"אמרו לי לא להתלונן": כשמגן דוד אדום לא מגן - המקום הכי חם בגיהנום

“אמרו לי לא להתלונן”: כשמגן דוד אדום לא מגן

האם מד"א יהיה הארגון הראשון שייאלץ לקחת אחריות גם על הטרדות מיניות שאירעו בו לפני יותר משבע שנים, בגלל טענות על "תרבות אונס" בארגון? מד"א: הטענות מגמתיות ושקריות

איור: רון לוין

אין הגנה למתנדבות. איור: רון לוין

“בשלב מוקדם זה לא ניתן לשלול את האפשרות שנסיבות מסוימות שנטענות כאן בדבר ‘תרבות אונס’ בארגון, מצדיקות פרשנות מרחיבה כזאת”. האמירה הזאת של שופט בית משפט השלום ירון בשן, והחלטתו שלא להכריע בבקשה של מגן דוד אדום למחוק תביעה שהוגשה נגדו, עשויה לפתוח פתח שיחייב את מד”א לקבל עליו את האחריות לפגיעות מיניות שהיו בארגון גם לפני יותר מ-7 שנים.

התביעה שהוגשה לאחרונה כנגד ארגון מד”א ומבקשת לראות בו אחראי במישרין בפרשה של תקיפות והטרדות מיניות, נותרה בעינה ולא נדחתה על הסף. השופט בשן אף הוסיף כי “בית המשפט ישמח לקבל ממד”א עדכון, כיצד פעלו הארגון ומנהלו הכללי כדי לקיים את שנאמר בישיבת ועדת הכנסת”.

תחילתו של הסיפור בפוסט שעלה במקום הכי חם בגיהנום. אחריו הגיעה כתבתה של יפעת גליק בערוץ הראשון, שחשפה מקרים נוספים של הטרדות ופגיעות מיניות במד”א. בעקבות הכתבה כינסה הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת דיון חירום מיוחד בנושא בינואר 2016. הוועדה דרשה ממד”א לנקוט צעדים משמעותיים לטיפול בתופעות הבעייתיות. מנכ”ל מד”א, אלי בין, התבטא בשעתו ואמר: “אני לוקח את האחריות ואני אטפל בכל העניין… אני אחראי גם למנהל ולמיונים של אנשים, ובוודאי ובוודאי לשלומם של נערים ונערות”.

 “נראה לי שאת יודעת מה אני רוצה”, אמר נהג האמבולנס למתנדבת – סתיו פילץ

 תחקיר ההטרדות במד”א – הערוץ הראשון

“אני מייצג 5 נפגעים שתובעים תביעת נזיקין כרגע את מד”א”, אומר עו”ד אייל שטרנברג ממשרד שרקון, בן-עמי אשר, נאמן קינן ושות’, “4 נשים שנפגעו וגבר אחד שהעיפו אותו כאשר ניסה לסייע לאחת הנשים שהתלוננו על הטרדה מינית. הסיפורים שאני מייצג הם סיפורים שהתרחשו על פני כ-20 שנה, משנת 1998 ועד 2014, כלומר השנים חולפות והארגון לא מטפל כיאות במקרים החוזרים ונשנים אצלו של הטרדה. בניגוד למה שהבטיח מנכ”ל הארגון, גם היום הם לא לוקחים אחריות. עובדה שהם מבקשים לדחות את התביעות על הסף ולא מתייחסים לגופן”.

הטענה בדבר הטרדות המיניות במד”א זכתה כבר לכותרות רבות ולסערה ציבורית. מה החידוש במה שהתרחש כעת?

“על פי הפרשנות של בתי המשפט עד כה כאשר מדובר היה בתקיפה מינית של קטין שחלפו 7 שנים מיום האירוע ניתן היה להגיש תלונה נזיקית רק נגד המעוול (הפוגע עצמו – ר”ע) הראשי, כלומר, נגד התוקף עצמו ולא נגד מעוול המשנה. במילים אחרות, נפגעות התקיפה המינית במד”א אינן יכולות לתבוע את מד”א על כך שכשל בהגנה עליהן. כעת יתכן שנפתח פתח שיחייב את מד”א לקחת אחריות על מה שהתרחש  גם לפני יותר מ-7 שנים”.

מדוע לדעתך יש לראות במד”א את המעוול הראשי?

