״הפעם איזנקוט״: האם המועמד היחיד שמאיים על נתניהו יתברר כ״עוד הפעם גנץ״?

גדי איזנקוט הוא הכוכב התורן של מחנה הרל״ב, והראשון מאז בני גנץ שמאיים ברצינות על בנימין נתניהו. לפי מפת הסקרים של המקום הכי חם בגיהנום, בכל הסקרים שפרסמו השבוע חדשות 12, חדשות 13, כאן 11 ומעריב, ״ישר!״ של איזנקוט גדולה מהליכוד. לגוש השינוי יש לכאורה סיבה לשמוח, שהרי איזנקוט עדיף עשרות מונים על נתניהו, אבל כשצוללים לעומק מתקבל הרושם שאיזנקוט הוא בסך הכל גרסה מעודכנת של גנץ ותו לא. אפילו הסלוגן שלו, ״הפעם איזנקוט״, מלמד על כך: אחרי שבני גנץ ניסה ונכשל, עכשיו תורו של איזנקוט.

איזנקוט של היום וגנץ מודל 2019 דומים בהרבה: שניהם רמטכ״לים לשעבר שמציגים את עצמם כחלופה ממלכתית לנתניהו. שניהם נמנעים מלתמוך בפתרון שתי המדינות, ותפיסת הביטחון שלהם זהה. שניהם כמעט לא הביעו הסתייגות מהיקף המלחמה בעזה, ממשכה או מאופן ניהולה. שניהם מתנגדים לשבת בקואליציה עם המפלגות הערביות.

השניים גם דומים ביחס הסלחני והעיוור לנתניהו. ב-2019 גנץ התחייב לא לכהן תחת ראש ממשלה שעומד לדין. במרץ 2020 הוא חזר בו, הודיע שיבחן הקמת ממשלת חירום עם נתניהו, לכאורה בעקבות משבר הקורונה. השניים חתמו על הסכם רוטציה אך כשהגיע תורו של גנץ, נתניהו התקפל וישראל שוב יצאה לבחירות. לקראת בחירות 2022 הצטרף איזנקוט לגנץ, והמחנה הממלכתי קיבל 12 מנדטים וישב באופוזיציה. שנה אחר כך התחולל האסון הכבד ביותר בתולדות המדינה. התגובה האינסטינקטיבית הראשונה של גנץ ואיזנקוט היתה לרוץ לזרועותיו של נתניהו.

ב-11 באוקטובר 2023, השניים הצטרפו לממשלת חירום לאומית בראשות נתניהו. בזמן שסקר של מכון דיאלוג שנערך ימים ספורים אחרי הטבח הראה שרוב הנשאלים לא סומכים שממשלת נתניהו תנהל את המלחמה בעזה, הם סיפקו לו קרש הצלה. אחרי חודשים של הפגנות ענק נגד ההפיכה המשטרית שקידם, נתניהו נזקק נואשות לחזית מאוחדת מול ציבור מפולג, שחלק גדול ממנו ראה בו סכנה לדמוקרטיה הישראלית. אחרי חודשים של הפגנות ענק נגד ההפיכה המשטרית שקידם, הוא נזקק נואשות לתמיכה במלחמה שבפתח. בניגוד ליאיר לפיד, שדרש בתמורה להצטרפות לממשלת החירום את הדחתם של בן גביר וסמוטריץ׳, איזנקוט וגנץ נכנסו ללא תנאים מוקדמים. כוונותיהם היו טובות והם ביקשו להציל את המדינה. הם הסבירו כי מדובר בצו השעה וכי ״פירוק הממשלה יהיה מתנה לחמאס״. המשא ומתן על הצטרפותם נוהל בסחבת ובחישובים פוליטיים, ובכל זאת השניים בחרו להאמין לנתניהו ובטוהר כוונותיו.

