פינוי תושבי גבעת עמל ב-2014. צילום: אורי פינר
"אני כל החיים שלי נשרפו. החיים כאן הם לא חיים. אחד השופטים כבר אמר פעם שגבעת עמל זה כמו הפאבלות בברזיל. שנים אין כבישים ואין תשתיות. כל שני וחמישי מתפוצץ צינור. אין מערכת ביוב כמו שצריך. עכשיו זורקים אותנו לכלבים". יוסי כהן (64), הוא אחד מתושבי שכונת גבעת עמל שאמורים לקבל צווי פינוי ולעזוב את ביתם בתוך חודש. "יהיה כאן בלאגן. אנשים פה נשרפים מבפנים והאש מתלהטת. הכל יפרוץ נגד השוטרים, נגד מג"ב, נגד כל מי שיבוא לפנות אותנו. יש כאן אי צדק שצועק לשמים ואנחנו לא ניתן לזה לקרות. מכרו אותנו לבעלי ההון".
המראות הקשים של אלימות ויאוש שנראו בשנת 2014 עם פינוי חלק מהמשפחות מגבעת עמל עומדים לחזור על עצמם, משוכנעים מי ששרדו את הפינוי ההוא. יותר משלוש שנים חלפו מאז, אולם המדינה עדיין לא הגיעה להסדרי פיצויים עם מאתיים התושבים שהוריהם וסביהם הגיעו אליה בשנת 1947, עשרות שנים לפני שהפכה לאחת מפיסות הנדל"ן היקרות והמבוקשות בארץ. התושבים כלואים למעשה בין אדישותה של המדינה למצבם, לבין האינטרסים הכלכליים וסוללת עורכי הדין של הטייקון יצחק תשובה.
יוסי כהן נולד הוא אחד התושבים של שכונת גבעת עמל. הוריו עלו מסוריה ואביו היה חבר בארגון ההגנה. עם פרוץ קרבות מלחמת העצמאות בשנת 1947 ביקשו מפקדי הארגון מחמישה עשר לוחמים, ובהם גם אביו, להתיישב עם משפחותיהם במקום שאותו נטשו תושביו הערבים מחשש שאלו יחזרו. "בן גוריון אמר שאף אחד לא יפונה מהמקום עד שלא ישוכן בדיור קבע, אבל ההצהרה הזאת נשארה באוויר. תושבי השכונה נלחמו נגד המינהל ורשות הפיתוח ורצו לקנות את האדמות, אבל הם דחו אותנו שוב ושוב". אומר כהן.
"לא רצו למכור בגלל צבע העור שלנו. אין דרך אחרת להסביר את זה. עובדה שבשיכון צמרת שנמצא רק כמה מטרים מגבעת עמל העבירה המדינה לחברי מפא"י ולכל המקורבים נכסי נפקדים. אלה קיבלו אדמה וחלקות ולנו סירבו למכור למרות שיצאו תקנות עוד ב-1953 שאמרו שכל מי שיושב בנכסי נפקדים זכותו לקבל את האדמה במחיר סמלי.
"אנחנו רוצים הסכם הוגן", מוסיף כהן. "דירה תמורת דירה, בדיוק כמו שאלפרד אקירוב עשה בשכונת גבעת עמל א'. אין משפחה אחת בשכונה שלא נמצאת פה עוד משנת 1947".
כדי להבין כיצד הגיעה הקרקע לידי יצחק תשובה יש ללכת אחורה בזמן לשנת 1961, אז מכרה המדינה את הקרקע ללא מכרז ותמורת 20 אחוזים בלבד מערכה לחברת ב.פ. דיור, כשהיא מתנה את המכירה בבנייתו של שיכון שבו יזכו תושבי גבעת עמל לדיור חלופי. אלא שהשנים חלפו, ודבר לא קרה. החברה לא בנתה בתים לתושבים, אבל המדינה, למרות שהייתה לה זכות לכך, לא הפקיעה את הקרקע בחזרה לידיה. בשנות השמונים אישרה המדינה לחברת ב.פ. דיור למכור את הקרקע לחברת "דנקנר השקעות", וזו מכרה אותה בשנת 2004 לחברת אלעד של יצחק תשובה. כל השנים הללו נותרו התושבים ללא פיתוח תשתיות וללא הסדרת זכויותיהם או בתים חלופיים.
