הרכבת למדינה פלסטינית נוסעת. האם ישראל תישאר בתחנה?

למרות ההכרה הגוברת במדינה פלסטינית ברחבי העולם, ארצות הברית נותרה המכשול המרכזי בפני קבלתה של פלסטין כחברה מלאה באו״ם, בשל הווטו שלה במועצת הביטחון. אלא שהמציאות הפוליטית בוושינגטון עומדת להשתנות. בינואר 2027, עם כינוס הקונגרס החדש, הנשיא דונלד טראמפ ימצא את עצמו מול בית נבחרים וסנאט בשליטה דמוקרטית ועם יכולת מוגבלת לקדם את סדר יומו הפנימי. דווקא אז עשויה להיפתח בפניו הזדמנות לקדם מהלך מדיני היסטורי: הכרה אמריקאית במדינה פלסטינית, המעוגנת בהחלטת מועצת הביטחון ומתרגמת הכרה סמלית למציאות מדינית.

אם זה לא יקרה בזמן נשיאות טראמפ, מהלך כזה יקרה בוודאות בינואר 2029 כשייכנס נשיא חדש לבית הלבן, זאת לאור הקונצנזוס החדש המתפתח בארצות הברית, ובעיקר במפלגה הדמוקרטית, שהפנים את טעויות העבר של ממשלים דמוקרטיים שלא קידמו את אג׳נדת השלום בנחישות מספקת מול הסרבנות הישראלית.

עם סיום הבחירות בישראל ובחירות האמצע בארצות הברית, ששתיהן הסתיימו ברוב גדול מאוד לצד המבקש לשנות את סדרי העדיפויות, ראוי לחזור לסעיף 19 בתוכנית 20 הנקודות של טראמפ לסיום המלחמה בעזה. הסעיף, שנדחק במידה רבה מהשיח הציבורי, קובע כי שיקום עזה ורפורמות ברשות הפלסטינית עשויים ליצור תנאים לנתיב אמין להגדרה עצמית פלסטינית ולהקמת מדינה, שאותה מגדירה התוכנית כשאיפתו של העם הפלסטיני.

לאחר הפיאסקו של המלחמה באיראן ובמצב שבו אין לו שום אפשרות לקדם סדר יום פנימי עם קונגרס לעומתי, ייתכן שטראמפ יחזור ל-20 הנקודות שהביאו להפסקת הלחימה האינטנסיבית בעזה והחזירו לנו את החטופים, כהישג הבינלאומי המרכזי שלו שזכה גם בתמיכת מועצת הביטחון של האו״ם. זאת תהיה הדרך של טראמפ לייצר מורשת ואולי גם לזכות בפרס נובל לשלום שהוא כל כך מייחל לו.

״ימין או פלסטין״

במערכת הבחירות בישראל הפכו המילים ״מדינה פלסטינית״ לסדין אדום, כשהמפלגות התחרו זו בזו בשאלה מי תצליח להדביק את התווית הזאת ליריבותיה. אלא שיש עובדה שהוויכוח הפוליטי נוטה להשכיח: נתניהו עצמו הביע תמיכה בתוכנית האמריקאית, הכוללת אופק להקמת מדינה פלסטינית, וגם הכנסת הצביעה בעדה.

האירוניה גדולה במיוחד, כיוון שנתניהו, שבחר בסיסמה ״ימין או פלסטין״ לקמפיין הבחירות שלו, תרם במעשיו יותר מכל אחד אחר בשנים האחרונות לקידום ההכרה הבינלאומית במדינה פלסטינית. מדיניותו, ובעיקר ההימנעות מכל יוזמה להסדר, הרחבת ההתנחלויות והמאחזים וההתעלמות מאלימות המתנחלים, העמיקו את הבידוד הבינלאומי של ישראל וחיזקו את הטענה שהמשך השליטה בפלסטינים אינו מאפשר פתרון מוסכם. מי שביקש להסיר את הסוגיה הפלסטינית מסדר היום הבינלאומי החזיר אותה למרכזו, ומי שהתנגד למדינה פלסטינית מצא את עצמו תומך בתוכנית אמריקאית המציבה אותה כאופק מדיני.

