"את הטירונות שלי כזונה וחשפנית עברתי בגיל 8. חשבתי שזה לתמיד"

"למען הנשים המתות בדירות, במועדונים, ברחוב אני רוצה לבקש את תמיכתך בקידום החוק שיאסור את צריכת הזנות", שורדת זנות כותבת לח"כ עליזה לביא לקראת הדיון בחוק בוועדה

"אני הייתי בטוחה שאהיה זונה כל החיים", אומרת ש', "ניצלתי רק לאחר שעברתי אונס קשה וראיתי את המוות בעיניים. במקרה נתקלתי בפתק של אחד מארגוני הסיוע, אבל אסור לחכות עד שנשים מגיעות ממש עד סכנת חיים. סיפור היציאה שלי מהזנות והסמים מוכיח כמה חשובה התערבותה של המדינה".

מה את אומרת לנשים המתנגדות לחוק?

"גם כשאתן לא מסוגלות לדמיין את עצמכן מחוץ לזנות, תדעו שגם אתן יכולות להיוולד מחדש כמו שאני עשיתי. אפשר לצאת מחובות ומהשוק האפור, אפשר להתגבר על הכל".

את מאמינה שיש נשים שלא נגרם להן כל נזק נפשי מהעיסוק בזנות והן עושות זאת מבחירה?

"אין דבר כזה. אלו נשים שלא מספרות לעצמן את הסיפור האמיתי של החיים שלהם ושל מה שהן עברו עד שהגיעו לזנות. כל אישה שמתנגדת לחוק שתשאל את עצמה: האם בשביל הכסף "הקל" משתלם לחזור כל לילה לסיוטי הנפש והנשמה?  אצלי התשובה היא לא. אין דבר כזה שאין נזק נפשי".

צילום: Nils Hamerlinck

צילום: Nils Hamerlinck

מחר, יום שני, תובא הצעת חוק "איסור צריכת זנות ומתן סיוע לשורדות זנות" (המוכרת כהצעת חוק הפללת הלקוחות) לדיון בוועדת המשנה למאבק בזנות וסחר בנשים בראשותה של ח"כ עליזה לביא, לאחר שעברה ביולי האחרון בקריאה טרומית. הדיון, ששרת המשפטים עתידה ליטול בו חלק, מעורר הדים רבים. אישורה של ההצעה בקריאה טרומית הפיחה תקוות גדולות בקרב ארגוני הסיוע השונים ובקרב נשים רבות, אבל הפעם, בנוסף לכל אלו, צפויה להשתתף בו קבוצת נשים העוסקות בזנות - אשר מתנגדת לחוק ורואה בזנות מקצוע לגיטימי.

 "הצעת זנות אחת ביום" - בני הנוער שמוכרים את גופם בכסף

 "בית הספר לזנאים" - המקום שמנסה להסביר לצרכני זנות את הנזק שהם גורמים

 "זה לא מפגש מיני, זו עסקה אכזרית" - גיל המוות הממוצע של נשים בזנות הוא 40

לקראת הדיון שלחה ש', שורדת זנות, מכתב ליו"ר וועדת המשנה. היא מספרת שהמכתב נכתב בייסורים גדולים, וכי קשה היה לה לתאר את התופת שעברה וממנה הצליחה בכוחות אדירים לצאת. ש' אומנם לא תגיע לדיון, אבל היא מקווה שמכתבה ייפול על אוזניים קשובות וישמש עדות לחשיבות השלמת כניסתו של החוק לספר החוקים של מדינת ישראל ולהצלת נפשות.

מכתבה של ש'

4.1.18

ח"כ עליזה לביא שלום,

נאמר לי שבדיון ב-8.1 יתארחו בוועדה נשים שהן בזנות שמתנגדות לחוק להפללת לקוחות, ועל כן חשוב לי לומר לך את הדברים הבאים: גדלתי בבית שהוא לא בית. אלימות מצד אבא, ואמא שעוזבת את הבית למקלט לנשים מוכות, וחוזרת הביתה, ושוב עוזבת, ושוב חוזרת. במקביל, גר אצלנו בן משפחה מצד אבא שלי. היום אני מבינה שהוא ניצל את זה שאין אבא ואמא בתמונה, אז אפשר לעשות מה שרוצים. אז את הטירונות שלי, כזונה וחשפנית, עברתי בגיל 7-8. לא סיפרתי לאף אחד. גם לא היה למי. התחתנתי בגיל 17 וחצי, רק כדי לברוח מהבית. ביום ההולדת ה-19 שלי ילדתי את הבת שלי, בגיל 20 וחמישה ימים כבר הייתי עם גט, ונזרקתי לעולם הזנות והסמים. אחרי הגירושים לא היה לי לאן ללכת, ועברתי לגור אצל אבי. בתקופה הזאת נכנסתי לשותפות במכירת סמים ובנוסף, התחלתי לקיים יחסי מין תמורת כסף בשביל לממן את עצמי, לקנות דברים לילדה שלי. את הגברים הכרתי דרך השותף שלי, שהסתבר שהוא לא רק שותף, הוא גם סרסור. במקביל, אחותי התחילה לעבוד כחשפנית. לצערי התחלתי למכור סמים לבנות במועדון שבו אחותי עבדה, ועד היום אני מכה על חטא.