“החוק למניעת הטרדה מינית אומר שמעסיק חייב לטפל בחומרה בכל הטרדה מינית, להגן על המתלוננת ולפעול במרץ כדי שהדבר לא יקרה שוב. אנו טוענים במסגרת ההליך המשפטי כי במד”א התפתחה תרבות בעייתית, כפי שציין השופט ירון בשן. מדובר בתופעה שורשית שהיא חלק מהדנ”א של הארגון ומד”א אינו דואג לטפל בה, ולכן יש לראות בו מעוול ראשי. התביעות בהקשר הזה מתחילות עכשיו להיערם”.

זו נשמעת האשמה חמורה מאוד

“אני מייצג את ע’ שעברה אונס לפני 20 שנה ואת נ’ שעברה מעשה מגונה בכוח לפני כעשר שנים, ואספה עדויות של 19 בנות נוספות שעברו הטרדה מינית. כל זה התרחש בתחנה שבה מספר הבנות כולו עמד על 24. בנוסף, אני מייצג מתלוננת שנאנסה בשנת 2012 וטוענת כי מי שאנס אותה תקף באותה שנה 5 נשים נוספות. מד”א מצדם, דאגו לערוך לו מסיבת פרידה. 20 שנה וכלום לא השתנה”.

הבטחות, הבטחות

ביוני 2016, נערך דיון מעקב במסגרת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי בנושא ההטרדות המיניות במד”א. מנכ”ל הארגון אלי בין טען כי “מאז ינואר (של אותה שנה – ר”ע) טופלו 31 תלונות והיו 2 מקרי פיטורים. ב-3 מקרים נוספים עובד או מתנדב שנקרא לבירור החליט לעזוב מרצונו”. במהלך הישיבה טענה ח”כ איילת נחמיאס-ורבין, שהרצתה בפני בכירים בארגון בנושא הטרדה מינית, כי “כיום יש הרבה אי בהירות בארגון לגבי מה שנחשב הטרדה מינית… בסופו של דבר זה העניין המנטלי. מתלוננות צריכות לדעת שמאמינים להן”. עו”ד אפרת פדידה, המייצגת את אחת המתלוננות בגין הטרדה מינית שנמצאת במד”א כ-15 שנה, טענה כי המתלוננת עדיין “חווה תרבות ארגונית בה השפה מאוד בוטה, בעלת קונוטציה מינית קשה ומגע ללא הרף”.

כמו במקרים רבים של אונס והטרדות מיניות, עוברות שנים רבות עד שהנפגעות מסוגלות להתמודד עם מה שקרה להן, לטפל בעצמן ולהגיש תביעה. במובן הזה ע’, שהתנדבה בהיותה בת 15 בתחנת מד”א בטירת הכרמל ועברה, על פי כתב התביעה, תקיפה מינית בשנת 1998 על ידי נהג אמבולנס, אינה שונה. כך גם נ’, שעברה, לתלונתה, מעשה מגונה בכוח בשנת 2007, גם היא על ידי נהג אמבולנס. “התקיפה המינית הייתה החוויה המינית הראשונה שלי. 17 שנה קברתי את הנושא. אני כבר בחיים לא אצליח לסגור מעגל נגד האנס ולעולם לא תהיה לי תחושה של צדק כי חוק ההתיישנות כבר חל על האנס בהיבט הפלילי והיום הוא עורך דין מצליח”. אומרת ע’ בת ה-34 שעובדת כיום כאחות בחדר מיון. בעבורה, התביעה הנזיקית היא חצי נחמה.

כיצד השפיעה הפגיעה הזאת על חייך?

“תחום הזוגיות אצלי פגוע מאוד. אין לי אמון בגברים. אין לי כלים מה זה מגע נכון ולא נכון. את גדלה לתוך זה שגבר ירצה להיות אתך רק אם תשכבי איתו, ושגבר לא מחפש אהבה הוא רוצה אותך רק לסקס. היו לי תקופות שבהן עברתי לקיצוניות השנייה. התנזרתי. לא הייתי מסוגלת שאף גבר ייגע בי”.

