מכתב פתוח אל ראש הממשלה:

מר נתניהו, שלום רב,

עם סיומו של מבצע "צוק איתן", עלתה השאלה כיצד יש לממן את ההוצאות הכספיות האדירות של מערכת הביטחון, שרק הולכות ותופחות משנה לשנה וממבצע למבצע. בתגובה לשאלות בנושא, אמרת כי "החיים קודמים לאיכות החיים", וכי ביטחון האזרחים קודם לכל.

רציתי שתדע שאני מסכימה אתך לחלוטין. כראש ממשלה, עליך לעשות כל שביכולתך כדי להגן על תושבי ישראל מפני הסכנות שניצבות לפניהם.

בדיוק משום כך, כבוד ראש הממשלה, רציתי להביא לידיעתך סכנה נוראה שמאיימת על חיי האזרחים במדינת ישראל כבר שנים רבות, ורק הולכת ומתגברת. אויב מר ואכזר מתהלך בתוכנו, זורע הרס, גורם לפציעות ונכויות, והורג ללא הבחנה צעירים וזקנים, גברים ונשים, ואף לא בוחל בהריגה של תינוקות רכים. האויב הזה כמעט בלתי נראה, כמעט בלתי מורגש, וגורם יותר נזק מכל מבצע צבאי.

האויב הזה, כבוד ראש הממשלה, הוא המשבר המתמשך במערכת הבריאות. הוא לא רק מסכן את חיינו מדי יום ביומו, הוא גם גובה חיים שהיו יכולים להינצל לו רק היו די משאבים כדי להושיט עזרה לזקוקים לטיפול.

בחודש אפריל השנה יזמתי עם קבוצה של חברים את הפרויקט ההתנדבותי "מכתבים לבריאות" הפרויקט מזמין אנשים משני צדי המתרס – גם מטופלים וגם אנשי הצוות הרפואי שמטפלים בהם – לשלוח לנו סיפורים על מה שהם חווים במוסדות הרפואיים השונים, כדי שנוכל לשלוח את הסיפורים הללו יום אחר יום אל לשכת שרת הבריאות, לשכת שר האוצר ואל לשכתך שלך, כבוד ראש הממשלה.

שלחנו כבר קרוב ל-100 מכתבים. בין היתר, רופא אחד סיפר לנו שנאלץ לבחור במי לטפל מבין שלושה מקרים דחופים של מטופלים שנמצאו בסכנת מוות, כי לא היה רופא אחר במחלקה מלבדו. אחות סיפרה לנו על התסכול הרב שהיא חשה על שאינה יכולה לחלק את עצמה בין עשרות מטופלים במשמרת לילה, כי יש רק שלוש אחיות במחלקה. אשה אחת סיפרה שהתפתלה בכאבי תופת לילה שלם כי לא היה רופא תורן שיוכל לגשת אליה, ובבוקר נשלחה לניתוח דחוף שהציל את חייה. היא גססה באותו הלילה, וניצלה ברגע האחרון ממש. אשה אחרת סיפרה לנו שכרעה ללדת במסדרון בית החולים, כי לא היו חדרי לידה פנויים עבורה. ואחרת סיפרה שלא היה מי שייגש אליה כאשר המוניטור שהיתה מחוברת אליו הראה כי העובר שלה במצוקה. מיילדת סיפרה כי בכל משמרת, בלי יוצא מן הכלל, מגיעים למצב של כמעט-אסון רק כי אין מספיק אנשי צוות – ובמקרים מסוימים, לא נמנעים האסונות ואז העומס עולה בחיי אדם. גבר סיפר לנו על אביו שמת כי נחנק מארוחת הצהריים שהוגשה לו, ואיש לא שם לב לקשיש שנחנק למוות, כי פשוט אין מי שיסתכל. רופאה צעירה סיפרה בכאב לב כי מטופלת במצב קשה, שהושארה במיטה במסדרון כי לא היה מקום בחדרים, נפטרה – זאת בזמן שרופאים מתרוצצים הלוך ושוב במסדרון לידה, כל אחד בעניין דחוף אחר. איש לא השגיח בה, באשה הבודדה והגוססת, ולא היה לצדה ברגעיה האחרונים.