"גבעת עמל זה כמו הפאבלות בברזיל". צילום: שלומית כרמלי
בשנת 2005 אושרה תוכנית לבניית 1,200 יחידות דיור בגבעת עמל, ועמן גם 15 אלף מ"ר של מסחר ומשרדים ולפתע השכונה המוזנחת הפכה ליעד נדל"ן אטרקטיבי מאין כמוהו. "על השטח עומדים לקום 7 מגדלים: 4 של תשובה, 2 של עיריית תל אביב ומגדל נוסף של היזם כוזהינוף", מסבירה רונית אלדובי, מראשי ועד הפעולה של השכונה. "התמורה הכלכלית כאן הפכה להיות אסטרונומית לעירייה וליזמים שעשו יד אחת".
תשובה ש"ירש" מדנקנר את כל הזכויות על הקרקע החל לתבוע את התושבים שאינם מפנים את השטח. "אנחנו עוברים חיסול משפטי וכל זאת בלי שאנחנו יושבים על השטח שמיועד למגדלים של תשובה אלא דווקא על השטח המיועד למגדלי העירייה". מתארת אלדובי. "העירייה עשתה הסכם עם הטייקון תשובה ב-2013 ומינתה אותו לפנות את כל השטחים תמורת מתן היתרים למגדלים שלו. העירייה מסתתרת מאחורי היזמים שמלכלכים את הידיים במשפטים ובפינויים. היא הרי לא יכולה להרשות לעצמה ציבורית את מה שהוא יכול להרשות לעצמו".
בעוד כחודש אמור בית המשפט להכריע סופית בתביעה שהגיש תשובה נגד תושבי גבעת עמל. הוא דורש לפנות את התושבים ובנוסף לכך, לחייב כל בית אב לפצותו בסכום של 2.5 מיליון שקלים. "מדובר ב-20 בתי אב שנמצאים פה משנת 1947", אומרת אלדובי. "מכל משפחה הוא תובע דמי שימוש על הקרקע החל משנת 1988".
גיא מזור נולד בגבעת עמל ומתגורר בשכונה יותר מ-50 שנה. סבתו הגיעה מעיראק והתיישבה במקום בשנת 1947. "קיבלנו נכס כשהיה נוח למדינה שנתיישב כאן והרבה לפני שבכלל היה חלק מתל אביב. היום אני גר בבית שהיה שייך לסבתא שלי. לפי המדידות וצילומי האוויר שנעשו בשנת 1961 לסבתא שלי היו 280 מ"ר. תשובה הציע לאבא שלי רק 600 אלף שקלים". ההצעות הנמוכות על קרקע ששווה תועפות היא זו שגורמת לזעם העצום של התושבים.
שיבואו כל האנשים שהעיניים שלהם לא במקום הנכון, שיראו איך שנים חיינו כאן", אומר יוסי כהן. "גדלנו עם סטיגמה שלשכונה שלנו אסור להיכנס. קור אימים בחורף וחום מוות בקיץ. חיינו בתחושה שכל רגע עומדים לסלק אותנו ושומרים שבאים ומציצים לנו לבתים. ראש העירייה צ'יץ' אמר בזמנו שהמטרה שלו הייתה לייאש אותנו ולהזניח את השכונה כדי שנסתלק. מי יכול היה להתפתח מכאן? אנשים התיישבו כאן בנחלות והקימו משפחות. אצלנו זה לא שני ילדים וכלב. לאן רוצים שנלך עכשיו?"
