מוסלמית מאיראן, נכדה לניצולת שואה מפולין, מבקשת מקלט בישראל

נדא ברחה מטהרן אחרי שנעצרה 10 פעמים כי כתבה ספרים נגד המשטר וחששה לחייה. כעת, אחרי שגורשה גם מטורקיה, היא מבקשת: תנו לי להישאר בישראל

"אני מאוד מודה לממשלת ישראל שהצילה אותי. אם אתם רוצים אותי בארצכם בבקשה תנו לי אזרחות, ואם לא בבקשה אמרו לי לאיזו מדינה ללכת על מנת לזכות בזכויות הומניטאריות כמו כל אדם. עייפתי מהבריחה, מחוסר הוודאות ומהפחד".

את הדברים אומרת נדא אמין בת 33, ילידת טהרן, והאמת היא שקשה לדמיין את סיפור חייה הסוער. היא אישה כריזמטית, אוהבת חיות מושבעת, שנמלטה מרדיפות המשטר האיראני ונחתה בישראל לפני כשישה חודשים באישור מיוחד שנתן שר הפנים אריה דרעי.

כעת, עם דרכון איראני שתוקפו פג לפי חמישה חודשים, ואשרה שאותה היא נדרשת לאשר מדי שלושה חודשים, נדא חשה חוסר ביטחון והיא מודאגת מאוד. "אין לי שקט. בישראל אני עדיין לא מוגדרת פליטה פוליטית, אין לי אזרחות ואיש לא מעדכן אותי מה מצבי. אני חוששת מאוד לעתידי ולחיי".

נדא נולדה וגדלה כמוסלמית. את הקשר שלה לישראל גילתה דרך סבתה, אנה, שנולדה בורשה בירת פולין והייתה אחת ממאות היהודים שברחו עם פרוץ מלחמת העולם השנייה לאזור הכיבוש של הצבא האדום והצטרפו לצבא אנדרס. היחידות של אנדרס הועברו בשנת 1942 לשמש כוח כיבוש מטעם בעלות הברית באיראן (אחד החיילים היה מנחם בגין, לימים ראש ממשלת ישראל) וכך הגיעה גם אנה לטהראן. היא החליטה להישאר במדינה, והתחתנה עם גבר מוסלמי מקומי.

נדא אמין

רוצה להיות ישראלית. נדא אמין

מתי נודע לך על שורשיך היהודים?

"כשהייתי בת חמש או שש החלו לדבר בטלוויזיה נגד ישראל, הושמעו קריאות 'מוות לישראל' והתבטאו באופן אנטישמי. צפיתי בטלוויזיה, ואני זוכרת שאבא שלי אמר לי 'אל תאמיני לכל הדברים האלה. ישראל היא לא השטן'. שאלתי אותו איך הוא יודע ואז הוא סיפר לי על מקורותיה של אמו, סבתא שלי.

"היא המשיכה להיות יהודיה, הלכה לבית הכנסת ושמרה על מנהגים יהודיים בבית. כשהייתי בת 14 היא נפטרה. בתעודת הזהות של אבא שלי ששמו אברהם צוין שהוא יהודי אבל לאחר המהפיכה האיסלאמית נקבע כי כל מי שנשוי למוסלמי יירשם כמוסלמי. אמי מוסלמית וגדלתי בבית מוסלמי לכל דבר. אבא שלי עסק ביבוא ויצוא וכסף לא חסר לנו. גדלתי בבית חם ותומך. אנחנו שלוש אחיות ואני האמצעית".



איך הייתה הילדות באיראן?

"זה איום ונורא. מגיל חמש או שש מכריחים כל ילדה בבית הספר ללכת עם מעיל ארוך וכיסוי ראש גם בקיץ. עד סוף החיים את צריכה ללכת עם כיסוי ראש ומעיל. אם השיער שלך מבצבץ, את צפויה לעונשים. מכריחים גם את התלמידים היהודים ללמוד קוראן והלכות איסלאמיות. שטיפת המוח האיסלאמית ממשיכה גם בתיכון ובאוניברסיטה. האסלאם מוצג כאורח החיים והאמונה היחידים ולא ניתן לערער על כך. כל החיים מנוהלים על פי הדת: גירושים, נישואים, קבורה. כל דבר שאת עושה ונתפס כמנוגד לדת מסכן אותך בישיבה בכלא.