עלה תאנה

איזנקוט קורא היום לנתניהו לפנות את מקומו ולשאת באחריות ל-7 באוקטובר. אבל הוא עצמו הצטרף לממשלתו כשנתניהו סירב לקחת אחריות ולא הביע חרטה. אפילו בצלאל סמוטריץ׳ לא חלם שהממשלה תחזיק מעמד. ״עוד 48 שעות יקראו לנו להתפטר בגלל המחדל והם צודקים״, אמר בישיבת הממשלה בצהרי ה-7 באוקטובר. גנץ ואיזנקוט לא רק הכשירו את המשך שלטונו של נתניהו ואת ניהול המלחמה בידיו, הם היו מהגורמים המרכזיים שהשאירו את הממשלה בחיים.

״מי שגרם לכשלון, לא יכול לתקן אותו״, אמר אז לפיד על נתניהו, יום אחרי הצטרפות גנץ ואיזנקוט, וציטט בכך את נתניהו עצמו. על ההחלטה להקים קבינט מלחמה מצומצם לצד הקבינט הרחב, כך שאת המלחמה ינהלו שני קבינטים, אמר באותו נאום: ״בקבינט הקטן לנתניהו יש רוב אוטומטי. גנץ ואיזנקוט יוכלו לתת עצות. נתניהו לא יקשיב״.

לפיד חזה את הנולד. נתניהו לא הקשיב, וניהל את המלחמה משיקוליו האישיים. הספקות החלו לכרסם באיזנקוט כבר בעסקת החטופים הראשונה, וכשנתקל בסירוב לדון ביום שאחרי. שלושה חודשים אחרי 7 באוקטובר, וכחודש אחרי שבנו גל נפל בג׳באליה, הוא עדיין היה קרוע בין הצורך לשדר לאויב שעם ישראל מאוחד, לבין ההבנה שחייבים ללכת לבחירות.

בראיון לאילנה דיין ששודר ב-18 בינואר 2024, הוא הודה שמטרות המלחמה עוד לא הושגו ושאין היום מנהיגות שאומרת לציבור את האמת, אבל הוא נשאר בממשלה כי הוא מצליח להשפיע. הוא הבטיח שהקווים האדומים שלו משורטטים. גם אז הוא סירב לקלוט את מה שדיין החדה והמנוסה הבינה.

אילנה דיין: ״אתה משוכנע לגמרי שנתניהו לא חותר למלחמה ארוכה ככל האפשר?״
גדי איזנקוט: ״אני מקווה שלא. אם הייתי מגיע למסקנה הזאת, לא הייתי נשאר עוד דקה אחת״.

מתוך הראיון של איזנקוט ל״עובדה״, ינואר 2024

"אתה משוכנע לגמרי שנתניהו לא חותר למלחמה ארוכה ככל האפשר?", שאלה דיין. איזנקוט שתק שניות ארוכות ולבסוף השיב: "אני מקווה שלא".

ביוני 2024, אחרי שמונה חודשים בממשלת נתניהו, איזנקוט לחץ על גנץ להתפטר מהממשלה. איזנקוט טוען שפרש ברגע שהבין שנתניהו ממשיך את המלחמה ממניעים פוליטיים אישיים, אבל הכתובת היתה על הקיר. איזנקוט ראה שנתניהו מסרב להודות במחדל ובוחר לגלגל את האחריות לראשי מערכת הביטחון, אבל לא קרא את המפה. הוא בחר להיות תמים ולחשוב שהפעם זה יהיה אחרת. לקחו לו שמונה חודשים להתפכח. ״אם הייתי נשאר שם, היינו עלי תאנה״, אמר איזנקוט בדיעבד. אבל המומנטום כבר אבד, ובחירות לא היו על הפרק. בספטמבר כבר חזר גדעון סער לממשלת נתניהו, אחרי שפירק את השותפות עם גנץ עוד במרץ.

