"הרגשתי שהבחירה שלי היא בין לשמור על ההיריון לבין להתפרנס"

היריון מסוכן שנקטע בשבוע 27, צוואר רחם ארוך במילימטר, כאבים עזים שאינם מסכני חיים – כל אלה ועוד עלולים לשלול מנשים קצבת שמירת היריון, גם אחרי שהרופאים אמרו שהן חייבות להפסיק לעבוד

איור: דניאלה שניצר

איור: דניאלה שניצר

קצבת שמירת היריון הייתה הדבר האחרון שעניין את דובי דולב ובן זוגה כשהתברר שהיריון התאומים שלה הוא בסיכון גבוה, ועוד הרבה פחות כשהסיכון התממש. דולב, בת 30, ילדה שתי בנות בלידה מוקדמת ביולי האחרון, לאחר שנשאה ברחמה תאומות זהות בלי מחיצה ביניהן. שבועיים וחצי לאחר הלידה מתה אחת התאומות. את השנייה, שנולדה במשקל 871 גרם, הצליחו להציל.

הסיכון הגבוה היה ידוע מלכתחילה, ודולב, שעובדת במרכז לסימולציות רפואיות וכמרפאה בעיסוק לילדים, אמנם רצתה להמשיך לעבוד, אבל הבינה עד מהרה שלא תוכל. "משבוע 20 החלו לי התלבטויות, ובשבוע 24 כבר לא הצלחתי לזוז", היא מספרת, "ביקשתי מהרופא שלי שמירת היריון".

הרופאים מילאו את הטפסים הדרושים כשהם מעריכים כי בקשתה של דולב תאושר, בשל הסיכון הנובע מהיעדר המחיצה. "היריון בסיכון גבוה כשלעצמו לא מאפשר באופן אוטומטי אישור לקבלת גמלה לשמירת היריון", אומרת דולב, "מבחינת המדינה הייתי אמורה לעבוד ממש עד הסוף, אבל הרופאים לא חשבו שצריכה להיות בעיה כי אני אמורה להתאשפז בשכיחות גבוהה כדי לבצע ניטורים תכופים. הם מילאו את הטפסים הנדרשים ולא ראו סיבה שלא אקבל".

בשבוע ה-26 התאשפזה דולב כמדי כמה ימים לצורך ניטור, אבל בגלל סיבוכים שאובחנו המליצו הרופאים שתישאר בבית החולים במעקב צמוד. אחרי שבוע וחצי בבית החולים זוהתה האטת דופק אצל אחת העובריות ודולב הוכנסה לניתוח קיסרי דחוף. שתי התאומות שנולדו הוכנסו לפגייה. תקופת שמירת ההיריון שאישרו לה רופאיה נגמרה, אחרי שלושה שבועות וקצת.

"גרתי בפגייה", משחזרת דולב בכאב, "עברנו תקופה נוראית בין אבל על נוגה (התאומה שנפטרה – ר"ע) לבין מלחמה על חיי התינוקת השנייה, רוני. כאבתי נפשית ופיזית מהניתוח הקיסרי. שבועיים זזנו בין חיים ומוות, החרדות והעצב היו עצומים.

"הורים בפגייה צריכים המון תמיכה ואין מי שייתן אותה אז להתעסק עם כסף זה הדבר האחרון שיש כוחות בשבילו. אני זוכרת שאנשים ממקום העבודה שלי אמרו לי לנצל את ימי המחלה שלי, אבל אמרתי להם שתהיה לי קצבת שמירת היריון ואין מה לדאוג".

רק לאחר כמה חודשי התאוששות גילו בני הזוג שהביטוח הלאומי לא אישר להם את הקצבה. "התברר שהביטוח הלאומי לא נותן שמירת היריון אם היית בשמירה פחות מ-30 ימים, ואני הייתי שלושה שבועות", היא מספרת. "אם הייתי יוצאת לשמירת היריון בשבוע ה-22 מיד כשהרופאים המליצו, הייתי זכאית. אבל העדפתי לעבוד".