"אתם לא מתנהגים אליי יפה. אני אזרח כמוכם". הפינוי הקודם בגבעת עמל, דצמבר 2014. צילום: יואל הרצברג
הקרב המשפטי והפוליטי
התושבים ביקשו להוסיף את העירייה כצד להליך המשפטי בשל מה שהם מגדירים כאחריותה למצב. המדינה גם היא שותקת בכל הנוגע לעתיד התושבים. "בשנות החמישים התפרסמה מודעה אחת בעיתון 'דבר' שבה המדינה קראה לתושבים לבוא לעשות חוזים על נכסי הנפקדים", אומרת אלדובי. "אצלנו אף אחד לא ידע את זה כי אף אחד לא קרא את העיתון הזה. בלי קשר, היו כל הזמן בקשות של התושבים למדינה לקנות את הבתים, אבל היא סירבה".
דרישת התושבים לצרף את העירייה להליך נדחתה בבית המשפט המחוזי, אולם בערעור לבית המשפט העליון קבעה השופטת דפנה ברק ארז כי מדובר במקרה חריג, והורתה לאפשר לתושבים לתקן את כתבי הטענות שלהם ולהוסיף את העייריה כצד להליך. למרות ההצלחה בערעור, התושבים משוכנעים כי יפסידו בבית המשפט בהחלטה שאמורה להימסר בחודש הקרוב.
"לנו אין טאבו, אז אין חבות היסטורית שרשומה איפשהו", מסבירה אלדובי. "בגדול, הדיון המשפטי הוא על אם יש לנו טאבו או לא, אבל המדינה לא הסדירה את הבעלות בשנות החמישים. אין לנו שום רישום של זכות חוקית ודי ברור לנו שצווי הפינוי בדרך. נערער על פסקי הדין אבל בכלל לא בטוח שזה יעכב את הפינוי".
חורבות הנחלה של משפחת חליף. צילום: שלומית כרמלי
מאחר שנואשו מההליך המשפטי נושאים כעת תושבי גבעת עמל את עיניהם אל הכנסת. חוק דיור חלופי לתושבי גבעת עמל שנועד להסדיר את זכויותיהם של התושבים נידון בכנסת כבר משנת 2014. כעת הוא מקודם חוק זה על ידי ח"כ שולי מועלם (הבית היהודי) וח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת). לפני כשנה וחצי עבר בקריאה טרומית אך מאז הוא תקוע בוועדת הפנים.
"אנחנו רוצים פיצוי עד דור שלישי. לא מדובר על בתים אלא על נחלות. אנחנו רוצים פיצוי לכל מי שיש לו כאן יחידת דיור נפרדת והוא בן 28 ומעלה או לפי הסכם גבעת עמל א", אומרת אלדובי.
מה אומרים לכם בממשלה?
"החוק תקוע. המדינה יושבת על הגדר וצופה איך שוחטים אותנו. 70 שנה אין תשתיות, אין חשמל, רק סטיגמה של פולשים. במרץ 2017 תושבי ליפתא בכניסה לירושלים עם סיפור דומה מול העירייה שם ויצאו באופן הגון, אבל משרד האוצר לא חושף את פרטי ההסכם. אנחנו מברכים על זה, אבל למה המדינה עושה איפה ואיפה?
"הממשלה מפחדת כנראה מהשלכות הרוחב, כי הרי יש סיפורים דומים גם בכפר שלם בתל אביב ובשכונת אבו כביר בחולון, אבל יש כאן צביעות נוראית. האוצר מפנה לנו כתף קרה בזמן שבמגזרים אחרים הוא מתחשב".
לא התנחלות ולא קיבוץ, אז אין חוק
אלדובי מתייחסת לאמירה של ערן ניצן, מי שהיה עד לפני כחצי שנה סגן הממונה על התקציבים בתחומי הדיור, הפנים והגנת הסביבה במשרד האוצר ויו"ר ועדת התכנון בעניינה של התנועה הקיבוצית בשנת 2016. ניצן טען כי "שיוך הקרקע בקיבוצים אינו עניין כלכלי בלבד אלא מדובר באירוע חברתי הנוגע לסגנון החיים ואופי החיים בקיבוץ".
