מוטרדת מינית יקרה, החלטנו לנזוף בפרופסור שהטריד אותך

מוטרדת מינית יקרה, החלטנו לנזוף בפרופסור שהטריד אותך

האוניברסיטה: הליכי המשמעת הינם פנימיים

לפני שבעה חודשים קבעו עמיתים בבית הדין המשמעתי של אוניברסיטת בן גוריון עונש של נזיפה על עבירה של הטרדה מינית. בזאת הסתכם אז עונשו של הדיקאן. הפרופסור הבכיר, סר דיוויד ניומן, שהטריד מינית סטודנטית שהייתה כפופה לו, כפי שחשפה העיתונאית ירדן סקופ בחודש מאי 2016. בתלונתה טענה הסטודנטית כי הציע לה הצעות בעלות אופן מיני ולא חדל מכך גם כשביקשה ממנו להפסיק.

עוד באותו נושא:

מיד אחרי ההרשעה וקביעת העונש הגיש הפרופסור ערעור על פסק הדין וגזר הדין שמנציח אותו, לפחות ברישומי האקדמיה כדיקאן שהטריד מינית. במקביל הגישו האוניברסיטה והסטודנטית ערעור על קלות העונש ורק אתמול, כמעט חודש אחרי שהתקבלה, פרסמה האוניברסיטה את השורה התחתונה בפרשה:

“בתלונה בגין הטרדה מינית שהוגשה ע”י סטודנטית לתואר שלישי ועוזרת מחקר כנגד חבר סגל אקדמי בכיר, מצא אותו בית הדין למשמעת, ולאחריו בית הדין לערעורים, אשם בעבירה של הטרדה מינית וגזר עליו עונש של נזיפה”.

בפסק הדין שהגיע לידינו נכתב:

“לפיכך בית הדין מקבל את טענות התביעה כי הייתה פגיעה במתלוננת, שהייתה כפופה לנתבע, פגיעה שנבעה מאמירותיו ומעשיו של הנתבע. לפיכך היתה גם התנהגות שאינה הולמת חבר סגל. אין דרך להפריד בין הטרדה מינית להתנהגות שאינה הולמת, ולפיכך דוחה את ערעור הנתבע על הכרעת הדין “

בית הדין למשמעת שהתכנס לפני שלושה חודשים לדון בערעור נחלק אמנם בדעותיו לגבי הכרעת הדין ושופט אחד סבר שלא הייתה הטרדה מינית, אך שני השופטים סברו כי ניומן הטריד ודחו את הערעור הכפול- של האוניברסיטה והסטודנטית על קלות העונש, ושל ניומן על ההרשעה בהטרדה מינית.

לכאורה, דבר לא קרה. שני הערעורים שהוגשו נדחו כאמור, הפרופסור ממשיך לשאת את התואר המביש של  הדיקאן שמטריד והניסיון למחוק אותו נכשל, והעונש הקל, הכמעט מגוחך, נזיפה על הטרדה מינית, נותר על כנו.

המודעה שנתלתה ברחבי האוניברסיטה אתמול (ג’)

ההליך הנוסף קיבע אמנם את העוול. אך העונש הזה אינו מכפר ולו במעט על מה שנאלצה הסטודנטית לעבור, סבל שהחל בפגיעה המינית ונמשך בהתנהלות הבעייתית של האוניברסיטה שנמשכת עד לרגע זה, פסק הדין למשל מבית הדין לערעורים הגיע רק לידי הפרופסור ניומן, הנפגעת בפרשה טרם קיבלה לידיה את המסמך- המשך להתנהלות נגדה יצאה קבוצת סטודנטיות וסטודנטים בדרישה לחדול מניסיון השתקת הפרשה, ממיצוי ההליכים בדלתיים סגורות ומאי דיווח על תוצאות הבירור במשך זמן רב מדי, גם למתלוננת עצמה. עד אתמול למעשה לא פורסמה ההחלטה כמתחייב ורק לאחר פנייתנו, אולי באופן מקרי, נתלו  אתמול באוניברסיטה מודעות בדבר סיום הפרשה. שלושה משפטים שמסכמים יותר משנה של מאבק. מאבקה של המתלוננת בפרופ’ ניומן, ולא פחות, המאבק בהתנהלות המגוננת של האקדמיה על אחד משלהם, על חשבון הנפגעת, שהביא לעונש הקל.

