ביולי 2025, בשיא גל הפוגרומים בגדה המערבית — 404 תקיפות ופשעי שנאה של מתנחלים כלפי פלסטינים — עלו לאורך כביש 60 שני שלטי חוצות עם הכיתוב: ״מצדיעים לנוער הגבעות, מחזקים את החלוצים בחזית ההתיישבות״. בשיאה של המלחמה ברצועה, עם תחילת כיבוש העיר עזה, הוצב על הכביש הראשי של הגדה המערבית, שחוצה אותה מעמק יזרעאל בצפון ועד באר שבע בדרום, שלט עם הכיתוב בערבית ״תברחו, אין עתיד בפלסטין״. בשנים האחרונות שלטי החוצות מציפים את כבישי יהודה ושומרון, ומשמשים כזירה מרכזית של ציבור המתנחלים עבור תעמולה – פנימית, כלפי הפלסטינים, או כלפי הצבא והמדינה.
מי שלא מוזכרת באתר אך נמנית עם לקוחותיה המרכזיים, היא לא אחרת ממפלגתה של סטרוק עצמה
בניגוד לנעשה בתחומי הקו הירוק, ביהודה ושומרון שלטי החוצות זו זירה פרוצה לחלוטין ואין גוף שאוכף הצבת שלטים, שפעמים רבות נעשית בצורה מסכנת חיים. בתוך הוואקום הזה נולדה באוגוסט האחרון "ציר 60 – שלטי חוצות" – חברה להשכרת שטחי פרסום בבעלות ליאור זברג, החתן של שרת ההתיישבות ח״כ אורית סטרוק (הציונות הדתית).
על פי אתר החברה, מיקומי השלטים בבעלותה מבטיחים "חשיפה גבוהה וממוקדת לעשרות אלפי רכבים ביום ולקהל נאמן ומעורב שמגיב לפרסום מקומי". מי שלא מוזכרת באתר אך נמנית עם לקוחותיה המרכזיים, היא לא אחרת ממפלגתה של סטרוק עצמה. מתחקיר המקום הכי חם בגיהנום עולה כי לפחות שלושה שלטי תעמולה של מפלגת ״הציונות הדתית״ הוצבו החל מהמחצית השנייה של 2025 על שלטי חוצות בבעלות החברה של זברג, בקמפיינים ששילשלו לכיסו אלפי שקלים כל אחד.
הכל נשאר במפלגה
זברג מתגורר עם משפחתו, אשתו אמונה סטרוק ובנותיהם בהתנחלות יצהר, ומחזיק במחצית ממניות החברה באמצעות חברת נדל״ן שבשליטתו המלאה. בעל שליטה נוסף בחברה הוא צבי יהודה איצקוביץ׳, תושב יצהר גם הוא, ובעל עבר פלילי הכולל פעילות אלימה ביו״ש. בין לקוחותיהם של זברג ואיצקוביץ׳ ניתן למצוא מותג־על מקומיים כמו שטראוס או מחסני חשמל, אולם רשימת כלל הלקוחות של החברה מבהירה כי היא נשענת על התקשרויות עם גופים ציבוריים, בהם מועצות אזוריות הנתמכות על ידי החטיבה להתיישבות שבסמכותה של סטרוק. החברה גם פרסמה גם את פסטיבל "בקעה ירוקה 2026" המתוקצב על ידי החטיבה להתיישבות.
החברה נבחרה למרות שבאזור קיימות שלוש חברות שילוט לפחות המשכירות שטחי פרסום ולמרות שהשרה סטרוק חתומה על הסכם ניגוד עניינים בו מוזכר זברג וקובע כי עליה להימנע מלעסוק בכל עניין הנוגע באופן ישיר לחברות בבעלותו.
בגלריית השלטים באתר מופיע שלט הנושא את לוגו ״הציונות הדתית״ ואת תמונת היו״ר בצלאל סמוטריץ׳ יחד עם הכרזה על “הכרה בנחל ייטב כגן לאומי בהשקעה של 9 מיליון ש״ח”. הנחל המדובר הוא למעשה ואדי עוג'ה – מקור מים ששירת את קהילת ראס אל-עין, שגורשה בפברואר האחרון לאחר שנים של התעללות מצד מתנחלים.