על פי כתב התביעה “בסיום המשמרת עלתה ע’ על האמבולנס בו נהג התוקף שהסיע את המתנדבים ששהו במשמרת לבתיהם, וזאת מתוך מטרה שיסיע אותה לביתה בחיפה. לאחר שפיזר את כל המתנדבים בבתיהם ע’ נשארה הנוסעת האחרונה. טרם החזרתה הביתה הנהג מסר לה לפתע שהוא עוצר בתחנת מד”א חיפה על מנת להשאיר שם מחשב לתיקון. היות והוא היה אחראי על התובעת ובעל סמכות בכירה ממנה היא לא פצתה את פיה ונסעה עמו לתחנה. ע’ והנהג הגיעו לתחנה שהייתה ריקה מאדם. ע’ ניצלה את ההזדמנות והשתמשה בשירותים בתחנה. כאשר יצאה מהשירותים הבחינה שהנהג כיבה את אורות התחנה וסגר את הדלתות. היא חשה אי נוחות והדליקה את הטלוויזיה וצפתה בה עד אשר יסיים את ענייניו. הוא ניצל את הסיטואציה והחל להתקרב לתובעת, ישב לידה וליטף את כתפה. ע’ הייתה המומה, נרתעה ומנקודה זו ואילך קפאה במקום. הוא הורה לה להיכנס לחדר הסמוך ולהתפשט. היא צייתה לו. הנהג כפה עצמו על הנתבעת שכב עליה ומחץ אותה בגופו, חדר לגופה עד אשר הגיע לסיפוקו המיני.” כתב התביעה מציין כי ע’ הייתה בתולה בעת מעשה הפגיעה.

בכתב התביעה מסופר עוד כי “כמה שבועות לאחר האירוע פנתה ע’ וסיפרה לחברתה הטובה שהתנדבה יחד איתה בתחנה. זו סיפרה לאימה שפנתה באופן מיידי למנהל המרחב. הלז זימן את התובעת אבל במקום לחקור את העניין הוא הורה לע’ לחתום על הצהרה לפיה תלונתה שקרית וביקש ממנה לחזור מדבריה כנגד הפוגע”. עוד נכתב בכתב התביעה כי “התנהגותו המזלזלת של מנהל התחנה חיזקה אצל ע’ את תחושות הבושה והאשמה וגרם לה להסתיר את הסיפור מהמשפחה שלי מרוב פחד ובושה”.

קרקע פוריה לאונס

לטענתה של ע’, בדיון בכנסת לפני שנה וחצי הובטח לה ממד”א שהעניין ייבדק אבל עד כה לא חזרו אליה.

מה הייתה האווירה במד”א?

“מדובר בארגון שהרוב המוחלט של המועסקים בו הם גברים. הבנות המתנדבות הן בגילאי 15-18 והן הולכות שבי אחר נהגי האמבולנס שנהנים מהילה ונתפסים כדמויות חזקות. להיות מתנדבת קבועה של נהג זה מקור לגאווה בקרב הבנות. זה קונה אותן. על הדרך הן נכנסות לעולם המבוגרים בלי כלים והופכות מטרה נוחה לפגיעה”.

על פי כתב התביעה “מד”א כארגון לא יצר סביבה בטוחה מהטרדות ותקיפות מיניות, ולמעשה במשך שנים שימש קרקע פוריה לתרבות של אונס קטינות. הארגון פותח את שורותיו למתנדבים ומתנדבות בגילאי העשרה כחלק מפרויקט מחויבות אישית, אולם במקום להוות עבורם מקום מחנך המספק הגנה בשל גילם או גילן הצעיר הארגון נותן יד באופן מוחלט למעשיהם המופקרים והפליליים של עובדיהם הבוגרים אשר מנצלים את יחסי המרות ופוגעים בקטינות”.

“אדים של מיניות היו באוויר במים ובאוכל. כל הזמן שיחות על מיניות. לא הייתה משמרת בלי הטרדות מיניות מילוליות”, מציינת נ’. “ידעתי שיש נהגים מסוימים שיחסיהם עם מתנדבות קטינות היו מעבר לחברות קלילה. היו ריכולים בעיקר לגבי מי שהיה לה נהג קבוע”.

תני דוגמא לשיח הלא מכבד

“נהגים שמכנים מתנדבות פרגיות או משתפים אותן בפנטזיות המיניות שלהם. כל הזמן היו נזרקות הערות על הגוף של מתנדבת כזו או אחרת. היה נהג למשל שהיה באופן קבוע נוסע על קווי ההרעדה בכביש ושואל את המתנדבת שאיתו ברכב אם זה נעים לה”.