כשהוא מתמודד עם האובדן העמוק של בנו, איזנקוט הביט בנתניהו מספסלי האופוזיציה ממשיך לנהל את המלחמה במשך יותר משנה. הוא ידע שהבחירות הן עניין של זמן, וניצל אותו כדי להקים מפלגה בראשותו, ״ישר!״. בראיונות הוא נשמע יותר כמו פרשן ביטחוני מאשר כמו יריב פוליטי של נתניהו.

מנהל הקמפיין שלו, דובר צה״ל לשעבר רונן מנליס, מתעקש שאיזנקוט ״פוליטיקאי יותר ממה שאנשים חושבים״, כך אמר בראיון לעורך הניו יורקר דיוויד רמניק. כשנשאל על העסקת היועץ סטיב מילר, בן טיפוחיו של ארתור פינקלשטיין (היועץ שמאחורי ״פרס יחלק את ירושלים״ ו״נתניהו טוב ליהודים״), חייך מנליס וציין שכמה מאנשי הצוות של איזנקוט עבדו בעבר בסביבתו של נתניהו. הוא אף הביע בפני רמניק הערצה ליונתן אוריך, יועץ התקשורת של נתניהו שנחקר בשלוש חקירות פליליות. ״תראה, לא תוכל לנצח אותם אם לא תשחק את המשחק שלהם״, אמר.

״תראה, לא תוכל לנצח אותם אם לא תשחק את המשחק שלהם״

רונן מנליס, מנהל הקמפיין של איזנקוט, לניו יורקר

יגידו מה שיגידו, אבל בארבע שנותיו בפוליטיקה איזנקוט הראה שהוא נטול כישורים פוליטיים. היו פרשנים שזקפו זאת לזכותו, לדמותו הממלכתית ולהגינות שהוא משדר. אבל גם תורמים פוטנציאליים, כך כתב רמניק, חששו שהוא ״מנומס מדי״.

מנליס סיפר לרמניק גם על החיבה שאיזנקוט זוכה לה: ״אנשים ניגשים אליו ומנשקים אותו. נהג מונית אמר לי שהוא ׳קדוש׳, כמו אלוהים״. ואכן איזנקוט הוא איש שקל לחבב.

למרות הניסיון לשווק אותו כ״ממולח״, איזנקוט נראה כמו מענטש אמיתי. הוא מתנער מתיוגו כמזרחי, ומדגיש שהוא בא מהעם. לוחם בגולני שטיפס לדרגה הגבוהה ביותר בצבא. הוא מדבר בלי פאתוס, ובדיוק כמו החיקוי שלו ב״ארץ נהדרת״, הוא אפילו קצת משעמם. הוא ההיפך מנתניהו: טירון פוליטי, צנוע, שמעורר אמון. כוח המשיכה שלו טמון באותנטיות שלו והשכול שחרות לו על הפנים. הוא משקף לישראלים רבים משהו מעצמם.

״בנימין זה פלסטין״

המבחן של איזנקוט הוא האם יצליח למשוך קולות מהליכוד. לפי הילו גלזר במוסף הארץ, התשובה לכך היא כן. בכתבה מתוארים כנסים במעוזי הליכוד כמו דימונה וירוחם, שבהם משתתפים מאות תומכים של איזנקוט. אם עוקבים אחרי הקמפיין שלו, מתקבל הרושם שהוא עסוק בעיקר בניסיון להוכיח שהוא ימני יותר מנתניהו. בשבוע שעבר, למשל, הפיץ סרטון שבו נתניהו לוחץ את ידו של יאסר ערפאת, ומתנגח בו על כך שדיבר בעד שתי מדינות עשרות פעמים: "בנימין זה פלסטין". באפריל ביקר איזנקוט בחוות שובאל בלב הגדה המערבית, ובראיון לנדב פרי כינה את המתנחלים ״מתיישבים״.

