נותנים להם לעבוד?

אם זה היה ארוע חד פעמי עוד אפשר היה לחיות עם זה, אבל כשזה קורה בתדירות של אחת לחודש-חודשיים, שתתכבד הממשלה ותקבע מסלול אוטומטי בלי בירוקרטיה ובלי תביעות לפצות על ההפסדים האלו. אם אתם רוצים שנהיה חומת המגן של המדיניות חסרת התוחלת שלכם, לפחות את המינימום הזה של פיצוי על הפסד עבודה תתנו.

נכון, מאוד לא אהבנו כאן את ההבנות, ואת ה"הסדרה" שישראל והחמאס הגיעו אליהם – בעיקר מכיוון ששוב זה היה בלי שום הסכם, שוב לא ברור לאף אחד מה כתוב שם, וכתוצאה מכך מי שומר עליהן, ומי מפר אותן ומה קורה אם מפר – ואז הן לא מחזיקות מים.

אבל גם בערפל ההבנות, לטמטום הזה אף אחד לא ציפה. אם כבר החלטתם ללכת למהלך מסוים, אז לפוצץ אותו רק כי התמונות של דולרים מחולקים בעזה לא באות לכם טוב בעיניים?
מי שיש לו חברים בפייסבוק מהנגב המערבי, יכול לראות את הציניות והייאוש. באמת שכבר אין שום דרך אחרת להתמודד עם הדבר הזה. שלא לדבר על מי שיש לו קצת קשר לאנשים בצד השני של הגבול. הממשלה הזו ממשיכה לשחק בעלבונות וחשבונות של ילדים קטנים, כאשר היא באמת באמת לא רוצה לעשות כאן כלום.

אבי דבוש, איש מרצ ותושב העוטף, מסר: עיתוי הפעולה אמש תמוה. מדובר בזיגזוג אסטרטגי, בזמנים בהם האינטרס שלנו הוא הסדרה לטווח ארוך. גם ההחלטה לבטל את הלימודים היום, שהתקבלה ללא התייעצות עם ראשי הרשויות, תמוהה. מדובר בפגיעה במשפחות חלשות, בבתים ללא ממ"ד עם הורים, שחייבים לצאת לעבוד. כואב הלב על האובדן הנורא. יהי זכרו של הקצין ההרוג, ברוך ומבורך.

[mc4wp_form id="1006521"]