חברת "ציר 60" פרסמה לפחות עוד שלושה שלטים נוספים של המפלגה, שבישרו על בנייה מאסיבית ביו"ש – הנחשבת נקודת זכות משמעותית בקרב רוב מכריע של משתמשי הדרך באיו״ש בעלי זכות בחירה לכנסת. החברה נבחרה למרות שבאזור קיימות שלוש חברות שילוט לפחות המשכירות שטחי פרסום – כולן ותיקות מהחברה שהקים זברג רק לאחרונה, ולמרות שהשרה סטרוק חתומה על הסכם ניגוד עניינים בו מוזכר בין היתר גם חתנה, ועליה להימנע מלעסוק בכל עניין הנוגע באופן ישיר לחברות בבעלותו.
לקוחות נוספים של החברה: ארגון "חוננו" המעניק סיוע משפטי לאסירים ביטחוניים יהודים ולחשודים בטרור לאומני; תנועת "נחלה", הזרוע הביצועית מאחורי הקמת המאחזים ביהודה ושומרון תחת הנהגתה של דניאלה וייס, שמקדמת חזון התיישבותי "מהפרת ועד הנילוס", וכיום מובילה את הקמפיין להתיישבות ברצועת עזה; ותנועת "קוממיות" שנוסדה על ידי סמוטריץ׳, והייתה שותפה להקמת תנועת "רגבים". איתם גם חברת הנדל״ן "הרי זהב״, שעלתה לכותרות במלחמת חרבות ברזל לאחר שפרסמה מודעה בעיתונים המציעה בית על החוף בעזה.
"מצדיעים לנוער הגבעות"
כאיש נדל״ן זברג פעיל באחד הפרויקטים שאנשי המפלגה מקדמים במלוא המרץ – תוכניות הבנייה בשטחי E-1, שהופשרו והוקפאו מאז שנות ה-90 בשל לחץ בין-לאומי ונועדו לבתר את הרשות הפלסטינית במרכזה, תוך יצירת רצף התיישבותי בין ירושלים למעלה אדומים וגדיעת הרצף בין צפון הגדה לדרומה. התוכנית אושרה באוגוסט האחרון בוועדת המשנה להתיישבות של מועצת התכנון העליונה, הנמצאת בסמכותו של סמוטריץ׳. ב-2019 נחשף על ידי ״כרם נבות״ כי סטרוק, אז חברת כנסת, הגיעה למפגשי מתעניינים בהובלת זברג, והסבירה על החשיבות בבניה והתיישבות בשטח, שמוגדר פלסטיני אפילו בתוכנית השלום של הנשיא טראמפ. לפני כשנה הצטרף זברג לרשימת "ישראל ביתנו" בראשות אביגדור ליברמן.
לאחר שבועות ארוכים של פוגרומים בהם דווח כי מספר התקיפות האלימות ופשעי השנאה של מתנחלים כלפי פלסטינים טיפס לשיא של 404 מקרים, ולאחר ביקורת ציבורית, עלו במקביל שני שלטי ענק של המועצות האזוריות שומרון ובנימין: ״תושבי המועצה מצדיעים לנוער הגבעות, מחזקים את החלוצים בחזית ההתיישבות״
איצ׳קוביץ׳ כבר בשנת 2014, בעודו בן 17 בלבד, קיבל צו הרחקה מנהלי משטחי יו"ש למשך חצי שנה על רקע חשד למעורבות בפעילות בלתי חוקית ואלימות כלפי פלסטינים. לאחר שהפר את הצו כשהגיע לחברון והתפלל במערת המכפלה, נעצר על ידי שוטרי תחנת קריית ארבע. מכיוון שהיה מדובר בליל שבת הוא העביר את המעצר כמעצר בית בביתו של העבריין המורשע, השר איתמר בן גביר. בשנת 2022 הוא מונה למנהל קמפיינים לקהילה הדתית-לאומית בפלטפורמת גיוס התרומות של הציבור היהודי דתי-חרדי ״צ׳רידי״.
ביולי 2025, לאחר שבועות ארוכים של פוגרומים בהם דווח כי מספר התקיפות האלימות ופשעי השנאה של מתנחלים כלפי פלסטינים טיפס לשיא של 404 מקרים, ולאחר ביקורת ציבורית, עלו במקביל שני שלטי ענק של המועצות האזוריות שומרון ובנימין: ״תושבי המועצה מצדיעים לנוער הגבעות, מחזקים את החלוצים בחזית ההתיישבות״ – בטרם התאגדה חברת השילוט באופן רשמי.