הרכבת ממשיכה לנסוע

הממשלה שגדי איזנקוט קיבל את המנדט להרכיב תצטרך לבחור אם ללמוד מהכישלון הזה. אם תמשיך להתבצר בהתנגדות גורפת לכל הכרה במדינה פלסטינית, היא עלולה לגלות שהרכבת המדינית ממשיכה לנסוע בלעדיה. העולם כבר אינו ממתין להסכמה ישראלית כדי לדון בעתיד הפלסטינים. סירוב מוחלט אינו עוצר את התהליך, הוא רק מונע מישראל להשפיע על כיוונו ועל תנאיו.

סירוב מוחלט אינו עוצר את התהליך, הוא רק מונע מישראל להשפיע על כיוונו ועל תנאיו.

לעומת זאת, אם גדי איזנקוט ושותפיו האפשריים להנהגת הממשלה הבאה יבינו שאופק מדיני אינו ויתור על האינטרס הישראלי, אלא תנאי להבטחתו, הם יוכלו להפוך את האתגר להזדמנות. ממשלה ישראלית חדשה תוכל להישען על הפתח שיצרה תוכנית טראמפ, ולהפוך אותו למדיניות יוזמת: כזו המשלבת מדינה פלסטינית עם הסדרי ביטחון מחייבים, רפורמות ברשות הפלסטינית, מניעת טרור והכרה הדדית כחלק מארכיטקטורה אזורית שבה ישראל מנרמלת את יחסיה עם מדינות ערב המתונות ומדינות מוסלמיות אחרות שמחכות ללגיטימציה מסעודיה.

מהלך כזה ישלב הסדר ישראלי-פלסטיני עם ברית אזורית בין ישראל, מדינות ערב המתונות וארצות הברית מול איראן ושלוחיה. שיתוף פעולה אזורי אינו רק הזדמנות כלכלית ודיפלומטית; הוא גם נכס אסטרטגי וביטחוני.

לטראמפ יש הזדמנות להותיר אחריו מורשת של שלום, לא רק באמצעות הפסקת מלחמות, אלא גם באמצעות יצירת תנאים להסדרים שיחזיקו מעמד. אם יבחר לקדם הכרה אמריקאית במדינה פלסטינית ולעגן אותה במסגרת בינלאומית, הוא יוכל להפוך את תוכנית 20 הנקודות ממסמך לסיום המלחמה, לתחילתו של תהליך מדיני רחב יותר. הכרה אמריקאית במדינה פלסטינית תשנה את דעת הקהל בישראל, וממשלה ישראלית חדשה תוכל להבטיח שישראל תהיה שותפה לעיצוב המציאות, ולא רק מי שנאלצת להגיב לה.

מהלך ציוני שטרם הושלם

עבור איזנקוט, הרואה את עצמו כממשיך דרכו של בן-גוריון, יש כאן הזדמנות להשלים מהלך ציוני שטרם הושלם. בן-גוריון הוביל להקמת מדינה יהודית ריבונית; האתגר של המנהיגות הישראלית כיום הוא להבטיח את עתידה של ישראל כמדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי, בעלת גבולות מוכרים, החיה בשלום לצד מדינה פלסטינית.

כל עוד מיליוני פלסטינים חיים תחת שליטה ישראלית ללא אופק מדיני, ישראל מסתכנת במציאות דו-לאומית אלימה שתכרסם בביטחונה, בזהותה ובדמוקרטיה שלה.

הציונות לא נועדה להנציח שליטה על עם אחר, אלא לאפשר לעם היהודי להיות חופשי בארצו.

נדב תמיר

הציונות לא נועדה להנציח שליטה על עם אחר, אלא לאפשר לעם היהודי להיות חופשי בארצו. כדי לממש את החזון הזה, ישראל זקוקה לא רק לכוח צבאי ולהרתעה, אלא גם לגבולות מוכרים ולהסדר מדיני. השאלה היא אם המנהיגות הישראלית הבאה תבחר לעצב את העתיד הזה בעצמה, או שתשאיר לאחרים להחליט עבורה. בכל מקרה, עם או בלי שיתוף פעולה ישראלי, הכרה אמריקאית במדינה פלסטינית היא מהלך פרו-ציוני מובהק.

הכותב הוא מנכ״ל ג׳יי סטריט ישראל ולשעבר הקונסול הכללי בבוסטון