נ’ טוענת כי במהלך השנים הבינה שהפגיעה שעברה לא תניח לנפש. היא פנתה לפני כחצי שנה למשטרה, רגע לפני שחוק ההתיישנות יחול על המקרה שלה, והגישה תלונה נגד נהג האמבולנס בגין מעשה מגונה בקטין מעל גיל 14 ותקיפה. נכון לעכשיו התלונה נמצאת עדיין בחקירה.

“התנדבתי בתחנת מד”א קריות סמוך לחיפה” מספרת נ’. “הייתי בת 17, הגיל שבו מותר למתנדבות לעשות משמרות לילה. הלכתי לישון בחדר הצוות. הוא ישן במיטה לידי. באיזה שהוא שלב הוא קם ושאל אם אני רוצה מסג’. הייתי נבוכה ולא הבנתי אם זה בקטע חברי. ידעתי שיש לו גם עסק למסאג’ים. אחרי ששאל מספר פעמים באסרטיביות אמרתי לו טוב והחלטתי שאגרום לו לחשוב שנרדמתי כדי שיעזוב אותי. הוא התיישב עלי ודי מהר דחף ידיים לחזה, ניסה להוריד את החולצה בכוח, התנשף והתחיל להתנועע עלי. הידקתי את הידיים לגוף וביקשתי שיפסיק. לאחר תחנונים רבים הוא הפסיק”.

אמבולנס מד"א
“קרקע פוריה לאונס”. צילום: שאטרסטוק

מה קרה מאז?

“התחלתי לדבר עם בנות וגיליתי שרבות מהן עברו בדיוק את מה שעברתי עם אותו נהג. רבים אמרו לי שלא כדאי לי להתלונן. לקחתי את הבנות הכי קרובות ושכנעתי אותן לדבר עם הממונה על ההטרדות המיניות של מד”א גב’ פנינה לידני. חלק כתבו לה מכתבים וחלק נפגשו איתה. היא חזרה אליי לאחר כמה חודשים והודיעה שהוא התפטר. מאז עברתי מסכת של חרם ונידוי”.

ממכתב ההתראה עולה כי לאחר שבפברואר 2008 אירוע ההטרדה הופץ בתקשורת ללא הסכמתה של נ’ “החלה חרושת שמועות והשמצות סביבה וגורמים במד”א ניסו ליצור קשר עם חבריה מתוך כוונה לפגוע בה. אחראי המתנדבים בתחנה אסר עליה לעשות משמרות בזמן שהייתה בקורס פרמדיקים ואף הדיח אותה מהדרכה באחד הקורסים”.

איך הרגשת?

“הייתי אבודה. מד”א זה היה הבית השני שלי, המפלט שלי. כל האנשים שם היו בשבילי סביבה תומכת והם היפנו לי עורף. בנוסף הערימו קשיים על הניסיונות שלי לתת משמרות בחופשות מהצבא. הרגשתי מאוד דחויה. הם התעמרו בי, הגעתי למצב נפשי רעוע ובשלב מסוים התחלתי לנסח מכתב התאבדות. מי שעצר אותי מלהתאבד היה פרמדיק צבאי שזיהה את המצוקה שלי ונתן לי תקווה”.

מה קרה אתך מאז סיום שירותך הצבאי?

“התרחקתי מהארגון והמשכתי בחיי. לפני שנה וחצי הלכתי לתרום דם באוניברסיטת חיפה והמתרים, שהוא עובד מד”א, הטיח בי האשמות וטען בפני שהבנות במד”א בעצם מבקשות את ההטרדות. הרגשתי שאני לא יכולה לשתוק יותר. עכשיו אני מרגישה שזה הזמן שלי לסגור סופית את הסיפור הזה”.

“מד”א איפשרו לתוקף להמשיך לעבוד תקופה ארוכה לאחר תחילת מסכת ההטרדות”, טוען עו”ד שטרנברג. “הם הפנו גב למצוקה של נ’, נתנו לתוקף יד חופשית להמשיך בהטרדות וליצור סביבה עוינת”.