השלטים הוצבו לאחר שמתנחלים הציתו מתקן ביטחוני בשווי של כ-3.5 מיליון שקלים באזור חטמ"ר בנימין, פשטו על כפר מאלכ שממזרח לרמאללה, הציתו בתים ומכוניות. הפשיטה הובילה לירי מצד הצבא, ממנו נהרגו שלושה צעירים פלסטינים. לאחר הלוויותיהם, המשיכו המתנחלים ותקפו גם את הכפר תורמוס עיא הסמוך, הציתו שדות חקלאיים וניסו לפרוץ לבתי תושבים, ומספר ימים לאחר מכן הציתו מכוניות גם בכפר בורקא.
״זה שטח מת. שטח הפקר״
גורמים ביטחוניים ששוחחו עם המקום הכי חם בגיהנום טענו כי באיו"ש מתנהל "מערב פרוע" רגולטורי שכן לטענתם ״יש לקונה ביהודה ושומרון. כמעט ואין שילוט מרחבי חוקי. חוקי משרד התחבורה והשילוט פשוט לא חלים כאן. זה שטח מת, שטח הפקר. אני לא יכול להגיד 'לא חוקי' כי אין חוק שאומר אחרת, אבל העסק הזה פיראטי לחלוטין. אבל האם יש מקומות ביהודה ושומרון שאנשים מגיעים ותוקעים שלט חוצות בלי אישור מוקדם? התשובה היא שכן, בגלל שאין סטנדרט חוקתי לכולם".
בנובמבר 2025, כאשר עלה על שטח פרסום של חברת "ציר 60" שלט שתקף את שר הביטחון ישראל כ"ץ ואלוף פיקוד המרכז אבי בלוט עם הכיתוב: ״רדיפת המתיישבים חזרה: הרס בשבתות ומעצר רועי צאן. ישראל כ״ץ, בלוט לא סופר אותך״, כך לדברי הגורמים, רק אז התעוררו במשרד הביטחון. "עד שלא עלה השלט נגד האלוף, אף אחד לא שם לב לזה. רק אז התחילה עבודת מטה וגילו שאין חוק". טען אותו גורם בטחוני. אך האם באמת חסרים הכלים החוקיים לאכוף את שילוט החוצות הפיראטי באזור?
חוק הדרכים (שילוט) אוסר על התקנת שלטים בצד דרך בין-עירונית ללא היתר. החוק מסמיך להעניק היתרים, להסיר שלטים פיראטיים ולנקוט הליכים פליליים נגד מתקיניהם. סעיף 9ב לחוק קובע סנקציות פליליות חמורות, ובתי המשפט הטילו קנסות של עשרות אלפי שקלים לא רק על חברות הפרסום והשילוט – אלא בעיקר על המפרסמים.
צו נולד
אמנם חוקי הכנסת אינם חלים אוטומטית באיו"ש, אלא אם הוחלו במפורש בצו של אלוף הפיקוד. אך למזלו של קמ״ט תחבורה בקרוב יחגוג הצו המיוחל יום הולדת שנתיים. ב-5 במאי 2024 חתם אלוף פיקוד המרכז לשעבר יהודה פוקס על צו 2188 — תיקון מס' 29 לצו בדבר חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים. הצו קובע איסור מפורש על התקנת שלטים ללא היתר, ומעניק למינהל האזרחי סמכות ברורה לסלק, להרוס ולהחרים שלטים ללא היתר. במקרים שבהם השלט מסכן את בטיחות משתמשי הדרך, הצו אף מתיר את הריסתו באופן מיידי וללא צורך במתן התראה.
כלומר, מנגנון אכיפה ייעודי לשילוט קיים גם קיים, חתום ביד המפקד הצבאי, ומצוי בידי המינהל האזרחי כשנה וחצי. הצו אמנם פחות מפורט מחוק הדרכים הישראלי — אין בו, למשל, מבנה מובחן של "ועדת היתרים", ואין בו את הסנקציות הפליליות של סעיף 9ב — אך הסמכות הבסיסית לאכיפה בהחלט קיימת.
הפסיקה בעניין שילוט פיראטי רלוונטית גם מעבר לקו. ההלכה שהתפתחה קבעה את עילות ההסרה, את אחריות המפרסם להבדיל מבעל הקרקע (כפי שנקבע בפרשת מנטל), הכירה בכך שהפעלת אכיפה רופפת מצד רשויות מקומיות אינה הגנה מפלילים, וקבעה שמרבית שלטי הפרסומת לצידי כבישים בין-עירוניים אינם חוקיים. מהווה מקור פרשני לשיפוט באיו"ש, ובפרט לצווים שעוצבו ברוח הדין הישראלי. עיקרון היסוד — שמותר ואף נדרש מהרשות לפעול נגד שילוט ושחופש הביטוי המסחרי אינו גובר על הבטיחות והסדר הציבורי — חל גם שם.
