שיתוף פעולה של הממשלה והרשויות המקומיות מציג: סיפוח על סטרואידים

מאז תחילת 2023 הוצאו 114 צווי-אלוף לקביעה או להרחבה של תחומי שיפוט להתנחלויות – מספר השווה לכלל הצווים שהוצאו ב-22 השנים שקדמו לכך. באמצעותם נוספו יותר מ-25 אלף דונם לשטחי השיפוט של ההתנחלויות בגדה, שעומדים כיום על כ-546 אלף דונם – כ-16.5% משטח C, שטח השווה בגודלו לכל ערי גוש דן יחד. בסך הכל נקבעו כך תחומי שיפוט ל-53 התנחלויות חדשות – 39 חדשות לגמרי ו-14 שנוצרו מפיצול מוניציפלי של שכונות בהתנחלויות קיימות שקיבלו מעמד של יישוב עצמאי – והורחבו תחומי השיפוט של 11 התנחלויות ותיקות. בזמן שלהתנחלויות נקבעים עוד ועוד תחומי שיפוט נרחבים, לערים וליישובים הפלסטינים לא נקבע ולו תחום שיפוט אחד מאז שנות ה-70. 

תחום שיפוט הוא השטח המוניציפלי של עיר, מועצה או התנחלות – הגבולות שבתוכם הרשות מוסמכת לנהל את הקרקע, לתכנן ולספק שירותים. בגדה הוא נקבע בצו של המפקד הצבאי, ולא במערכת התכנון והשלטון המקומי האזרחית: בלי פרסום, בלי הליכי התנגדות, וכשהאוכלוסייה הפלסטינית – המושפעת ממנו יותר מכול – כלל אינה יכולה להתנגד. זהו גם השלב הראשון בשרשרת: קביעת תחום השיפוט מסמנת מראש את גבולות הקרקע שעליה אפשר יהיה בעתיד לתכנן, לבנות ולהרחיב – עוד לפני שאושרה תוכנית או הוקם יישוב.

בפודקאסט ״המגזר״ של אתר ״עולם קטן״ מנה שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳, הממונה מטעם משרד הביטחון על ענייני ההתיישבות בגדה, את הישגיו: ״103 יישובים, 160 חוות, מיליון דונם, הסדרה, 60 אלף יחידות דיור בבנייה ו-7 מיליארד שקל לכבישים שיביאו מיליון איש״

ב-31 במאי נקבעו, בצו צבאי אחד, נקבעו תחומי שיפוט ל-9 התנחלויות חדשות בצפון הגדה המערבית אזור שעד אז כמעט לא היתה בו נוכחות יהודית. כך עולה מדוח חדש של עמותת במקום – מתכננים למען זכויות תכנון, המצביע על כך שהצו אינו אלא שיא של מגמה – שימוש מואץ ושיטתי במנגנון קביעת תחומי השיפוט של ההתנחלויות באמצעות צווים צבאיים – אשר מאחוריו מתרחש, לפי הדוח, סיפוח דה-פקטו של הגדה המערבית. 

כלי לסיפוח דה פקטו

בפודקאסט ״המגזר״ של אתר ״עולם קטן״ מנה שר האוצר בצלאל סמוטריץ׳, הממונה מטעם משרד הביטחון על ענייני ההתיישבות בגדה, את הישגיו: ״103 יישובים, 160 חוות, מיליון דונם, הסדרה, 60 אלף יחידות דיור בבנייה ו-7 מיליארד שקל לכבישים שיביאו מיליון איש״. מטרת המהלך, אמר, היא ״להפוך את ההתיישבות למשהו בלתי הפיך״, במסגרת ״המשימה להרוג את הרעיון הנורא של חלוקת השטחים״. הדוח של ״במקום״ מפנה את הזרקור דווקא לשלב המוקדם והטכני-לכאורה שמאפשר את כל אלה.