ללכת לעבודה עם צירים

"קצבה לשמירת היריון נועדה לפצות את האישה על אובדן שכרה בזמן היותה בשמירת היריון", כתוב באתר האינטרנט של הביטוח הלאומי, "הקצבה משולמת לאישה עובדת שנאלצה להיעדר מעבודתה בזמן ההיריון, עקב סיכון רפואי לה או לעובר, הנובע מההיריון, או מסוג העבודה, או ממקום העבודה או מאופן ביצוע העבודה - ולא נמצאה לה עבודה חלופית מתאימה במקום עבודתה".

באתר מופיעים הקריטריונים לקבלת הקצבה, אבל נשים רבות אינן יודעות שקיים פער בין המלצת הרופא לצאת לשמירת היריון לבין אישור הקצבה מביטוח לאומי, ושאישור מהרופא אינו מבטיח את קבלתה. הדבר מתגלה למי שזקוקות לה בדרך כלל כשהיא במצב הכי רגיש, נפשית וכלכלית.

"לי היה מזל", אומרת דולב, "בעבודה נתנו לי ימי חופשה שצברתי והבאתי גם אישורים על ימי מחלה, אבל אם לא הייתי צוברת ימי מחלה וחופשה הייתי בבעיה. זה אבסורד שזכאות לגמלת שמירת היריון תלויה במשך הזמן. צריך לזכור שבתקופה שכזו נמצאים במצבי כלכלי לא פשוט וזקוקים לכל שקל, ומצד שני אין ראש להתעסק עם ביורוקרטיה. אני שמעתי על זוגות שוויתרו על זכותם לקצבה רק כי לא היה להם כוח להתעסק עם זה, או אימהות שפשוט מתפטרות כדי לקבל פיצויים".

"חשוב שנשים יבינו את הפער בין הקלות היחסית שבה ניתן להשיג אישור שמירת היריון מרופא הנשים לבין הקושי הגדול לקבל את הגמלה", אומרת מיטל בנשק, סמנכ"לית "קרן בריאה" המקדמת את זכויות הנשים במערכת הבריאות, "נשים חייבות להכיר את דקויות הקריטריונים לפני שהן מחליטות אם לעזוב את העבודה ולסמוך על כספים שעדיין לא בחזקתן. יש נשים שנכנסו למצוקה כלכלית כי לא ידעו איך זה עובד מערכתית.

"יש נתק בין שני שלבים. בשלב הראשון האישה משתפת את הרופא שלה בכאב פיזי או באתגרים אחרים שנובעים מההיריון ואינם מאפשרים לה לעבוד. הרופא בדרך כלל נענה לה והיא בטוחה שאוטומטית היא זכאית לגמלה. בשלב השני האישה מגישה את הטפסים לביטוח לאומי ולעתים חודשים אחרי הלידה מגלה שזו לא אושרה לה. מערכת הבריאות חייבת לתאם בין שני השלבים או לפחות ליידע את הנשים לגבי הקריטריונים וההליך".

אמונה קליין בר נוי עברה היריון קשה ומסוכן, חמישה חודשים מתוכו עם צירים, וכל הזמן הזה הייתה קרועה בדילמה האם להמשיך לעבוד, כי ידעה שלא תוכל לקבל קצבת היריון. מ"מ אחד באורך צואר הרחם הבדיל בינה לבין הקצבה. בר נוי, בת 23, מדריכה בקורס פסיכומטרי, היא היום אם לתינוק בן שנה וחודש. "בשבוע 14 בסקירת מערכות והתגלה שלעובר יש שסע בשפה ובחיך וכי השלפוחית בספק", היא מספרת, "היפנו אותי לדיקור מי שפיר וייעוץ גנטי. החרדה הייתה מאוד גדולה. הרופאים דברו אתנו על אפשרות של תסמונות גנטיות קשות שבהן 80 אחוז מהתינוקות לא מגיעים לגיל שנה".