הפער העצום בין ההסבר שנתנו לנו במערכת הביטחון לבין המציאות המשפטית שכבר קיימת מעלה סימני שאלה קשים. כשהכלים החוקיים קיימים בספר הצווים כבר קרוב לשנתיים, הטענה ל"ואקום משפטי" נשמעת פחות כמו תיאור מצב, ויותר כמו תירוץ נוח להימנעות מאכיפה. האם היותו של סמוטריץ׳ ממונה על המנהל האזרחי היא שמונעת מאנשיו לאכוף את החוק?
מחוץ לתחום השיפוט
על פי נתוני כרם נבות, 14 מתוך 25 נקודות הפרסום של מחוץ לתחומי שיפוט של מועצות אזוריות. בנקודות כמו ברנתיס, נופי נחמיה ועפרה, השלטים מוצבים על אדמות בבעלות פרטית ללא צווים עליהן; בנקודות אסטרטגיות כמו צומת שילה וכוכב השחר, השלטים ממוקמים בתוך שטחים שנתפסו בצווים צבאיים למטרות ביטחוניות (כמו כבישי עוקף). לדברי הארגון, על מנת להלבין את השלטים, אנשי חברת ״ציר 60״ תיאמו את הצבתם עם צווי התפיסה לצורך הקמת דרכים – תחום שהמדינה למדה היטב להיות מתואמת בו ולקדם מערכת דרכים נוספת למתנחלים בלבד.
במשרד התחבורה בתגובה לפנייתנו השיבו כי הנושא מצוי בתחומו של המינהל האזרחי. במינהל האזרחי השיבו כי הנושא פרוץ ולא מצוי בתחומו של איש
בשיחה עם אותם גורמים במערכת הביטחון נשאלה השאלה מי אחראי לכבישים שאינם בשטח שיפוט של מועצה אזורית. "זה חלק מהלקונות", נמסר לנו. אך התשובה החד משמעית היא שהסמכות נתונה לחברת נתיבי ישראל שבאחריות משרד התחבורה, כפי שגם מסרו הגורמים עצמם – בהם המינהל האזרחי ומשרד התחבורה למבקר המדינה בתגובה לביקורת שפורסמה ב-2020. אלא שבמשרד התחבורה בתגובה לפנייתנו השיבו כי הנושא מצוי בתחומו של המינהל האזרחי. במינהל האזרחי השיבו כי הנושא פרוץ ולא מצוי בתחומו של איש.
דוח מבקר המדינה מ-2020 מתאר כיצד הציב צה"ל כ-100 בטונדות בצמוד לקצה אספלט או למעקה בטיחות, במרחק לא תקין, בכבישים שבאחריות נת"י — ללא תיאום וללא אישור. בנת"י הסבירו שכל מפקד חטיבה פועל בגזרתו על דעת עצמו, ללא תיאום עם איש. זהו ההקשר שבתוכו יש לקרוא את גרסת "הלקונה": לא היעדר חוק, אלא ריבוי סמכויות, גורמים ובעלי עניין בפועל — צה"ל, מינהל אזרחי, מועצות, נת"י — כשכל אחד מגלגל אחריות אל האחר. בתוך מבנה רגולטורי מפוצל, כל רשות קובעת כללים משלה, והגבולות בין שירות מסחרי לגיטימי לבין מנגנון השפעה פוליטי מטשטשים. כאשר בין הלקוחות של חברת ״ציר 60״ נמנים הרשות הלאומית למאבק בתאונות הדרכים, והמשרד להגנת הסביבה, ובעוד אכיפת חוק הדרכים (שילוט) בתחומי הקו הירוק, שם מוגשים כתבי אישום פליליים נגד שלטים שלא בהיתר, בין היתר גם נגד המפרסמים – התשובה לשאלת ההתחמקות הופכת ברורה.
מטעמה של אורית סטרוק נמסר בתגובה: ״ההתקשרות המוזכרת בכתבה היא של מפלגת הציונות הדתית, לא של השרה ולא של משרדה. השרה לא עוסקת כלל בנושאי הפרסום של מפלגת הציונות הדתית, אין לה שום קשר להחלטות הפרסום של המפלגה, ועד לפנייתך לא הכירה כלל את הפרסום המדובר״.
מטעמה של מפלגת הציונות הדתית לא נמסרה תגובה.