בסוגיית גיוס החרדים, איזנקוט מצהיר שלא יסכים לפשרה. מאחורי הקלעים העמדה שלו רכה יותר. לפי דיווח של שלום ירושלמי בזמן ישראל, איזנקוט הציע למשה גפני ולגורמים חרדיים נוספים פטור של שלושה אחוזים, כלומר שחרור משירות צבאי של כאלפיים תלמידי ישיבה בכל שנה. זאת בניגוד לבנט וליברמן שמתנגדים לכל פטור שהוא. בראיון לפודקאסט של נדב פרי התחייב לחוקק חוק גיוס לכלל אזרחי ישראל, חרדים וערבים, במסלול צבאי, לאומי או אזרחי. איזנקוט מדבר בגלוי גם על אפשרות של שירות לאומי לחרדים, רעיון נוסף שמכרסם בעקרון הגיוס לכל.

בכל הנוגע למציאות הביטחונית שישראל נקלעה אליה, איזנקוט לא מציע אסטרטגיה ברורה ליום שאחרי נתניהו. בדומה לנתניהו, גם הוא מפריח סיסמאות לאוויר על כך שהוא ימוטט את חמאס, אבל לא ברור איך. לדבריו, ״אנחנו מדברים שלוש שנים אחרי מלחמה צודקת מאוד״, אבל מלבד השבת החטופים, המלחמה לא השיגה את מטרותיה. הוא מתחייב שעד שחמאס יפורק מנשקו, צה״ל לא ייסוג משטחי הרצועה שבידיו. גם בחזית הצפונית, איזנקוט סבור שצה״ל צריך להישאר עד שחיזבאללה יפורק מנשקו. בנוגע למלחמה באיראן הוא סבור שחיסול חמינאי היה ״חיסול צודק״ ומתעלם מהעובדה שיורשו הוא קיצוני יותר ופרגמטי פחות.

במאמץ מוגזם להוכיח שהוא לא שמאלני, איזנקוט שב ומתחייב שהמפלגות הערביות לא יהיו חלק מהממשלה שירכיב. כשהוא נשאל איך יוכל להרכיב ממשלה בלי ערבים או חרדים, הוא בוחר במנגנון של הכחשה ומתעקש שהקלפים יסתדרו והגוש שלו יהיה גדול יותר. בנוגע לנתניהו, איזנקוט לא מדבר על ״חוק הנאשם״ או על חיסול חשבונות. הוא כן מבטיח ועדת חקירה ממלכתית ל-7 באוקטובר ״עם מנדט רחב שתבדוק עשור אחורה״, כלומר גם את התקופה שבה כיהן כרמטכ״ל. מקורבו של נתניהו, יעקב ברדוגו, לא שלל השבוע שותפות עם איזנקוט אחרי שתוקם ממשלת ימין. ״פוליטיקה היא אומנות האפשר. פוליטיקה היא אומנות שבה אתה צריך לייצר חיבורים״, אמר. איזנקוט התחייב שלא ישב בממשלה עם נתניהו, אבל בהתחשב בכישוריו הפוליטיים של נתניהו ובנאיביות של איזנקוט, הכל יכול לקרות. המבחן הראשון למנהיגותו יגיע מיד עם השבעת הכנסת: האם ישתף פעולה עם ח״כ אחמד טיבי שהציע לחוקק את ״חוק הנאשם״ (שנועד למנוע מנאשם בפלילים להרכיב ממשלה) והודיע שבימיה הראשונים של הכנסת החדשה ידיח את יו״ר הכנסת אמיר אוחנה.

״נשארתי באותו מקום״

בראיון לדיוויד רמניק איזנקוט הודה שהוא איש ימין. "אחרי 7 באוקטובר ותחילת המלחמה, התודעה הישראלית זזה ימינה. אני נשארתי באותו מקום. אבל הבנתי שאם ישראל לא תכה ביד קשה בהתחלה ותפגין עוצמה, אין לנו עתיד כאן״. גם ברשימה שלו בולטים אנשי ימין: ראש השב״כ לשעבר יורם כהן במקום השני, חברי הכנסת מתן כהנא וחילי טרופר (הממוקמים במקומות 5-6 ברשימה), ועד אליסף פרץ, אחיו השכול של אלירז פרץ ז״ל, במקום ה-20. בגוש השינוי מביעים מתריעים שהרשימה של איזנקוט מלאה בסילמנים פוטנציאליים.