מיטל בנשק

צריך להבין איך המערכת פועלת. מיטל בנשק

לאחר הדיקור התפתחה דליפת מי שפיר ובר נוי אושפזה לחמישה ימים כדי לוודא שלא מתפתח זיהום ברחם. בתום האשפוז היא שוחררה לביתה והרופאים אמרו לה שהיא יכולה לחזור לעבודה. בר נוי: "הייתי בשבוע ה-17 והאמת שכבר התחלתי לחוש התכווצויות קטנות. חזרתי הביתה מהעבודה עם כאבים חזקים בתכיפות גבוהה. לקחנו מיד מונית למיון והתאשפזתי עם צירים כל 10 דקות שנמשכו שעות רבות. לאחר שבועיים רצו לשחרר אותי תוך כדי שהרופאים מדברים איתי על אפשרות של הפלה בין אם אשכב בבית חולים ובין אם אשכב בבית.

"הגעתי לרופא מומחה שמצא שצוואר הרחם שלי הוא באורך 25 מ"מ. הוא המליץ לי מבחינה בריאותית שלא לעבוד, אבל באותה נשימה אמר שהוא לא יכול להגיד לי לצאת לשמירת היריון כי הוא יודע שהביטוח הלאומי לא ייתן לי קצבה. בביטוח הלאומי מכירים בהיריון בסיכון לצורך קבלת קצבה רק במידה שצוואר הרחם הוא באורך של 24 מ"מ או פחות.

"הייתי בחרדה מטורפת לגבי מה קורה ברחם שלי. מאוד רצינו לשמור את ההיריון. באותו זמן בעלי היה סטודנט לכימיה ואני מפרנסת כמעט יחידה ויש לנו שכירות לשלם. הרגשתי שהבחירה שלי היא בין לשמור על ההיריון לבין להתפרנס. הרגשתי אשמה כי הבטחתי לבעלי שאני אפרנס כדי שהוא יוכל להשלים את לימודיו. הרגשתי כישלון וסטרס בלתי נסבל. ובנוסף לכל כאבים פיזיים קשים של צירים. בסוף ההורים עזרו, היו מעט חסכונות, הצטמצמנו מאוד. אישי היה יוצא לפני שאני קמה וחוזר אחרי שאני ישנה כי היה צריך לתגבר עבודה. נשארתי לבד להתמודד עם החרדות.

"רופאת המעקב של היריון בסיכון מלאה את הטפסים של גמלת שמירה ובו זמנית אמרה לי: את לא תקבלי אבל אל תחזרי לעבוד בשום אופן. כל הזמן הזה היו לי סיוטים שהילד נולד לי בבית ואני מאבדת אותו. כל שבוע שבועיים הלכתי לעשות מוניטור. צוואר הרחם נשאר יציב".

בר נוי לא קיבלה את הקצבה. רק בשבוע ה-31, יותר משלושה חודשים מאוחר יותר ולאחר שעלתה תדירות הצירים התברר כי עובי השליה היה פי שניים ממצב תקין. העובדה הזאת אישרה סוף סוף את קבלת קצבת שמירת ההיריון, ובר נוי קיבלה את הקצבה על התקופה כולה.

כיסא גלגלים בשבוע 15

"מה שכואב הוא שמי שאין לה תמיכה הורית או יכולת כלכלית יכולה לשלם על כך באובדן ההיריון", אומרת בר נוי. "לא יכול להיות שרק בעלות פריבילגיה יוכלו לשמור על ההיריון שלהן. אני בת מזל והרווחתי את הילד המקסים שלי, אבל מה קורה כשמדובר בזוג עני? אם הייתי חוזרת לעבודה היה ברור שהייתי יולדת מוקדם ואז או שהעובר היה ניזוק ופיזית או שהייתי מתמוטטת.

"בסופו של דבר אני הייתי חמישה חודשים עם צירים וזה הזוי שהמדינה באמת חושבת שאישה יכולה לעבוד בצורה כזאת, ואני כבר לא מדברת על החרדה הנוראית מפני לידה מוקדמת ואובדן התינוק. יש פה חוסר הבנה מוחלט של המערכת כלפי נשים. בואו נזכור שאנחנו משלמות ביטוח לאומי וזה ממש לא הוגן שמוסיפים לנו לכל הקשיים גם את החרדות הכלכליות. כל הנשים שהיו איתי באשפוז דברו על עניין הקצבה והיו מוטרדות מכך".