בעוד עיקר הדיון הציבורי מתמקד בהכשרת מאחזים או באישור שכונות חדשות, דווקא קביעת תחומי השיפוט הפכה, לפי הדוח, לאחד המנגנונים המרכזיים לקידום סיפוח דה-פקטו, לצד הכרזה על אדמות מדינה, שימוש בארכיאולוגיה והקצאת חוזי מרעה. זהו השלב הראשון בתהליך: באמצעותו נקבעים מראש גבולות הקרקע שעליה ניתן יהיה בעתיד לתכנן, להקים תשתיות ולהרחיב התנחלויות. במילים אחרות, עוד לפני שמאושרת תוכנית בנייה או מוקם יישוב חדש, המדינה קובעת אילו שטחים יעמדו לרשות ההתנחלות להתרחבות עתידית. מאז הקמתה כבר החליטה הממשלה על הקמת 102 התנחלויות חדשות, וקביעת תחום השיפוט היא הצעד הראשון במימוש ההחלטות האלה.

לפי ״במקום״, גבולות תחומי השיפוט אינם נקבעים על בסיס שיקולים תכנוניים או צורכי היישוב, אלא בהתאם לפריסת אדמות המדינה הזמינות. חלק מהשטחים אינם מתאימים כלל לבנייה ואינם עומדים בסטנדרטים תכנוניים בסיסיים, עובדה שמחזקת לטענת הדוח את המסקנה שהגבולות נועדו לבסס נוכחות ישראלית מרבית בשטח ולהרחיק ממנו את האוכלוסייה הפלסטינית, ולא לשרת תכנון.

עוד צו, פחות כפר

הדיון על תחומי שיפוט אינו תיאורטי. בחודש מרץ פרסמנו במקום הכי חם בגיהנום כיצד משפחת עביאת מהכפר פסאיל התגוררה במשך שנים על קרקע שנבלעה בשנות ה-90 בתוך תחום השיפוט של ההתנחלות תומר. מרגע שהקרקע הוכפפה לאחריות המוניציפלית של ההתנחלות, הפכה המשפחה בעיני הרשויות ל״פולשת״ על האדמה שבה חיה עשרות שנים. בהמשך נהרס ביתה תחת פרקטיקה נוספת – הכרזה על אתר ארכיאולוגי.

ב-2026, מציין הדוח, החלה המדינה להשתמש בתחומי שיפוט גם כדי למנוע חזרה של קהילות פלסטיניות שגורשו, ובכך לקבע בפועל את הגירוש. תחומי שיפוט חדשים נקבעו בשטחים מהם נעקרו קהילות פלסטיניות בשנים האחרונות.

כאמור, מוקד התרחבות בולט נוסף נמצא בצפון השומרון. מאז הקמת הממשלה נקבעו 16 תחומי שיפוט בתחום המועצה האזורית שומרון, החולשת על מרבית צפון הגדה – אזור שכמעט לא התקיימה בו נוכחות ישראלית מאז פינוי ההתנחלויות במסגרת תוכנית ההתנתקות, ולכן מדובר במהלך בעל משמעות אסטרטגית.

ב-2026, מציין הדוח, החלה המדינה להשתמש בתחומי שיפוט גם כדי למנוע חזרה של קהילות פלסטיניות שגורשו, ובכך לקבע בפועל את הגירוש. תחומי שיפוט חדשים נקבעו ממש על השטחים שמהם נעקרו קהילות בשנים האחרונות: המאחז כנפי השחר קם על חורבות הקהילה המגורשת עין סאמיה, ומצוקי ארץ על חורבות מוערג׳את מרכז – מן הקהילות שהתפרקו בגל הגירוש בבקעה שעליו דיווחנו בהרחבה. לפי ״במקום״, משעה שנקבע תחום השיפוט, הופכת חזרתן של הקהילות לקשה הרבה יותר.