"בדיוק את האמירה הזאת התושבים של השכונות היו רוצים לשמוע", אומרת אלדובי. "צורת החיים של השכונות היא של חצרות משפחתיות. כמו בקביוצים כך גם בשכונות לא היה שיוך קרקע ואנחנו באותו מעמד כמו בני הקיבוצים, אבל הם זוכים לאמירה מחבקת והסדרה של הבעלויות שלהם בקרקע ואותנו עוד שנייה זורקים מהבית, וכל זה קורה במשמרת של כחלון".
"אין פה עניין פוליטי", אומר יוסי כהן. "רק עזרה לטייקונים ולמקורבים. לקיבוצים ולמושבים נותנים אלפי דונמים מהנכסים של המדינה ואיש לא פוצה פה. אם זה עמונה, אז הלובי של המתנחלים דואג להם. חוק ההסדרה עבר תוך 4 חודשים מקריאה טרומית לקריאה שלישית. אני רוצה להזכיר שאנחנו המתנחלים הראשונים של המדינה. כל עוד היינו זבל, אף אחד לא התעניין בנו ועכשיו כשהאדמות נהיו בעלות ערך אז זורקים אותנו?"
"המצב בכנסת היום הוא שכל אחד דואג לעצמו. אומרים לנו שזה בטיפול אבל החוק לא הוגש. תכלס לתשובה יש את הכוח הכי חזק במדינה. הוא שולט על מתווה הגז ויש לו אדמות. הוא שם כאן ברקס וכולם פועלים לפי האינטרס שלו", אומר גיא מזור.
אבל בדיקה מהירה בכנסת מגלה שאם התושבים בונים על המסלול החקיקתי כהצלה מפני פינוי ללא פיצוי נאות, הם צפויים לאכזבה. ח"כ דוד אמסלם, מי שהיה יו"ר ועדת הפנים עד לאחרונה, אומר כי החוק שהוגש הוא ערטילאי ופופוליסטי (כהגדרתו) וככזה לא ניתן להעביר אותו. "לא רצינו להשלות את התושבים", הוא אומר. "מדובר כאן בהשלכות רוחב. אנחנו מטפלים בחוק ומתקנים אותו עם הגורמים הרלבנטיים בעיריית תל אביב ובאוצר. בעוד 15 ימים אמור אביגדור יצחקי (יו"ר מטה הדיור במשרד האוצר שמסיים את תפקידו בסוף החודש – ר"ע) להעביר את מסקנותיו ואז לקיים ישיבה ונקדם את החוק לקריאה הראשונה".
"לא רצו למכור לנו בגלל צבע העור שלנו". יוסי כהן (משמאל) צילום: שלומית כרמלי
יוזמת החוק, ח"כ שולי מועלם, מאשרת גם היא כי בשלב זה אין הסכמות על נוסח החוק. "יש הסכמה שלתושבים מגיע פיצוי. ברור לכולם מי שלח את התושבים למקום בשנת 1947 ומה קרה לשטח מאז. גם ברור שאת הפיצויים צריך לתת היזם. הבעיה היא שיש מחלוקת לא פשוטה על זהות הזכאים לפיצוי – האם זה כל מי שמתגוררים שם או לא. בשלב זה אני מעדיפה לא לומר את דעתי, כי זו ליבת הוויכוח וצריך להמשיך את הדיון". מועלם מדגישה, עם זה, כי משיחה עם יואב קיש שהחליף את אמסלם כיו"ר הוועדה עלה כשרגע לא צפוי להתקיים דיון על קידום חוק גבעת עמל בגלל עומס הדיונים על חוק ההסדרים.
אלדובי ושאר הפעילים הגיבו בתדהמה כששמעו שהחוק לא צפוי להתקדם וכי ירד בשלב זה מסדר היום.
מה אתם מתכוונים לעשות ביום הפינוי?
"ביום הפינוי השכונה תבער", אומרת אלדובי. "זה לא יעבור בשקט. לא חשבנו שנגיע עוד פעם לרגע לפני פינוי ושהכנסת לא תעמוד במילה שלה. זו תחושה של בגידת כל נבחרי הציבור. נשרוף כאן את הכול. יהיה כאן עמוד אש".