גם במקרי כאב קיצוני שממנו סובלת האישה קשה לקבל אישור לקצבת שמירת ההיריון, אומרים ב"קרן בריאה" ונותנים כדוגמה מצב של סימפיזיוליזיס – מצב שבו נגרמים לנשים כאבים חזקים בזמן ההיריון כתוצאה מהתרחבות האגן. נשים שסבלו ממצב רפואי זה מספרות כי לא יכלו לתפקד בעבודה ובחיי הבית ונאלצו להישאר מרותקות למקומן, אולם היות שאין מדובר במצב מסכן חיים לאם או לעובר, הקצבה כמעט ואינה מאושרת.

ג', בת 40, היא אם לשלושה. שניים מהריונות שלה עברו בצילה של הסימפיזיוליזיס. "בפעם הראשונה זה כמעט לא בא לידי ביטוי ולא התייחסתי", היא מספרת, "אבל בהיריון השלישי כבר בחודש רביעי הייתי מוגבלת לחלוטין מבחינה פיזית. הגעתי לרופאה עם קביים כי הייתי במצב דמוי דלקתי של האגן, בשבוע 15 כבר ישבתי בכיסא גלגלים. זה כאבים שאי אפשר לתאר. אין סכנה בריאותית אבל יש חוסר תפקוד של האם".



במשך כל התקופה הזו עבדת?

"כן, עבדתי משרה מלאה. אני אשת מחשבים ומפרנסת ראשית. לא יכולתי להרשות לעצמי לשבת בבית ואני גם לא אחת שאוהבת לתת לדברים לשבור אותי, אבל בסוף כבר לא הייתה לי ברירה. הגעתי למצב שהייתי עובדת תוך כדי שכיבה על כריות. הרופא שלח אותי מיידית הביתה".

ג', שבהיריון הראשון אושרה לה קצבת שמירת היריון בלי בעיות, מילאה את הטפסים הנדרשים לקבלת הקצבה ושלחה בלי כל חשש והיסוס לביטוח הלאומי, אבל הפעם להפתעתה בקשתה סורבה. "לא הבנתי מה קורה", היא אומרת, "הרי המצב שלי היה הרבה יותר חריף מזה שהייתי בו שנתיים קודם לכן ואני באמת לא יכולתי לעבוד. הייתי במצב של נכות זמנית.

"התברר שאין נוהל רשמי לגבי הסימפיזיוליזיס. ההגדרה של שמירת היריון נשענת על השאלה האם  נשקפת סכנה לאם או לעובר, יכול להיות שבגלל לא עמדתי למות אז לא אישרו לי. בנוסף התברר לי שהרופא שהחליט שלא לאשר את בקשתי היה מומחה לסרטן במערכת הרבייה של נשים. עברה לי מחשבה שאולי לעומת המחלות שהוא מטפל בהן מה שאני עברתי נראה לו זניח יחסית".

ג' הייתה מטופלת בשני ילדים קטנים והתקשתה לתפקד. היא החליטה להיאבק על הקצבה. "שלושה חודשים לא היה לנו איך להתפרנס", היא מספרת, "היינו בחוסר אונים מוחלט. אחותי נתנה לי כסף, אחרת היינו נקלעים לצרות.  כתוצאה מהקשיים וחוסר הוודאות פשוט נכנסתי לדיכאון. רוב הזמן שכבתי. בעלי טיפל בילדים, ובמקביל ניסה לעבוד כמה שיותר. אני הייתי גם שקועה בחששות מטורפים מהלידה כי במצבי ידעתי שמחכה לי לידה מאוד קשה.

"לא הייתה לי ברירה, הייתי חייבת להרים את עצמי ולתבוע את הזכויות שלי. היינו זקוקים לכל שקל. זה היה כרוך במאמצים נפשיים ופיזיים.  הגשתי שוב ושוב את הבקשה. בכל פעם הייתי צריכה ללכת לרופא שימלא את הטפסים. הדרך לקליניקה שלו הייתה שביל צר של עשרה מטרים ושלוש מדרגות בכניסה. זו הייתה ויה דולורוזה עבורי. סורבתי ושוב ושוב ושוב, עד שפתאום אישרו לי".

