ב-2022 פרסם משרד החינוך חוזר מנכ"ל בנושא "חיים בשותפות" וחינוך נגד גזענות. החוזר, שגובש עם נציגי רשויות מקומיות, אנשי אקדמיה, מורים, הורים וארגוני חברה אזרחית, קבע כי קידום חיים משותפים בין כלל הקבוצות בחברה הישראלית ומאבק בגזענות הם "מהאתגרים הדחופים והחשובים ביותר של מדינת ישראל". רק היכרות, פתיחות וצמצום דעות קדומות, נכתב שם, יבנו שותפות אמיתית בין אזרחי המדינה.
אלא שנראה כי בשנים האחרונות משרד החינוך זנח בפועל את המחויבות הזו. דווקא בתקופה של קיטוב חברתי עמוק, הסתה וגזענות גוברת, נדמה שהחינוך לחיים משותפים כבר אינו עומד בראש סדר העדיפויות. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא מצעד הדגלים בירושלים.
מצעד הדגלים, המתקיים מדי שנה ביום ירושלים ועובר דרך שער שכם והרובע המוסלמי, הפך זה מכבר לאירוע שמעורר פחד בקרב תושבי האזור הפלסטינים ובעלי העסקים. רבים מהם נדרשים להסתגר בבתיהם לפני המצעד ובמהלכו, מחשש לשלומם. לצד עשרות אלפי משתתפים שמגיעים לחגוג, חוזרים ועולים גילויי אלימות, הסתה וגזענות מצד קבוצות בני נוער — רבים מהם תלמידי מוסדות חינוך ממלכתיים־דתיים שמשתתפים במצעד באופן מאורגן ובליווי אנשי חינוך.
"מוות לערבים" ברובע המוסלמי
גם במצעד 2025 נרשמו מקרים קשים. עוד לפני תחילת האירוע הסתובבו קבוצות נערים ברחובות הרובע המוסלמי כשהם קוראים סיסמאות גזעניות כמו "מוות לערבים" ו"מוחמד מת", שרים שירי שנאה ושטנה כמו "שיישרף לכם הכפר", משחיתים רכוש פלסטיני ומפעילים אלימות כלפי עוברי אורח פלסטינים ופעילי זכויות אדם שהגיעו להגן על התושבים המקומיים.
חמורה במיוחד היא התנהלותם של אנשי החינוך המלווים את בני הנוער. במקום להציב גבול ברור ולהתערב מול גילויי האלימות והשנאה, רבים מהם בוחרים לשתוק – ובמקרים מסוימים אף לוקחים חלק פעיל באווירה המסיתה. בכך הם מועלים לא רק בתפקידם החינוכי, אלא גם במדיניות הרשמית של משרד החינוך עצמו — ובערכי היסוד של החינוך הממלכתי, ובראשם כבוד האדם.
לאחר מצעד 2025 פנה המרכז הרפורמי לדת ומדינה למשרד החינוך והעביר תיעוד מפורט של האירועים, כולל זיהוי של מוסדות חינוך שתלמידיהם השתתפו בהתנהגות האלימה והגזענית. משרד החינוך התבקש לבדוק את המקרים, לנקוט צעדים חינוכיים ומשמעתיים, ולפרסם הנחיה ברורה לכלל מוסדות החינוך הממלכתיים־דתיים המגנה את גילויי הגזענות והאלימות במצעד. אולם למרות פניות ותזכורות חוזרות ונשנות, עד היום לא התקבלה כל תגובה
השתיקה היא המסר
השתיקה הזו אינה טכנית בלבד — היא מסר. כשמשרד החינוך לא מגיב, לא מגנה ולא אוכף את המדיניות שהוא עצמו קבע, הוא מאפשר בפועל לתופעות הללו להימשך. ובני נוער מבינים היטב מה זוכה לגיבוי ומה עובר בשתיקה.
כל עוד משרד החינוך לא יחזור לראות בחינוך לחיים משותפים ובמאבק בגזענות יעד מרכזי, וכל עוד לא יידרשו מוסדות החינוך לתת דין וחשבון על התנהגות תלמידיהם — מצעד הדגלים לא יישאר רק אירוע גזעני ואלים. הוא יישאר גם תעודת עניות של מערכת החינוך עצמה.
עו"ד אורי נרוב מנהל המחלקה המשפטית במרכז לנפגעי גזענות