"שטיפת המוח היא כל כך אינטנסיבית שאנשים רבים פשוט עוזבים את הדת. אנשים מרגישים חנוקים. סבתי נפטרה כשמלאו לי 14 ואני התחלתי להתחקות אחר שורשי היהודים. התחלתי להתעניין ולקרוא על היהדות ועל ישראל וזה קסם לי מאוד. הרגשתי שהציונות מדברת אליי".

לימדתי שישראל היא מקום טוב

נדא למדה תרבות פרסית, מוזיקה, ספרדית ותרגום באוניברסיטת טהראן. היא החלה ללמד גיטרה בקונסרבטוריון ולא חששה לדבר עם תלמידיה על ישראל ועל הקשר שלה ליהדות. "הייתי אומרת לתלמידים שישראל ויהדות זה ביחד ושהרפובליקה האיסלאמית (איראן – ר"ע) לא יכולה למחוק מדינה ולאום. דיברתי על ישראל כעל מקום טוב".

לא הסתפקת רק בלשוחח עם תלמידים להביע את מחאתך

"לא. הוצאתי שלושה ספרים נגד הרפובליקה האיסלאמית, נגד הדת ונגד החוקים המגבילים שלה. ברשתות החברתיות הייתי כותבת על זכויות אדם ועל זכויות חיות. באיראן שונאים כלבים ומוציאים אותם להורג (הכלב נחשב חיה טמאה לדעתם של פוסקים מוסלמים רבים – ר"ע).

"סוכני המודיעין של המשטר עצרו אותי כעשר פעמים. זה התחיל בגלל שפעם הלכתי עם כיסוי ראש לא מלא והתלבשתי לא צנוע, וזה המשיך בגלל הפרסומים שלי ברשתות החברתיות והספרים שהוצאתי. בגלל ספר אחד קיבלתי קנס בגובה 4,500 דולרים. כל פעם שהיתי כמה ימים במעצר. פעמיים עברתי שם אונס על ידי החוקרים. לא סיפרתי לאיש מקרוביי".

צילום: ויקיפדיה

המשטר לא אהב את הפרסומים. כיכר חסן עבד בטהרן. צילום: ויקיפדיה

איך שוחררת?

"אבא שלי היה איש עשיר ושילם שוחד למי שצריך. ההורים היו גאים בי ועודדו אותי לומר מה שאני חושבת ולהילחם על זכויות. יחד עם זאת, הם היו מאוד מודאגים. בכל פעם שנכנסתי למעצר אימא שלי הייתה אומרת 'אנחנו איתך אבל תמיד דואגים לך ולא יודעים אם תחזרי'".

ספרה השלישי של נדא היה סיפור קצר שהוציאה בהוצאה עצמית. הסיפור שיקף את המצב הפוליטי באיראן: את נטילת החירות האישית, דיכוי הנשים, ההתעללות בחיות והאינדוקטרינציה בחינוך.  אנשי המשטר טענו שהספר עלול לשנות את צורת החשיבה בקרב האזרחים, ונדא נלקחה למעצר.

הבריחה מטהרן

אביה נפטר בינתיים ולא היה מי שיקנה את חירותה בשוחד. החוקרים שחררו אותה לביתה והזהירו אותה שאם תכתוב שוב היא תידון לארבע שנות מאסר. "ישיבה בכלא זה אומר עינויים", אומרת נדא. "עורך הדין שמינו לי מטעם המדינה יעץ לי לא לחזור הביתה כי זה עלול לא להיגמר לא טוב. הבנתי שאני צריכה להימלט על נפשי ולצאת מאיראן כל עוד אין נגדי צו עיכוב יציאה מהארץ.

