לפני כעשרה ימים פונו ללא הודעה מוקדמת מבתיהם הארעיים שבשכונת הארגזים בדרום תל אביב כ-10 משפחות של מבקשי מקלט ומהגרי עבודה מאפריקה. “את כל הדירות הרסו ושברו”, סיפר למקום הכי חם בגיהנום דבאסאי, בן 29 מאריתריאה, שגר עד לאותו בוקר באחד הבתים עם אשתו ושלושת ילדיהם, בני שש, ארבע וחצי שנה. “אשתי הלכה לעבודה ואני ישנתי. פתאום המשטרה דפקה בדלת, הוציאה אותי החוצה והתחילה לרוקן את הבית. בבית אחד שברו את המנעול ואת הדלת, בבית אחר ניתקו את החשמל. כל הדירות שייכות לבעל בית אחד. אמרו לנו שצריך לעשות כאן בניין”.
פינוי המשפחות הוא חלק מתהליך פינוי כולל של השכונה לטובת פרויקט נדל"ני, אותו מובילות חברות הבנייה "פרידמן-חכשורי" ו"אביוד". לעיריית תל אביב אין כל סמכות בשטח, שהוחכר לחברה על ידי מינהל מקרקעי ישראל. מבירור עולה שבעל הבית ידע לגבי הפינוי הקרב, אולם לא הודיע על כך לדיירים.
זה מה שנשאר. מתחם המגורים אחרי הרס הבתים
בתיהן של המשפחות נהרסו ורכושן הזעום הועמס על משאית והובל למחסן בפתח תקווה. המשפחות, רובן ככולן עם ילדים קטנים, מצאו עצמן ברגע אחד חסרות כל ועברו להצטופף בבתיהם הקטנים של חברים. בסוף השבוע שעבר מצאו חלק מהמשפחות דירה חלופית, אך חייהן רחוקים מלשוב לסדרם.
פרפוטאל, שהגיעה לישראל לפני 10 שנים מניגריה, היא אם לילד בן חמש וילדה בת שלוש, ונמצאת בחודשים מתקדמים של הריון עם תאומים. עם חוויית הפינוי נאלצה להתמודד לבדה, שכן בעלה עצור זה שבועיים. רייצ'ל גוטמן, מתנדבת בקבוצת 'אימהות עושות שינוי', טוענת: "הוא נתפס בדיוק באותו שבוע שהיה עליו לחדש את הוויזה וטרם הספיק. לא היו לו המסמכים הדרושים. הוא צפוי להשתחרר ככל הנראה בעוד שבוע".
בלית ברירה, ובהיעדר קשרים אחרים, פנתה פרפטואל לאחד מגני הילדים של מבקשי המקלט והזרים בת"א, המכונים גם "מחסני ילדים" בשל הצפיפות הגבוהה והתנאים הקשים בהם, ומנוהלים על ידי מהגרות עבודה. "את הגן מנהלת אישה מקסימה שהסכימה מטוב ליבה לתת מחסה לפרפוטאל וילדיה", מספרת גוטמן.
"לא נשאר לנו כלום". פרפטואל (משמאל)
פרפטואל וילדיה מתגוררים שם עכשיו, ללא חפציהם וללא בגדי הילדים שנמצאים עדיין במחסן בפתח תקווה ואין לאן להעבירם. מצבם קשה, פרפטואל נמצאת בשלב בהריונה שאינו מאפשר לה לעבוד, אין להם כל הכנסה, והמתנדבים דואגים למזון לה ולילדיה, ומביאים להם בגדים. המקום עצמו מאוד קטן, היא זזה בין החדרים לפי צרכי הגן, אין לה מיטה משלה ולמרות ההריון היא ישנה על מזרון המונח על הרצפה.
אלם, בת 35, הגיעה מאתיופיה לפני מספר שנים, ופונתה מהמתחם בשכונה בשבוע שעבר עם בן זוגה וילדיהם, בני שש, שלוש וחצי ותינוק בן שבועיים. "הייתי צריכה למצוא מהר מהר דירה ושילמתי למתווך 3500 שקל, ועוד הייתי צריכה לתת פיקדון של 3500 שקלים אז לא נשאר לי הרבה כסף, ולקחנו דירה קטנה מאוד. אין לנו מקום לכלום", היא אומרת, "הילדים ישנים על הרצפה, אין לי עריסה והבית ריק.
"כבר שבוע שאין לנו מקרר ואין לנו גז. מכל המעבר לא נותר כסף וזרקנו את המקרר הקודם שהתקלקל. המיטה של הילד לא חזרה מהמחסן וגם לא הנעליים של שני הילדים".
מי מטפל בך ובתינוק לאחר הלידה?
"אף אחד. אין לנו ביטוח רפואי".
"אנחנו צריכים להתחיל הכל מחדש", אומרת הלן, אם לבני שש וארבע, מבקשת מקלט שהגיעה מסודן דרך סיני יחד עם בן זוגה ב-2010. "בפינוי לקחו לנו הכל ולא קיבלתי חזרה לפטופ שעלה לי 2,600 שקלים וטלוויזיה".
בהריון עם תאומים, ישנה על הרצפה. ה"מיטה" של פרפטואל
הלכתם למחסן?
"כן, היינו שם כבר בשבוע שעבר ולא מצאנו. גם את הבגדים של הילדים ואת הנעליים לא מצאנו. אין לנו עכשיו כסף לקנות הכל מחדש. שילמנו שכר דירה ומקדמה לבעל הבית 8,000 שקלים, ולא נשאר לנו כלום. אלוהים שמר עליי ועל בעלי כשחברים שלנו מתו, כשצעדנו במדבר, והוא ישמור עלינו גם עכשיו".
מההוצאה לפועל נמסר: "עד כה אספו את חפציהן חמש מתוך תשע המשפחות שפונו, ושאר המשפחות מתבקשות להודיע מתי הן מעוניינות להגיע. המפנה התחייב לממן את עלות העברת החפצים. משפחה שחסרים לה דברים מתבקשת לפנות למשטרה ולהגיש תלונה".