בהמשך, גם אני התחלתי לעבור במועדון, כשאני חווה הצקות מתמשכות מאחד הקליינטים, הוא עקב אחרי הביתה ובמקרים אחרים משך לי בשיער ושפך עלי משקה. יום אחד הוא לחש לי באוזן 'יבוא יום ואני אתנקם בך'. צחקתי לו בפנים. לא באמת חשבתי שהוא יתנקם בי, אך באחד הימים הבאים התברר כי התכוון לעמוד במילתו. יצאתי מתא השירותים, והוא בא, חנק אותי והצמיד אותי לקיר. התחננתי שלא יעשה לי כלום כי יש לי ילדה, אמרתי לו שייקח את כל הכסף. הוא אנס אותי. לאחר מכן הכריח אותי לצאת מהמועדון ומטווח המצלמות. פחדתי שיהרוג אותי, עשיתי את עצמי מגרדת את הרגל, הוצאתי אולר מהמגף. נתתי לו דקירה בירך. מעולם לא דקרתי אדם בחיי. ברחתי משם ויותר לא חזרתי.

אחרי האירוע נסגרתי בבית ניסיתי להתאבד ע"י בליעת כדורי שינה. שכנה הצילה את חיי. שלושה חודשים לאחר מכן יצרה קשר עם ארגון "אופק נשי", שם עברתי תהליך שיקום ארוך ומורכב. היום אני חמש שנים נקייה מזנות וסמים.

אבל אי אפשר ממש לצאת, זה יותר כמו לשרוד. קוראים לזה פוסט טראומה. מצבי רוח משתנים, תוקפנות, עצבנות, דיכאון, חברות התרחקו כי אף אחת לא רוצה להסתובב עם אחת שהייתה בזנות. פלאשבקים וסיוטי לילה שגורמים לי לחרדות, כדורי הרגעה, כדורים כדי להירדם. כשאני לבד אני מרגישה שנוגעים בי. לפני שאני נכנסת למיטה, אני בודקת שהבית סגור. לא מתקלחת לפני שבודקת שכל הבית נעול. כשאני שוטפת כלים, מגע המים על הידיים מזכיר לי את הידיים שנגעו בי וזיעה קרה שוטפת אותי.

אבל היום אני יודעת שמגיע לי שיכבדו את גופי, מגיע לי לחיות חיים נורמליים ולא כמו רובוט. לא כמו מכונה. חזרה לי הנשמה לגוף. כשאת בתוך הזנות נדמה לך שאת שולטת, אבל זו אשליה. שליטה אמיתית זה להיות עם מישהו שאת אוהבת ויש לך רגשות אליו ולו יש אלייך. גוף ונשמה תמיד צריכים להיות מחוברים.

יו"ר הוועדה, עליזה לביא. צילום: יש עתיד

אני רק דוגמא אחת. כמוני יש אלפים, כל אחד עם סיפור חיים של אלימות, ניצול, עוני והרבה ייאוש. חייבים להפסיק את הזוועה הזו. למען הנשים המתות בדירות, במועדונים, ברחוב אני רוצה לבקש את תמיכתך בקידום החוק שיאסור את צריכת הזנות.

בברכה והערכה, ש'

שבע שנות מאסר לצורך זנות מקטין

הצעת החוק מבקשת לטפל בתופעת הזנות באמצעות טיפול בביקוש אליה, ולהפוך את  צריכת הזנות לעבירה פלילית שדינה קנס (לא פחות מ-1250 שקלים) או שנת מאסר למי שצרך זנות מבגיר, או שבע שנות מאסר למי שצרך זנות מקטין.

רגלו השנייה והלא פחות חשובה של החוק כוללת את הקמתו של מערך סיוע כוללני לשורדות ושורדי זנות, שיכלול  שירותי שיקום והכשרה מקצועיים, סיוע בהשמה בעבודה ובכלל זה ליווי ותמיכה תעסוקתיים, סיוע בתחום הדיור, סיוע בתחום הבריאות הכולל גם גמילה מהתמכרויות, סיוע משפטי ועזרה במחיקת חובות.

הצעת החוק מתבססת על מודל החקיקה של הפללת לקוחות זנות אשר נחקק לראשונה בשבדיה בשנת 1999, ואומץ כעשור לאחר מכן גם בנורווגיה ובאיסלנד. בשנתיים האחרונות הצטרפו לאותן מדינות גם קנדה, אירלנד, צרפת, ודנמרק, שחוקקו חוקים המפלילים את לקוחות הזנות.

ההצעה עברה גלגולים רבים: לראשונה ניסחה אותה חה"כ זהבה גלאון (מרצ) והניחה אותה יחד עם חברי כנסת אחרים על שולחן הכנסת ה-17. מאז היא הועלתה שוב ושוב על ידי חברי כנסת שונים וביניהם חה"כ שלמה מולה וחברת הכנסת אורית זוארץ (קדימה) אך תמיד נפלה. בכנסת הנוכחית היו אלו חה"כ זהבה גלאון (מרצ) יחד עם חה"כ שולי מועלם (הבית היהודי) שהניחו את ההצעה, עליה חתומים 30 חברי כנסת.

"תזכרו", מבקשת ש' למסור לנשים, "ההפך מפחד זה דחפ. בכל אחת מכן קיים דחף להציל את עצמה. אתן רק צריכות שמישהו יעזור לכן לעשות את המהפך".

תגובות

|
X
X

Send this to a friend