1,622 שקלים: קצבת הזקנה בישראל נמוכה מהממוצע ב-OECD - ותמשיך לרדת

יום לפני שמחאת הקשישים והנכים מגיעה אל ביתו של שר האוצר משה כחלון, מחקר חדש מגלה שיש לכולנו סיבות מאד טובות לדאוג

איור: הילית שפר

"זה סיפור לא פשוט במפלגה חברתית", כך אמר לאחרונה שר האוצר משה כחלון בישיבת סיעת כולנו, כפי שחשף בהקלטה מהישיבה ערוץ 10, בהתייחסו לגל התייקרות מחירי המזון הצפוי בקרוב וההשפעה האלקטורלית האפשרית שלו על המפלגה שייסד.

אלא שזה כמובן לא הסיפור הלא פשוט היחיד עמו מתמודד כחלון בימים אלו. מחר תגיע, ולא בפעם הראשונה, מחאת הקשישים והנכים הישר אל ביתו של שר האוצר בחיפה וזאת במקביל לשני מוקדים נוספים של הפגנות בירושלים (מול מעון ראש הממשלה) ובבאר שבע (ברחבה מול בית המשפט).

המחאה אמנם מחולקת לשלושה מוקדים, אבל הסרטון שהעלו השבוע ברשת מוביליה מאוד ממוקד. כותרתו: "כולנו מגיעים אל כחלון לדרוש העלאות קצבאות הנכים והקשישים". בסרטון מככבים שני מספרים: קצבת נכים, שעומדת על כ-3,272 שקלים בחודש, וקצבת קשישים העומדת על כ-1,622 שקלים בחודש. אם המספרים האלו לא מצליחים להמם את מי שנתקל בהם, הרי שבפוסטים מתייחסים מובילי המחאה גם למספר אחר – 44 אלף שקלים בחודש – שכרם של השרים בישראל.

יש שיקראו להצגת המספרים האלו זה לצד זה פופוליסטית או מניפולטיבית, אבל יש בהם בכדי לספק מעט פרופורציות וללמד על סדרי עדיפויות, במיוחד נוכח העובדה שבעוד הקצבה עלתה בשנים האחרונות בשיעור זניח בלבד, הרי ששכר השרים התעדכן רק השנה באלפי שקלים בחודש.

והנה גם פיסת מציאות: מחקר חדש שמפרסם היום מכון שורש בראשות הפרופסור דן בן דוד מגלה כי לקשישים בישראל יש על מה למחות, וגם לשכבות הצעירות מהם יש לא מעט סיבות לדאגה.

החוקרים שכתבו את המחקר, שרית מנחם כרמי ואיל קמחי, מותחים ביקורת חריפה על מדיניות הפנסיה הישראלית. לטענתם המדיניות הזו מחטיאה את המטרה שלה, שהיא מניעת עוני בקרב קשישים ובעיקר בקרב אלו שאין להם קצבה פנסיונית מעבר לקצבת הביטוח הלאומי וזו הכנסתם היחידה. היא מחמיצה מטרה נוספת, של הבטחה פנסיונית בסיסית לכל עובד ובפרט לעובדים ששכרם נמוך וכתוצאה מכך החסכון הפנסיוני שלהם נמוך.

במדינות המפותחות באירופה, הם כותבים, השכילו בשני העשורים האחרונים להבין את חשיבות הנושא הפנסיוני ואת האיומים הכרוכים בחוסר טיפול בו, עוני בקרב קשישים ועומס על מערכות הרווחה והבריאות.

הצרות מתחילות כבר מגובה קצבת הביטוח הלאומי. המחקר מלמד כי קצבת הביטוח הלאומי בישראל נמוכה מהממוצע במדינות ה-oecd. בישראל עומדת הקצבה על שיעור של 21 אחוז מהשכר הממוצע במשק ואילו במדינות המפותחות עומד הממוצע על 24 אחוז (כשהטווח נע בין 7 אחוז באיסלנד לבין 40 אחוז בניו זילנד ואף למעלה מכך בתורכיה ובלוקסמבורג). המספרים, חשוב לציין, מייצגים את הקצבה המקסימלית, כך שבפועל הקצבה יכולה להיות גם נמוכה יותר, שכן הקצבה של ביטוח לאומי מורכבת משני מרכיבים. אחד קבוע בגובה של כ-14 אחוז והשני נגזר מ"תוספת ותק" כלומר התקופה בה שולם הביטוח ומגיעה לעוד 7 אחוז לכל היותר למי ששילם דמי ביטוח לאומי במשך 35 שנים לפחות.