"אין כאן פושעים ואנחנו לא טיפוסים מאיימים לכן כנראה לא סופרים אותנו", אומר מזור. "בפינוי הקודם באו 300 שוטרים עם סוסים וקיבלתי מכות. העורך דין של תשובה אמר לי 'חבל שלא קיבלת עוד מכות'. אבא שלי בן 77 אמר לי 'אני אשים בלון גז ואגמור 10 שנים קודם'. לא אשאיר פה כלום".
תגובות
מחברת אלעד נמסר בתגובה: "סוגיית הפינויים של תושבי גבעת עמל נדונה במערכת המשפט הישראלית, על ערכאותיה השונות, מזה למעלה משלושים שנה. בכל הערכאות, מבית משפט שלום, דרך בית המשפט המחוזי ועד לעליון קבעו בתי המשפט, בשורה של פסיקות והחלטות חלוטות,, כי אין לדיירים שנמצאים במקום זכויות במקרקעין שבהם הם מחזיקים, וכי עליהם לפנות את השטחים וזאת תוך תשלום פיצוי לבעלי הקרקע החוקיים (חברת אלעד ישראל). כל ניסיון להציג את בעלות המקרקעין ככאלה שפועלות בשרירות לב, או חלילה בניגוד לפסיקות בתי המשפט, הוא פשוט לא נכון עובדתית, וזאת במיוחד, אך לא רק, לאור פסיקות בתי המשפט החלוטות שניתנו לאורך השנים בנושא זה, וגם לאור ההסכמים שנחתמו לפינוי בהסכמה של מאות משפחות מהמקום, בתמורה לפיצויים בהיקף של עשרות מיליוני שקלים, אשר שולמו למשפחות לפנים משורת הדין. כל פינוי שמבוצע בפועל מבוצע בצו בית משפט ועל ידי המשטרה. בהקשר הזה חשוב לציין כי למשטרה קיימת אוטונומיה מוחלטת בכל הקשור עם קביעת מועד הפינוי, כמות הסד"כ המשטרתי הנדרש, שכירת כוח השיטור והצוותים השונים, כמו גם ניהול האירוע בשטח כולו. כל אלה נעשים אך ורק על ידי משטרת ישראל ובאחריותה, ועל בסיס המודיעין המשטרתי שקיים במשטרה ערב הפינוי. לאלעד ישראל מגורים, בעלת הזכויות החוקיות במתחם, אין שום השפעה או מעורבות בעניין זה. לא לעניין כמות הסד"כ או אופי הפינוי. נכון להיום נמצאות במקום מספר משפחות קטן מאוד מאחר ומרבית התושבים פונו בהסכמה מהמקום בתמורה לפיצויים משמעותיים מאוד".
מעיריית תל אביב-יפו נמסר: "העירייה אינה מסתתרת מאחורי גופים כאלה או אחרים. בירור זכויותיהם של מי שמחזיק בקרקע היא סוגיה עובדתית-משפטית מורכבת ורק בית המשפט הוא הגורם שיכול לברר לעומק למי יש זכויות ולמי מגיע פיצוי. בכל מקרה, העירייה דרשה מבעלי הקרקע שאמונים על ביצוע הפינוי ערבויות אישיות גבוהות על מנת להבטיח כל מי שזכאי לפיצוי יפוצה בצורה הוגנת, בין אם בהסכמה ובין אם בהליך משפטי הוגן שבו יישמעו טענותיו. באשר לנושא ההזנחה בשכונה – מדובר באזור שנבנה במשך השנים ללא תכנון וללא תשתיות מוסדרות, העירייה עושה כמיטב יכולתה לתת מענה מיטבי לתושבי האזור ומשקיעה משאבים עצומים בניקיון, בהסדרת דרכים, מערכות הביוב וכו'. אך היכולת להביא לשיפור אמיתי תלויה רק בביצוע פינוי-בינוי שבו השטח ייבנה מחדש מן היסוד, עם תשתיות ראויות".
[mc4wp_form id="1006521"]