העובדת הסוציאלית אמרה: אין לו סיכוי לשרוד, מעדיפים לפנות את המקום

במאי 2015, באמצע הלילה, יצא דניאל אוסטרובסקי, אז לוחם מג"ב, מביתו על מנת לאסוף חברים שנתקעו בליל שבת מחוץ לבית. חבריו מספרים שרכבו בלם בפתאומיות, והרכב סטה מהכביש ופגע בעמוד תאוה. דניאל נפגע בראשו, והגיע לרמב"ם כשהוא במצב אנוש. מאז, עבר 27 ניתוחים ומזה 14 חודשים שהוא מחוסר הכרה ומונשם. אך תהליך שיקום שהחל לפתח תקוות בקרב משפחתו של דניאל, נקטע בפתאומיות, וכיום, משרד הביטחון לא נותן למצבו הקשה של דניאל מענה.

מיד לאחר התאונה, נותרה המשפחה מבולבלת וחסרת אונים, אך אחרי חמישה חודשי אשפוז בבית החולים רמב"ם, במהלכם הצליחו לייצב את מצבו דניאל, והוא החל לנשום באופן עצמאי, המשפחה החלה לפתח אופטימיות זהירה – דניאל הוכר כנכה צה"ל והועבר לבית לוינשטיין ברעננה. אך לפתע, אחרי חודשיים, החל מצבו להידרדר. "אמא שלו היתה לידו וקראה לעזרה", אומר אביו, אורי אוסטרובסקי. "אמבולנס העביר אותו לרמב”ם, ואחרי עשר שעות המתנה במיון – כשהוא מחוסר הכרה ולא מחובר לכלום, העבירו אותו לטיפול נמרץ שוב”.

"בבית לוינשטיין היינו במחלקת השיקום של טיפול נמרץ, אבל המצב אליו דניאל הגיע שם – רציתי לתבוע אותם על איך שפספסו לי ככה את הילד", מספרת אינה קופמן, אמו של דניאל, "הייתי איתו כל הזמן שם וראיתי את המצב מידרדר. לא למדתי רפואה, אבל אני אמא ואני מכירה את הילד שלי, וכמה שביקשתי לבדוק אותו, רק כשהוא הגיע לחום של 40 ויותר שלחו אותנו לטיפול נמרץ, ושם גילו שיש לו פטריה בפה, ועוד זיהומים. כשחזרנו לרמב"ם האחיות לא זיהו שזה דניק, הוא חזר כל כך מוזנח משם, אני פשוט לא רוצה לשים אותו שם שוב.”

דניאל אוסטרובסקי

ההחמרה במצבו של דניאל נמשכה גם בבית החולים, ואחרי ניתוחים נוספים התחילו להכין את ההורים לגרוע מכל. "הוא שרד את זה, אבל בבדיקות יותר עמוקות גילינו שהפגיעה קרתה בבית לוינשטיין", אומר אוסטרובסקי. "זה נגרם כנראה מזיהום שם, וזה נשאר. הוא לא חזר לנשום עצמאית עד עכשיו. תביני שבמצב שלו, חוסר אספקת חמצן למח יכול לגרום לכך שתוך דקות ספורות המצב יהיה בלתי הפיך".

בשבוע שעבר, הועבר דניאל למחלקה פנימית ברמב"ם, מטיפול נמרץ בו שהה מאז חזר מבית לוינשטיין. "27 ניתוחים עברנו איתו," אומרת קופמן, "אבל עכשיו כולם זרקו אותנו. ביקשתי לחזור איתו לטיפול נמרץ – כי כולם אומרים לי שזה מה שדניק צריך, כשלפעמים הוא שוכח לנשום וחמצן לא עולה למוח –  אם שניה לא שמים לב, זה יכול להיגמר ברגע. אבל ההנהלה החליטה להעביר אותו משם, כי הוא שוכב בטיפול נמרץ יותר מידי זמן וצריך מקום לאנשים חדשים.

"המחלקה הפנימית היא לאנשים במצבים יותר פשוטים. העבירו אותו כי אמרו שיש לו זיהום מסוים, שאנחנו יודעים שיש גם לעוד אנשים שכן נשארו בטיפול נמרץ. זה לא מקרה חריג, אז למה העבירו רק אותו? ואם יהיה לו דום נשימה? הלך הילד".

הוריו של דניאל ניסו למצוא לו סידור שיתאים למצבו. עד היום, הם ביקשו להכניס את דניאל לשיקום ב"בית בלב" בנשר, אך כיוון שלמוסד אין הסדר עם משרד הביטחון, סירבו לקבלו. בקשתם להחזירו לטיפול נמרץ סורבה, היא לא אופציה לאשפוז לטווח ארוך, ובבית לוינשטיין מצבו הידרדר עד שנאלץ להתאשפז שוב בבית החולים במצב רפואי ירוד. בקשתם להחזירו לטיפול נמרץ סורבה, מכיוון שלא מדובר במחלקה שהיא אופציה לאשפוז לטווח ארוך, והמחלקה הפנימית בה הוא מאושפז כיום, גם כן לא מתאימה למצבו החמור. בנוסף, המערכת החיסונית של דניאל מנוטרלת, כך שכל חיידק שמוצא את דרכו אליו עלול להמית אותו.