תחום שיפוט? לא לפלסטינים

הצד ההפוך של ההאצה הזו הוא קיפאון מכוון. בעוד שלהתנחלויות נקבעים עוד ועוד תחומי שיפוט, לערים וליישובים הפלסטינים לא נקבע תחום שיפוט חדש מאז שנות ה-70. בעשור הראשון של הכיבוש נקבעו בצווים צבאיים כ-25 תחומי שיפוט ליישובים פלסטינים, המכסים בעיקר את השטחים הבנויים שהפכו אחרי הסכם הביניים לשטחי A ו-B, וכן שטחים מסוימים ב-C למשל בשכם ובאל-בירה.

גם במקומות שבהם קיימים תחומי שיפוט ליישובים פלסטינים בשטח C, מציין הדוח, ישראל יכולה לשנותם ולהעבירם לתחומי השיפוט של המועצות האזוריות של ההתנחלויות, כפי שקרה בעת הכנת תוכנית לאזור תעשייה ישראלי באזור טולכרם. בהיעדר תחום שיפוט נפגעת יכולת הניהול המוניציפלי של הרשויות הפלסטיניות, החלטות התכנון מתקבלות באופן שרירותי וללא מסגרת מוגדרת, ונחסמת האפשרות לתת מענה לצורכי האוכלוסייה בשטח C.

המדינה התחייבה לשנות את המצב הזה לפני שמונה שנים, אך עד כה לא עשתה זאת (בג״צ 5073/17, ראש מועצת הכפר ג׳אלוד נ׳ מפקד כוחות צה״ל בגדה המערבית). קביעת תחומי השיפוט, קובע הדוח, היא אפוא מנגנון נוסף להקצאה מפלה של אדמות ציבור, לטובת ציבור המתנחלים בלבד.

בולעים את A ו-B

תופעה חדשה שמתעד הדוח היא הצמדת תחומי שיפוט של התנחלויות לשטחי A ו-B – אותם אזורים שבשליטה פלסטינית מלאה או חלקית לפי הסכמי אוסלו. ההצמדה נועדה להגביל את הפיתוח הפלסטיני גם שם ולהגביר את הפיצול בין האזורים, והיא מייצרת תשתית להרחבת הפעילות ההתנחלותית אל תוך A ו-B – צעד, לפי ״במקום״, בדרך לפירוק הסכמי אוסלו. משעה ששטח נכלל בתחום שיפוט של התנחלות, כניסתם של פלסטינים אליו אסורה על פי חוק.

להחלטות מנהליות אלה יש משמעות יומיומית מוחשית. בחלק מהמקרים תחומי השיפוט כוללים את דרכי הגישה לכפרים קיימים, וחסימתן – בידי ביטחון ההתנחלות או באמצעות בינוי במקום – משבשת את התנועה בין היישובים ואת הגישה של התושבים לאדמותיהם החקלאיות. המטרה ארוכת-הטווח, קובע הדוח, היא עזיבה הדרגתית של הקהילות, ובלשונו – ״טיהור אתני״ של שטחי C וניכוס השטח כולו לפיתוח ליהודים בלבד.

״תחומי שיפוט נתפסים לעיתים כעניין טכני או מנהלי, אך בפועל הם קובעים מי יוכל לפתח את הקרקע, מי יוכל להשתמש בה ומי יודר ממנה״, אומר אסף פלד – מתכנן ערים בעמותת ״במקום״. לדבריו, העלייה החדה במספר צווי-האלוף מאז אוקטובר 2023 מלמדת שקביעת תחומי השיפוט הפכה לאחד הכלים המרכזיים שבאמצעותם הממשלה מעצבת מחדש את הגיאוגרפיה של הגדה. ״מה שאנו רואים כיום אינו מסתכם בהרחבת התנחלויות קיימות״, הוא אומר, ״אלא כולל גם קיבוע של מציאות חדשה באזורים שמהם נעקרו קהילות פלסטיניות בשנים האחרונות – באופן שהופך את חזרתן לקשה הרבה יותר״.