לנקודת הפתיחה הנמוכה הזו מצטרפת העובדה שהאוכלוסיה בישראל מזדקנת וזה כמובן משפיע דרמטית - ולשלילה - על קצבת הביטוח הלאומי, שכן משמעותה כי היחס בין מספר הקשישים (שביטוח לאומי צריך לשלם להם קצבה) אל מול מספר העובדים הפוטנציאלים (שמשלמים לביטוח לאומי) יעלה. או במילים אחרות: ההוצאות של ביטוח לאומי יגדלו בשיעור גבוה יותר מההכנסות של ביטוח לאומי.

ולכאן נכנסים עוד כמה מרכיבים מיוחדים למשק הישראלי שלטענת החוקרים יובילו לכך שקצבת הזקנה בישראל תמשיך לרדת. אחד המרכיבים הוא אופן ההצמדה של קצבת הזקנה. בישראל בוטלה ההצמדה של קצבת הזקנה לשכר הממוצע בשנת 2003, במקום זאת נקבע כי היא תוצמד למדד המחירים לצרכן.

המהלך הזה, מציינים מנחם כרמי וקמחי, הביא לשחיקה בקצבה, או נכון יותר בכח הריאלי שלה, וזו שכן קצב הגידול בשכר לאורך זמן עולה על קצב הגידול במחירים. לטענתם. הצמדת הקצבה למדד המחירים לאורך זמן ללא התערבות תגדיל את שיעורי העוני בקרב הקשישים, ולכן מנגנון ההצמדה מחטיא את המטרה – שהיא מניעת עוני בקרב קשישים ובעיקר בקרב אלו שאין להם קצבה פנסיונית מעבר לקצבת הביטוח הלאומי וזו הכנסתם היחידה.

מערכת הפנסיה בישראל אינה כוללת רק את הביטוח לאומי כמובן. קצבת הביטוח הלאומי מוגדרת כרובד הראשון, מעליה יש את הרובד השני שמהווה את החסכון העיקרי בגיל הפרישה והוא החסכון הפנסיוני המופרש מהמשכורת. פה איתרו החוקרים בעיה נוספת והיא ההשענות הרחבה של מערכת הפנסיה בישראל על שוק ההון. הם מציינים את החשיפה הגבוהה לתנודות בשוק ההון, דבר המהווה סיכון לפנסיה מביא לכך שלמועד הפרישה עצמו השפעה משמעותית על החסכון הסופי והדבר מגדיל את אי הוודאות לגבי גובה הקצבה בגמלאות.

בעיה נוספת טמונה על פי המחקר גם בתמריצי המס על החסכונות הפנסיוניים, שאינם מועילים למי שזקוקים להם. לטענת מנחם כרמי וקמחי, אחד המאפיינים המהותיים של מערכת הפנסיה בישראל הוא תמריצי החיסכון המיטיבים בעיקר עם בעלי השכר הגבוה. זאת משתי סיבות: ראשית, לטענתם מרבית החוסכים מתאפיינים ב"אוריינות פיננסית נמוכה" ומתקשים לקבל החלטות מושכלות בעניין הפנסיה, אבל חשובה מכך העובדה כי הטבות המס רגרסיביות וכלל אינן רלוונטיות לעובדים שאינם מגיעים לסף המס. הרלוונטיות שלהן גדלה ככל ששיעור המס השולי גבוה יותר, או במילים אחרות: ככל שהשכר גבוה יותר.

הם טוענים כי כיום כשההפרשה לפנסיה היא חובה, הטבות המס הפכו למיותרות, והסכום שהן גורעות מידי שנה מהכנסות המדינה יכול להיות מנוצל בדרכים מועילות יותר.

 

תגובות

|

Send this to a friend