"אנחנו כל הזמן שם, בדיוק אני מחליף את אמא שלו במשמרת", מספר אוסטרובסקי, "אנחנו בין שמיים לארץ כל הזמן, בדיוק כמוהו, ולא יודעים מה לעשות. התחננו בפני משרד הביטחון שיעבירו אותו למרכז שיקומי – איפה שיש תקווה לאנשים, וטיפול, אבל העובדת הסוציאלית שהגיעה לדבר איתנו הבהירה לנו היטב שהם מעדיפים לפנות את המקום שלו כי הם לא מאמינים שיש לו סיכוי. ואת יודעת מה… גם אם זה נכון – לפחות הם יכלו להגיד את זה אחרת. היא אמרה לאמא שלו, במילים האלה, אין לו סיכוי, מעדיפים לפנות את המקום. וזה ילד לוחם, אז נכון שזה קרה בחופשה אבל את שלו עבור המדינה הוא עשה".

"אני לא יודעת על איזה דלתות כבר לדפוק", אומרת קופמן, "אני כל יום מתקשרת למשרד הביטחון לשאול, איפה אנחנו עומדים, מי יטפל לי בילד? רצינו להכניס אותו למסגרת בקריות, אבל מצבו קשה מידי גם בשבילם, וגם אין להם הסדר עם משרד הביטחון. הרופאים לא נותנים לי תשובות, משרד הביטחון לא נותן, גם לא העובדות הסוציאליות. ברמב"ם הסתכלו על הנתונים שלו ואמרו לנו 'זהו'. גם במחלקת מונשמים כרוניים לא רוצים אותו, הרופאים מעדיפים להתעסק עם פצועים שכבר התעוררו, ולא עם דניק. אבל הוא בחור צעיר ויש לו המון פוטנציאל. המח שלו יכול לחזור לעבוד, לפחות שיחיה, לפחות שאקח אותו הביתה, לפחות שיתייחסו אלינו ברצינות".

חבריו של אוסטרובסקי ליחידה מבקרים אותו בבית החולים

"אינה למדה המון דברים מהזמן שהיא שוהה לצדו", אומר אוסטרובסקי, "היא שמה לב שהם לא משנים לו תנוחה, והחלה לחשוש מפצעי לחץ. היא הציעה להזיז אותו בעצמה, וביקשה כריות, אבל לא הסכימו לתת לה כי היא לא מהצוות. וכשהיא שאלה מה יהיה על הפצעי לחץ הם ענו, 'אנחנו לא מתחייבים שלא יהיו, אבל לא יכולים לתת לך לעשות מה שאת רוצה פה".

 “לפני כמה ימים הייתה לי תחושה שחלק מהראש שלו התנפח", ממשיכה קופמן, "כשביקשתי מאחד הרופאים לבדוק, התשובה הייתה, 'אני לא יודע איך הוא היה קודם אז אני לא יכול לדעת'. את מבינה? זה פשוט לא הגיוני, למה העבירו אותנו למחלקה בה לא מכירים את הילד אחרי תאונה כל כך קשה, וכל כך הרבה ניתוחים ועבודה קשה של הצוות בטיפול נמרץ".

"אם יש מקום שיכול לקדם אותו – זה מרכז שיקומי, לא מקום סיעודי, לא מחלקת מונשמים, מחלקה שתשקם אותו באמת. עם תקווה שמצבו ישתפר ויתקדם", מוסיף אוסטרובסקי.

14 חודשים חלפו מאז התאונה. אתם רואים איזה שיפור במצבו? תקווה שמשהו ישתנה?

"אנחנו רואים שהילד פוקח עיניים, ולפעמים הוא אפילו בוכה, והוא שומע אותנו", אומר אוסטרובסקי, "ואנחנו משוכנעים שיש לו תקווה, ושחלק מהדברים הוא קולט. הוא בהכרה חלקית אולי, אנחנו בטוחים שצריך לתת לו צ'אנס. לא רק בגלל שהוא הבן שלי, אלא כי הוא צעיר בן 21 שכל החיים לפניו".

בימים האחרונים מצא אוסטרובסקי מוסד מתאים עבור דניאל – מוסד "רעות", והעובדת הסוציאלית מטעם משרד הביטחון החלה לעשות הכנות להעברתו לשם. אך נכון להיום, משרד הביטחון לא אישר את העברתו של אוסטרובסקי בטענה שהמוסד יקר מדי.

—

מבית החולים לוינשטיין נמסר בתגובה:

"המטופל דניאל אוסטרובסקי היה מאושפז בבית החולים לוינשטיין במהלך שנת 2015. בית החולים לוינשטיין דאג לתת לו את הטיפול הרפואי הראוי בזמן האשפוז שלו ולא קיבל תלונות כלשהן מצד משפחתו".

מבית החולים רמב"ם וממשרד הביטחון לא נמסרה תגובה.