״אחרי 7 באוקטובר ותחילת המלחמה, התודעה הישראלית זזה ימינה. אני נשארתי באותו מקום״

גדי איזנקוט לניו יורקר

אין הרבה אידיאולוגיה במסרים של איזנקוט. הקמפיין שלו עוסק בעיקר בתיקון ובניקיון הרעל שפיזר נתניהו. על נושאים חברתיים־כלכליים הוא ממעט לדבר. כשהוא כבר מדבר עליהם, הוא מכוון בעיקר לחרדים ומבטיח שמי שלא ילמד לימודי ליבה לא יתוקצב. כך גם ההבטחה להפחית את מס ההכנסה באמצעות מיסוי של כלים חד פעמיים ומשקאות ממותקים. הוא לא מדבר על יוקר המחייה ועל מחירי הגנים הפרטיים לגיל הרך. בסרטונים שלו איזנקוט אמנם מדגיש שהוא ״בא מהעם״, אבל ספק אם אדם שבילה 41 שנים במסדרונות הצבא, עם פנסיה של עשרות אלפי שקלים בחודש, עונה להגדרה הזאת.

מספר 4 ברשימה שלו היא עדי אלטשולר שכבר הצהירה שהיא מעוניינת בתפקיד שרת החינוך. כשהיא נשאלת מה דעתה על התפקוד של שר החינוך יואב קיש, היא בוחרת להימנע מכל ביקורת על האיש שבקדנציה שלו קרס המשרד לחלוטין. היא מוסיפה שיש לה מילים טובות להגיד גם על שרי חינוך שלפניו. תכנית מאה הימים של המפלגה אין שום פתרון לחינוך לגיל הרך שעולה היום אלפי שקלים למשפחה. הפתרון למחסור החריף במורים הוא מעבר למסלול העסקה המתגמל תפוקות. שאול מרידור, ראש אגף התקציבים באוצר לשעבר ומספר שבע ברשימה, הופקד על התכנית הכלכלית של המפלגה. בהשקת התכנית הבטיח מרידור הורדת מסים, מימון מלא של מיגון בתים בצפון ובדרום והטבות כלכליות שיינתנו בעיקר למשרתי המילואים. לא ברור איך כל זה מתיישב עם תקציב הביטחון שהולך וגדל. הפתרון של המפלגה למצוקה בשירותי בריאות הנפש שהביקוש אליהם מאז ה- 7 באוקטובר רק הולך וגובר הוא "מדידה ובקרה של השירותים, לפי הצלחת הטיפולים". אין בתכנית תוספת של תקנים אלא בנייה של תוכניות למניעת פוסט טראומה. איזנקוט עצמו לא אמר מילה על הקיצוץ הרוחבי של 4.9 אחוז שאישרה הממשלה ביום ראשון (18.10), בין היתר בחינוך, בבריאות וברווחה, לטובת רכש ביטחוני.

״זה אני״

איזנקוט מעיד על עצמו שלא חלם להיות ראש ממשלה, אבל הבין שבעת הזו רק הוא יוכל לנצח את נתניהו. גם כשהוצעה לו הרמטכ״לות ב-2011 הוא סירב, והמליץ למנות אחרים, בהם בני גנץ. ״אני לא השתניתי״, אמר בראיון לנדב פרי. ״אם הייתי מבין היום שיש מישהו אחר שיודע לנצח את נתניהו ולאחד את המדינה, הייתי הולך איתו״. הוא גם מודה שהנפילה של בנו גל דרבנה אותו לצאת למהלך. גם אם יזכה למספר המנדטים הגדול ביותר, כדי לזכות בכתר יידרש איזנקוט להפגין יצירתיות ולרקום מהלכים פוליטיים שיוכיחו שהוא לא רק ביצועיסט, אלא גם מנהיג.