אני כותבת את הטקסט הזה עם נקיפות מצפון. אולי כי אני מרגישה בבית כשאני באמבולנס. אולי כי במד"א הכרתי את אחת החברות הכי טובות שלי. אולי כי הייתי שם חלק מתנועת נוער, מתיקון עולם, מטיפה בים של צדק. אולי כי שם התחיל הרצון שלי לשנות.

בגיל 16, מילדה חנונית שהולכת למד"א כי היא רוצה להיות רופאה, הפכתי לילדה חנונית שהולכת למד"א כי היא מאמינה שרק עשייה תוביל לשינוי.

כנערה מתנדבת נכנסתי לעולם של מבוגרים, היתה לי אחריות, עזרתי להציל חיים. ראיתי בני אדם ברגעים הכי קשים בחייהם, זאת היתה הזדמנות מדהימה להיות חלק מהעולם האמיתי.

כל משמרת נמשכה שמונה שעות, שבהן הייתי צמודה לצוות האמבולנס. בשנה הראשונה להתנדבות שלי עליתי לאמבולנס עם הנהג גדעון (שם בדוי). בסוף המשמרת המשכתי עם גדעון לתחנה. היינו לבד באמבולנס. "אז מה, סתיו, את אוהבת למצוץ?" קפאתי והוא המשיך, "ולגלח? את מגלחת למטה?" היינו במרחק כמה רחובות מבית של חברה שלי, אמרתי לו שיעצור לי וירדתי מהאמבולנס.

ארבע שנים אחר כך סיימתי קורס חובשים מתנדבים. אחת החברות הטובות שלי מהקורס, דנה, עלתה למשמרת לילה עם נהג מתנדב, חבר בוועדת המשמעת של התחנה. היא יצאה מהמשמרת נסערת ומזועזעת.

במשך כל המשמרת הנהג התנהג בצורה לא נאותה. הוא נכנס לחדר שבו ישנה והתיישב בו, שאל אותה שאלות אישיות והעיר על המראה שלה ועל נשים. בסוף המשמרת קרה הגרוע מכל: הוא התעכב בכתובת שאליה נקראו במקום לחזור לתחנה. באמבולנס הוא רכן לעברה ובהה בה ארוכות. "מה?", שאלה דנה. "נראה לי שאת יודעת", אמר וביקש לנשק אותה. דנה סירבה בתוקף, מה שזיכה אותה בהצעה מצידו 'לסוע לים לראות את הזריחה'.

הנהג מתנדב בתחנה 20 שנה, כמה מתנדבות נקלעו לאותה סיטואציה? שאלתי את עצמי. דנה היא פעילה פמיניסטית בעלת מודעות גבוהה לגבולות מיניים. אבל בואו נדמיין שמדובר בקטינה, ילדה, אותה ילדה שאני הייתי, חנונית שמנסה לשנות את העולם. חסרת מושג, קפואה ולא יודעת מאיפה זה נחת עליה. ומה זה ה"זה" הזה בכלל?

"זה" סמכות. סמכות גברית. ניצול של הסמכות תוך שימוש בנאיביות, בתחושת שייכות של ילדה שנכנסה לעולם המבוגרים. לצערי זאת אכן הכנה לעולם המבוגרים, כי גברים מנסים לנצל גם חובשות בוגרות.

הנהג שהטריד את דנה הושעה לשלושה חודשים בוועדת משמעת. דנה פגשה אותו במשמרת חודש אחרי שהחלה תקופת ההשעיה. אחרי המקרה של דנה התאספנו כמה מתנדבות, בוגרות ונערות, כדי לחשוב מה לעשות. פתחנו קבוצת פייסבוק של מתנדבות נוער מכל הארץ, והוא הוצף בתוך יום בסיפורים שונים ומשונים.

חשבנו על פתרונות: הנגשת מערך התלונות, הדרכות לבני נוער, מינוי אחראית שתהיה זמינה בכל עת ועוד. אבל זה לא מספיק. עובדה שגם כשההטרדות מגיעות לדיון בוועדת המשמעת, הסנקציות שהוטלו על המטריד לא נאכפות.
אנחנו לא רוצות שזה ימנע מנערות להתנדב במד"א. כולנו יודעות כמה אפשר להפיק מההתנדבות ולא היינו רוצות למנוע זאת מאף אחת. מניעה לא תטפל בבעיה – רק תדיר עוד נשים מהארגון.

***

האווירה בתחנת מד"א גברית ומבזה נשים. חמש שנים ישבתי בשקט באמבולנס או בתחנה והקשבתי לשיחות על כוסיות. איך זה קורה? זה קל, אני אסביר. בעולם יש אישה אחת על כל גבר. בתחנה שלנו יש נהגת אמבולנס אחת על כל 15 נהגים. את צמרת מד"א מאיישים 21 בעלי תפקידים, בהם אישה אחת – פרופ' אילת שנער, ראש שירותי הדם.

מתוך אתר מגן דוד אדום בישראל

אז אל תתפלאי כשלא נותנים לך לסחוב ציוד, כדי ש"לא ייפגע לך הרחם". אל תתפלאי שמתבאסים כשאת והנהגת שאתך מגיעות לסייע לצוות בשטח. אז מה אם יש בארגון נהגים בני 70 עם בעיות גב, שלא יכולים לסחוב כמוך? הם גברים. ואם מגיע מתנדב חרדי, אל תתבאסי כשלא מרשים לך לעלות למשמרת. זה לא אישי. את אישה.

קשה לשנות את היחס לנשים בארגון שמורכב כמעט כולו מגברים. כשאת מנסה לשנות, את מצטיירת כהיסטרית ומגזימה. מה את עושה עניין מהטרדות מיניות? זו ראיה לכך שאת חלשה מגבר. לא ראית גבר עושה מזה עניין, נכון?

למד"א, כמו לגופים רבים נוספים (ביניהם ממשלת ישראל שקיצצה לאחרונה 60 אחוזים מתקציב הרשות לקידום מעמד האישה), לא אכפת מספיק מיצירת סביבה מתאימה לנשים. הם מנוהלים על ידי גברים שהסביבה מתאימה להם, אז למה לשנות?

כי אנחנו 50 אחוזים וחצי מאוכלוסיית המדינה, כ-4 מיליון בנות אנוש, והגיע הזמן שיראו בנו בנות אנוש ולא נשים. הנשיות לא מגדירה אותנו, את היושר המקצועי שלנו או את היחס המגיע לנו. מגיע לנו להתנהל בחופשיות בעולם, בדיוק כמו גברים.

כשאנחנו מגיעות להתנדב, מגיל 15 ועד גיל 80, מגיע לנו לישון בלי פחד במשמרות לילה, לא לספוג זלזול ביכולות שלנו, לא לפחד שינצלו אותנו. ואם נוצלנו, לא לפחד מהסביבה שלנו שבסך הכל ניסינו לשפר. 

להלן תגובת מד"א:

מגן דוד אדום רואה בחומרה את נושא ההטרדה המינית ופועל בנחישות על פי הוראות החוק בכל מקרה בו מתקבלת תלונה. לגבי המקרה הראשון, הוא אינו מוכר לנו ואנו למדים עליו לראשונה מפנייתכם, לגבי המקרה השני, לפני כחמש שנים אכן התקבלה תלונה על הטרדה מינית שטופלה באופן מידי, ננקטו הליכים ונקבעו סנקציות מתאימות. במד"א מקפידים על יישום הוראות החוק ואף מקיימים פעולות הסברה רבות בקרב אלפי העובדים והמתנדבים.