​​אזרח: חבר, ראיתי שיש שם דוכן של חב"ד ברחוב, זה באישור שם?

שוטר: אין לי מושג.

אזרח: כי אני יודע שאין להם אישורים ועכשיו מה שקורה – אני לא בא אליך בשום טענות, אלא בכללי – זה נראה שיש איפה ואיפה. יש טענות על אכיפה בררנית לעומת הדוכנים של נאור נרקיס, דוכני חילון, אז אותם מפנים בכל מקום. גם כשאין הפרעה ובמקומות של חילונים המשטרה באה ונכנסת בהם, ומצד שני אותם לא.

שוטר: אני יגיד לך, אני לא הכתובת, ואני יסביר לך מדוע –

אזרח: רגע ועוד שאלה קטנה. ראיתי שיש לך תג בית מקדש. זה תקין במדים, משהו שהוא לא חלק מהמדים?

(השוטר ממלמל)

אזרח: לא, אני בעד שיהיה מנהל תקין. עכשיו שיהיה מנהל תקין צריך שכולם, גם אתה כדתי, גם אני כחילוני, כולנו נוכל להרגיש פה שייכות במדינה. כשאני רואה שוטר שהוא מייצג את החוק, שם סמלים של דיעות אישיות –

שוטר: זה לא דעה אישית.

אזרח: בית מקדש זה דעה אישית, והיום זה מסמל שאתה שוטר… יהונתן, אתה שוטר, נכון?

שוטר: כן.

אזרח: אתה פוגש עכשיו ערבים.

שוטר: כן.

אזרח: אוקיי.

שוטר: אני מכבד ערבים יותר ממך.

אזרח: לא לא לא. לא נכנס ל״יותר מכבד״ –

שוטר: הרבה יותר ממך!

אזרח: לא. אתה לא מכיר אותי, אני לא מכיר אותך –

שוטר: אוקיי.

אזרח: בלי אסמפשנס.

״איפה בית מקדש נבנה? על הר הבית. מה יש שם עכשיו? את המסגד. כשאתה שם את זה אתה אומר למוסלמים ׳אנחנו ננפץ לכם את המסגד ונבנה עליו בית מקדש׳. שוטר: חס ושלום״

שוטר: אתה פוסל אותי על הסף.

אזרח: לא, לא פוסל אותך. מדבר נקודתית על הסמל, אני לא מדבר עליך.

שוטר: שניה, אבל בוא נתקדם דבר דבר.

אזרח: אין בעיה.

שוטר: אם אתה בא לריב –

אזרח: לא לא באתי לריב, באתי לומר לך ולהמשיך בדרך, ואז זזת וראיתי שיש לך תג בית מקדש.

שוטר: בדיוק, אני רוצה רק להסביר לך. בית מקדש אתה לא ״מאמין בו״, זה זכותך.

אזרח: אז ככה –

שוטר: שניה אבל, תן לי להסביר לך עד הסוף.

אזרח: איפה בית מקדש נבנה? על הר הבית. מה יש שם עכשיו? את המסגד. זה עובדה, כשאתה שם את זה אתה אומר למוסלמים ״אנחנו הולכים כאיש משטרה, אנחנו ננפץ לכם את המסגד ונבנה עליו בית מקדש".

שוטר: חס ושלום.

אזרח: תגיד לי הסבר אחר.

שוטר: (מתחיל להרים את הקול) אל תגיד דברים שאני לא אמרתי, כי אני מאמין –

אזרח: לא לא אני לא אומר, אני מדבר על מה הסמל אומר, לא מה אתה אומר. אני לא אמרתי שום דבר עליך.

שוטר: אתה יכול להאמין בבודהה.

אזרח: נכון.

שוטר: ואני אין לי שום זכות להגיד לך.

אזרח: ועכשיו תחשוב שוטר בודהיסט הולך עם סמלים של בודהה –

שוטר: אבל אני רוצה להסביר לך משהו.

אזרח: זה לא לעניין.

שוטר: אתה שוב פעם. אתה בא לריב איתי.

אזרח: לא באתי לריב.

שוטר: אז יופי –

אזרח: רק באתי לעדכן אותך ולהמשיך וראיתי את סמל בית מקדש.

שוטר: לעדכן אותי, הנה, זה מפריע לך? קח, הוצאתי לך. בסדר?

(השוטר תולש את הפאץ׳ וזורק בניידת) 

אזרח: לא צריך לזרוק, הכל טוב.

שוטר: לא לא לא. הבנתי את הראש שלך. תקשיב, לגבי זה –

אזרח: אם אתה לא על מדים תשים. אני ישים גם, זה לא העניין.

שוטר: אני לא הכתובת, אתה נראה לי זה… תפנה לעיריית – 

(האזרח מושיט את ידו ללחוץ יד לשוטר בניסיון להרגיע את הרוחות)

 שוטר: אני לא נוגע באנשים כמוך.

אזרח: הכל טוב, לא צריך לגעת.

שוטר: זה תפנה לעיריית ירושלים.

אזרח: אין בעיה, ראיתי שאתם כותבים שיטור עירוני על הניידת.

(שוטר ושוטרת מצטרפים לניידת עם אוכל)

אזרח: פניתי אליך כי אתה שיטור עירוני, אז אם אפשר לבדוק ומה שקורה –

שוטר: אני בזמן האוכל. זה עיריית ירושלים.

אזרח: עוד דבר חבר – מגיע לך ולכל אחד כבוד מלא וזכויות, וסליחה על ההפרעה למצב רוח ולא ידעתי שאתה עם סמל בית מקדש לפני שניגשתי, אז סליחה. אני גם היה לי שיחות, יש לי אחד האחים שם משיח על המדים במילואים וגם איתו דיברתי על זה.

שוטר: (נוטל את המזון מברך בקול רם) ברוך אתה אדוני בורא מיני מזונות.

האזרח: אמן.