באתר האינטרנט של האוניברסיטה מופיע עדכון בדף האישי של ניומן כי הוא כעת בשנת שבתון, אך סטודנטיות שאיתן שוחחתי לא הסתירו את כעסן על חזרתו האפשרית למסדרונות האקדמיה מאחר ומבחינה חוקית הוא יכול לחזור ללמד ואין עליו כל הגבלה. למתלוננת נותר רק להגיש תביעה אזרחית בשלב זה, וספק אם תעשה כן.

“יש בהחלט כאן תחושה של רדיפה”. פרופסור ניומן. צילומים: Newmanthfc CC BY-SA 3.0, Cccc3333 מוויקיפדיה האנגלית, CC BY-SA 3.0

מאוניברסיטת בן גוריון נמסר כי: “הליכי המשמעת הינם הליכים פנימיים של האוניברסיטה. בית הדין שדן בערעור הורה על פרסום ההחלטה בתוך האוניברסיטה וכך נעשה. יצוין כי על הליכים אלה חלה חובת החיסיון”.

פרופ’ ניומן (הנמצא בשבתון של שנתיים) מסר בתגובה:

שני הערעורים נדחו גם שלי וגם של האוניברסיטה, כאשר לא יכלו להגיע להחלטה של כלל ההרכב לגבי הערעור שלי (כמו כן בהחלטה המקורית) והיו כאלה שטענו שלא היה בכלל מקרה של הטרדה ושום דבר שאפילו מתקרב להגדרה כזאת. גם לא ידעו להבחין בין מה שנקרא הטרדה לבין התנהגות לא זהירה, למרות שהנוהל מחייב את ההבחנה.

לא רק שלא קבלו את הערעור של האוניברסיטה – להפך דחו אותה על הסף והחליטו להקל עוד יותר על העונש ולהסתפק בנזיפה קלה (ללא ציון שם – בדיחה כמובן)  שאין קל מזה בתקנון – וזה מול דרישה לגמרי לא מידתי במסמך ארוך הנכתב על ידי משרד עורכי דין חיצוניים בבקשת התביעה,  שביקש את מכלול העונשים הכתובים בתקנון -. מסמך מחריד.

בהחלטת הערעור אין בכלל התייחסות לשני הנימוקים המרכזיים שהועלו בהגשת הערעור – הטעות בלהסמך על קביעה משפטית הידועה בשם “מה היה חושב האדם  הסביר”, אחרי שלא הצליחו להגיע להרשמה מוסכמת  בדיון המקורי (גם מי שכתבה את החוק בדיעה ברורה  שאין כאן בכלל מקרה כזה), וגם אין התייחסות לשאלה של “ללא ספק” כאשר ההחלטה (תקראי את הכתוב) מלאה בספק אחרי ספק.

אם את רוצה לעשות כתבה מעמיקה בנושא אוכל לספר לך עוד הרבה דברים על המקרה ובמיוחד הדרך שבה האוניברסיטה מתנהגת כמעט בכל דיון משמעת מהסוג הזה (הרבה ביקורת מבפנים ומבחוץ).  אין לי ספק שתזדעזי.

עינוי הדין המתמשך מתבסס על הצגת מידע שקרי, עקיפות תקנון האוניברסיטה על ידי המדליפים והמדליפות למיניהן, ואי שמירה על טוהר הנוהל על ידי הנהלת האוניברסיטה.

הנזק שנגרם לי – כספית ותדמיתית- רב מאד ואין דרך אחרת לחפש את הצדק מאשר להגיש תביעה בבית משפט האזרחי – לצערי.

תגובות

Send this to a friend