ויש גם סיפורים קטנים יותר, אולי כאלה שלא היו מרגשים אותך כל כך, כבוד ראש הממשלה, אבל הם מעידים על בעיה גדולה: אנשים שנאלצים להמתין לבדיקות חשובות ודחופות במשך חודשים ארוכים, וכשמגיעות סוף סוף תוצאות הבדיקות, לפעמים המחלה שהתגלתה מתקדמת מדי וכבר יש אפשרויות מוגבלות הרבה יותר לטיפול. תרופות מצילות חיים ומאריכות חיים שאין תקציב עבורן. אנשים נכים ומוגבלים, פיזית וגם נפשית, הזקוקים לסיעוד ולסיוע, ואין מי שיעזור, והם ממשיכים לחיות בעליבותם ואומללותם בלית ברירה. האם כבר יצא לך, אדוני ראש הממשלה, להמתין עשר שעות ויותר בחדר מיון עמוס, ללא מקום לשבת, שלא לדבר על לשכב, כשאתה סובל מכאבי תופת או לחץ בחזה או כל בעיה חמורה ודחופה אחרת, ורק רופאה אחת או רופא אחד מתרוצצים בינך ובין עשרות, אם לא מאות, החולים האחרים שגודשים את חדר המיון?

אגב, האם קראת את הסיפורים בשבועות האחרונים, על הקשישה במחלקה פנימית שרימות זחלו בתוך צינור ההנשמה שלה?  או על מטופלת בבית חולים אחר, שבצינור ההנשמה שלה זחלו נמלים? ישראל מתגאה בהישגיה בתחום המדע והטכנולוגיה, והתברכה ברופאים הטובים ביותר בעולם. אנו מייצאים את הידע והטכנולוגיות הרפואיות שלנו לכל קצות תבל. מערכת בריאות מתקדמת עם ידע וניסיון מעולים, מיכשור איכותי ויכולות טיפול מהשורה הראשונה היא נכס אסטרטגי חשוב למדינה – לא רק מקור לגאווה, אלא גם מקור להכנסה. ועדיין, אנו לא שומרים על מערכת הבריאות שלנו מכל משמר, ונותנים לה להידרדר לרמה של מדינת עולם שלישי. למה?

אני יודעת שחדר מיון אינו מקום הרואי כמו שדה קרב, ושאשפוז אינו דרך טובה כל כך לבטא רוח ציונית גאה ואמיצה, כמו עמידה איתנה מול הפגזת האויב. ובכל זאת, תגיד לי, כבוד ראש הממשלה – לא רק כאדם שאחראי על חיי כולנו, אלא גם כאיש משפחה – כאשר מת אדם קרוב ויקר בגלל מחדל של המערכת שיכול היה להימנע, האם זה באמת משנה אם אותו אדם יקר הלך לעולמו בגלל פגיעת פגז, בפיצוץ אדיר שמרעיד את אמות הספים – או שהלך לעולמו בקול דממה דקה, עזוב ומוזנח במסדרון, בלי יד מטפלת ומצילה? האם החללים שנופלים יום יום ושעה שעה קורבן למערכת בריאות שבורה וקורסת לא מצדיקים פעולה מידית, התגייסות דחופה ומלאה מצדך ומצד עמיתיך לממשלה?

כבוד ראש הממשלה, המטרה של "מכתבים לבריאות" היא פשוטה. אנחנו רוצים להראות לך שמערכת הבריאות, שנדחקת הצדה לטובת אחותה הגדולה, מערכת הביטחון, כבר לא יכולה לעמוד בזה. התקנים שלא עודכנו כבר עשרות שנים והתקציבים שהולכים ונשחקים משנה לשנה עקב גידול טבעי של האוכלוסייה – אם לא מקוצצים בפועל – לא מספיקים לנו, ואנחנו נמצאים בסכנת מוות ברורה ומידית כתוצאה מכך. אנא, דאג שתקציב הבריאות יקבל את אותה התייחסות רצינית וראויה שמקבל תקציב הביטחון, כדי שלא נשלם על כך בחיינו.

אמרת שיש לעשות הכל בשביל לשמור על החיים. כל מה שאנו מבקשים הוא שתעמוד בהבטחתך.  

בכבוד רב,

הילה בניוביץ'-הופמן

*

הילה בניוביץ'-הופמן היא עורכת, יוזמת הפרויקט "מכתבים לבריאות"