אלמוג (שם בדוי) היא סטודנטית באמצע שנות העשרים לחייה הטוענת שהותקפה אף היא על ידי אותו נהג שהטריד את נ’. “המקרה שלי דומה אחד לאחד לזה של נ’. הוא התקשר לוודא שאני באה למשמרת וזה מאוד החמיא לי. למזלי הצלחתי לברוח לפני שהוא הוריד לי את הבגדים”.

גם את חווית תרבות ארגונית פוגענית?

“הגעתי למד”א בגיל 15 במסגרת מחויבות אישית שלי בתיכון. התנדבתי באותה תחנה שבה התנדבה נ’. האווירה בתחנה הייתה מאוד מתירנית. כל נהג יכול להגיד לכל נערה מה שהוא רוצה. בזמנו זה הצחיק אותנו, אבל היום אני מבינה שהייתה כאן חריגה”.

כיצד זה בא לידי ביטוי?

“היו נזרקות הערות כמו ‘איזה תחת יפה לך’, שאלות כמו ‘כבר שכבת עם מישהו? מה את אוהבת במיטה?’, צביטות בישבן. לפני המעשה המגונה הפוגע ביקש ממני לבוא לחדר הנהגים. עובדים רבים בתחנה היו עדים לבקשה שלו. לכולם היה ברור שאסור לי להיכנס לשם ושזה בניגוד להוראות, אבל כולם שתקו ונתנו לי ללכת”.

את יודעת אם התרבות הזאת נמשכת גם היום?

“יוצא לי לשוחח עם ילדים שמתנדבים במרחבים שונים ושמעתי ממתנדבות שהן לא עולות למשמרת כי ידוע שנהג מסוים מטריד מינית. מי שמתעסק ברפואת חירום יכול לשמוע גם היום את אותן הטענות בתחנות רבות של מד”א. מה שכן השתנה זה שהיום בנות מדברות על זה יותר ונזהרות”.

שגיא (שם בדוי) מצטרף לטיעונים על תרבות ההטרדות המיניות והטיוח במד”א. הוא עבד כ-15 שנה כנהג אמבולנס ובתפקידים בכירים נוספים. “מד”א מנסים להשתיק ולכסות על כל הטרדה מינית. יש מקרים של הטרדות שלא יוצאים החוצה. המוטו הוא להשתיק. המתלוננות והמוטרדות פשוט עוזבות את הארגון ונעלמות מבושה”, הוא טוען.

איפה ראית את זה?

“אני ידעתי על הסיפור של ע’. היא הייתה מתנדבת שלי והיה מידע להיזהר ממנה כי היא הורסת נהגים. נאמר עליה שהיא עוד תעיף מישהו הביתה”. מכתב התביעה בעניינו של שגיא עולה כי “6 בנות מתנדבות מתחנת מד”א ביוקנעם פנו אליו ביום 13 ביולי 2012 וביקשו להיפגש איתו מתוקף היותו אחראי מתנדבים. בפגישתם גוללו המתלוננים בפני שגיא את מסכת ההטרדות המיניות שחוו על ידי התוקף. שגיא פנה אל מנהל התחנה ויידע אותו כבר באותו היום. החל מרגע דיווחו על האירוע ובשל סירובו לשתף פעולה עם מנהל התחנה והתוקף החלה מסכת התנכלויות כנגד שגיא בדרכים שונות”. מכתב התביעה עולות בין השאר התנכלויות שכללו שיבוץ מחודש של שגיא בתחנה הרחוקה מביתו, ושיחת טלפון מוזרה שקיבל והעלתה בו חשש שהתוקף מנסה לטפול עליו האשמות שווא בדבר הטרדה מינית מתוך כוונה שיסיר ידו מעניינן של המתלוננות.

מד"א כרמל
אנשי מד”א כרמל. למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה

מה קרה מאז?

“לפרמדיק הפוגע נתנו אפשרות להתפטר ועשו לו מסיבת פרידה עם ההנהלה. הבנות עזבו את הארגון. אבל חיי הפכו לגיהנום. נפגעתי כלכלית, הורעו תנאי העבודה שלי ובסופו של דבר פוטרתי”.