את יודעת מה השתנה?

"מי שבדק את הטפסים בפעם הרביעית לא היה אותו רופא, זה ההסבר היחיד שיש לי. הוא גם אישר לי קבלה רטרואקטיבית של כל הכסף.

"אני ובעלי ויתרנו על ילד רביעי כי אין מצב שאני עוברת את הכאבים האלה שוב. אבל חשוב לי למען נשים אחרות שביטוח לאומי יגבש מדיניות ברורה לגבי סימפיזיוליזיס. יש נשים שמקבלות גמלה ויש שלא. לא יכול להיות שזה יהיה תלוי במזל של הרופא שנופל על הטפסים שלך.

"ברור לי שביטוח לאומי צריך להרחיב ולדייק את ההגדרות שלו ולכלול בתוכן מצבים שבהם נשים בהיריון אינן מסוגלות לתפקד גם אם לא נשקפת סכנה לחייהן ולחיי העובר. זה בעייתי שביטוח לאומי לא מאמין לרופאי הנשים, גם בעניין הזה הוא צריך למצוא פתרון".

"אם שניים מהרופאים המומחים ביותר בירושלים ממליצים לאישה לא לעבוד, מן הראוי שביטוח לאומי לא יערער על החלטתם", אומרת גם בר נוי, "אם יש רופא שמגיש יותר מדי נשים לגמלה תבדקו אותו באופן ספציפי אבל אבל אי אפשר עם הקריטריונים האלה, ברור שהם חייבים להשתנות ולהתגמש בהתאם לשיקול דעתם של הרופאים בשטח. לא יתכן שהקריטריונים המדידים יהיו חשובים יותר מהערכה של הרופא המטפל".

"מעבר להכרת הקריטריונים אני ממליצה לנשים שעומדות בסיטואציה שבה הן שוקלות לבקש קצבת שמירת היריון לפנות למרכזי מיצוי זכויות של הרשות המוניציפלית", מייעצת בנשק. "הייעוץ שם הוא ללא תשלום. חשוב שהן תקבלנה הכוונה ואפשר גם לשקול ערעור במקרה שהקצבה לא אושרה. מהניסיון שלנו לא מעט נשים הצליחו לקבל לאחר כמה פעמים שנדחו ולמרות שלא עמדו בקריטריונים הרשמיים".

בנשק מדגישה כי הייתה רוצה לראות הרבה יותר נשים כחברות בוועדות המכריעות אודות אישור או דחייה של בקשות לקצבת שמירת היריון מטעם הביטוח הלאומי. לטענתה, אחוז הרופאות המשתתפות בוועדות אלה נמוך מאוד.

מהביטוח הלאומי נמסר בתגובה: "הביטוח הלאומי משלם קצבת שמירת היריון לאישה שנאלצת להיעדר מעבודתה בזמן ההיריון, עקב סיכון רפואי לה או לעובר הנובע מההיריון או ממקום העבודה. חשוב לציין שלא מדובר בימי מחלה, אלא בהמלצה לשמירת היריון בשל סיכון רפואי. רופא נשים של הביטוח הלאומי המומחה בגניקולוגיה בוחן את הבקשות לשמירת היריון ומאשר אותן אם אכן קיים סיכון המחייב שמירת היריון.

"במקרה של מחלת הסימפיזיוליזיס, כל מקרה נבדק לגופו. ההחלטה מתקבלת על בסיס מספר רב של גורמים כמו: גיל האישה, ההיסטוריה הרפואית, שלב ההיריון, מקום העבודה, סוג העבודה וכדומה, ולכן תיתכן שונות בקביעה בין אישה לאישה. לאחרונה יצאנו בקמפיין פרסום רחב בכל אמצעי המדיה בנוגע לזכויות נשים וגברים בלידה וכמובן שהכול מפורסם באתר האינטרנט שלנו".

תגובות

|
X
X

Send this to a friend