"הודעתי לאימא שתפגוש אותי בתחנה כי אני חייבת לברוח. היא הגיעה, הביאה לי כסף, דרכון ומזוודה עם מעט בגדים – ונפרדנו. מאחיותיי לא הייתה לי אפשרות להיפרד. החלטתי לנסוע ישירות לטורקיה".

למה דווקא לשם?

"רציתי מאוד להגיע ישירות מטורקיה לישראל, אבל הבנתי שאימא לא תוכל לבקר אותי ולכן נשארתי בטורקיה. מעבר לזה יש לי שם כמה חברים איראנים שקיבלו אותי וגרתי איתם תקופה מסוימת".

נדא קיבלה מקלט מדיני בטורקיה ושהתה שם כשלוש שנים. בתקופה זו עבדה כעיתונאית בשפה הפרסית עבור האתר טיימס אוף ישראל. "בסופו של דבר הרגשתי בטורקיה כמו באיראן. רציתי לכתוב בלי מגבלות אבל לא נתנו לי. הטורקים עצרו אותי שש פעמים כי הם נגד ישראל, כי כתבתי נגד איראן ובעד ישראל וכי סיפרתי דברים טובים על יהודים ויהדות. הם הזהירו אותי שאם אמשיך כך הם יסגירו אותי לאיראן, וידעתי ששם מצפה לי עונש כבד ואולי אפילו עונש מוות".

נדא וכלב

חובבת חיות מושבעת. נדא וחבר

בסופו של דבר מסר הממשל הטורקי מסמך לנדא שבו נתן לה אפשרות לעזוב את טורקיה בתוך 30 יום או שתוחזר לאיראן.

"מיד פרסמתי פוסט בפייסבוק והסברתי את מצבי. עיתונאים מכל העולם נרתמו לסייע לי. הארגון UN Watch פירסם עצומה אלקטרונית ואלפי אנשים חתמו עליה. בעקבות זאת, שר הפנים אריה דרעי אישר את כניסתי לישראל".

באיראן ידעו שאת עומדת להגיע לישראל?

"יומיים לפני שיצאתי את טורקיה גורמים מהממשל האיראני יצרו איתי קשר והזהירו אותי שלא לנסוע. איימו עלי שהם יחזירו אותי לאיראן ויהרגו אותי. הם ראו בזה עלבון וקראו לי בוגדת.

"בישראל קיבל אותי דייוויד הורוביץ העורך של טיימס אוף ישראל שחש מחוייבות כלפי כי כתבתי באתר שלהם. המערכת של טיימס אוף ישראל גם שוכרת לי דירה ומשלמת לי את חשבונות החשמל והמים".

מה הסטטוס שלך בארץ?

"עדיין לא אושר לי מקלט מדיני. אם אצליח להוכיח שאבי היה יהודי אקבל הכרה כעולה חדשה, אבל כל המסמכים שנוגעים לאבא שלי נמצאים באיראן. קשה לי למצוא עבודה בגלל עניין חידוש האשרה. אני מחפשת. אבל מעסיקים חוששים. אשמח גם ללמד מוסיקה.

"תמיד היה לי חשוב להגיד את האמת ולהפיץ אותה גם אם שילמתי מחיר כבד. אסור לפחד ולשתוק אל מול דיכוי של בני אדם. אני הותרתי את כל חיי באיראן ומסתובבת כעת חסרת כל, רק עם המצפון שלי. בישראל נמצא הלב שלי ואני מקווה שגם ישראל תפתח את הלב, תעניק לי אזרחות ותיתן לי סוף סוף לחיות בשקט ולהתחיל לבנות את חיי".

ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "העיתונאית נכנסה לישראל באישור מיוחד של שר הפנים, לנוכח מצבה. היא הגישה בקשה למקלט והבקשה נמצאת בטיפול. סוגיית יהדותו של האב אינה מוכרת לנו וזו הפעם הראשונה שבה עניין זה עולה. אם היא טוענת למעמד כיהודיה, עליה להמציא מסמכים מאומתים המוכיחים זאת".

תגובות

|
X
X

Send this to a friend