ע’ ממשיכה להיות פעילה מאוד בניסיון להביא לשינוי התרבות הארגונית במד”א. לפני כשנה וחצי היא השתתפה בדיון המיוחד שנערך בכנסת. לטענתה לא קרה מאז שום שינוי מהותי. “כאחות במיון אני נמצאת בשטח ורואה עדיין את דינמיקת היחסים הבעייתית בין הנהג למתנדבות הצעירות. בנוסף, אני עדיין שומעת תלונות כלפיי וכלפי מתלוננות נוספות על כך שאנחנו עושות עוול לנהגים. זה מראה לי שאין בארגון שום הפקת לקחים ולקיחת אחריות”.

מה רצית שיקרה?

“במישור האישי מנכ”ל מד”א הבטיח לי אישית שיבדוק את המקרה שלי ולעשות מאמץ להגיע למנהל שהחתים אותי על אותו מכתב וטייח לכאורה את האונס שלי. בפועל אותו מנהל עדיין עובד במד”א ואיש לא חזר אלי. במישור הארגוני, אני הצעתי בזמנו שיביאו מתנדבת בוגרת של הארגון שתלווה באופן סדיר ומקרוב את המתנדבים הצעירים. בנוסף, הארגון הבטיח למנות נשים נוספות שיעזרו לממונה על ההטרדות המיניות. בפועל זה לא קרה. אני גם טוענת שמשרד החינוך ששולח למד”א תלמידים במסגרת פרויקט של מחויבות אישית צריך לקחת אחריות ולפקח בעצמו על מה שעובר על התלמידים. אני מקווה לפחות שההורים שקוראים את הכתבה יכירו מעכשיו את המונח שציין השופט ‘תרבות של אונס’ ויחשבו פעמיים לפני שהם שולחים את בנותיהם להתנדב במד”א”.

“משרד החינוך בהחלט צריך לקחת כאן אחריות”, מסכימה גם אורית סוליציאנו, מנכ”לית איגוד מרכזי הסיוע לתקיפה מינית. “לא יתכן שבני נוער ילכו להתנדב כחלק ממטלות בית הספר ולא יהיה פיקוח של המשרד”.

כיצד איגוד מרכזי הסיוע מעורב במתרחש במד”א?

“כשכל הסיפור התפוצץ בתקשורת גם אנחנו נחשפנו לכך שמד”א היה ארגון שלא הייתה קיימת בו שום מערכת של מוגנות למי שנמצא בו והתופעות היו בהחלט קשות. כרגע אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך פיתוח תוכנית הדרכה מניעתית כחלק מהטמעה של קוד וולונטרי למניעת הטרדה מינית בארגון. אנחנו מלווים את הארגון, קיימנו שולחנות עגולים, הבכירים קיבלו הרצאות בנושא הטרדה מינית, וההנהלה הביעה נכונות לשתף איתנו פעולה על מנת ליצור שינוי עומק”.

תגובת מד”א: “הטענות המגמתיות והשקריות כאילו במד”א “התפתחה תרבות ארגונית של אונס והטרדות מיניות”, הינן חסרות שחר. הכתבת בחרה להביא מקרים שארעו לפני 15 ו-20 שנה, בהם היו מעורבים לכאורה אנשים שאינם במד”א כבר שנים רבות, ולציירם כאילו התרחשו כיום. מדובר בסילוף בוטה ושקרי המהווה הוצאת דיבת הארגון ועובדיו.

“מד”א רואה בחומרה כל מקרה של הטרדה מינית ופועל בעניין זה בנחישות וללא פשרות, לרבות הפסקת פעילותם במקרים המתאימים. מד”א נוקט אפס סובלנות להטרדות מיניות ועושה ככל הניתן להבטיח סביבת עבודה ופעילות בטוחה ומוגנת לכל. במסגרת זו יושם חלק נרחב מהמלצות הועדה לקידום מעמד האישה בכנסת ומד”א פועל בשיתוף פעולה הדוק עם איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית.

“במד”א פועלות 15 ממונות למניעת הטרדה מינית בפריסה ארצית ומרחבית, גובש מערך הדרכה חדש ומקיף, בהתאם למאפייניו הייחודיים של הארגון ומבוצעות פעולות הדרכה נרחבות. מקרי הטרדה מינית מטופלים בצורה יעילה ומהירה ויד קשה ננקטת נגד מי שמבצע הטרדה מינית.

“יש להכניס את התגובה במלואה, ככתבה וכלשונה”.

תגובות

Send this to a friend