אגרת הטלוויזיה היתה רעיון גרוע מלכתחילה. גבייה של מס ייעודי לשימוש מסוים דורשת הצדקה מיוחדת, אשר מעולם לא התקיימה בנוגע לשידורי הטלוויזיה. הטיעון היחיד בעד האגרה היה שמירה על עצמאות השידור הציבורי. אך רשות השידור, כבולה במינויים פוליטיים, דבקה תמיד בשידור ממלכתי, בשירות הממשל – ולא הציבור – ולכן האגרה מעולם לא מימשה את יעודה. המצב רק החמיר בשנים האחרונות, כאשר כמעט כל שנותר מן השידור הוא שידורים חוזרים של שידורים חוזרים.
האגרה היא מס ארכאי ובלתי מוצדק, אשר בנוסף לכל הצרות, נגבה באופן רגרסיבי. כך יוצא שמי שמחזיק במסך שחור-לבן קטנטנן משלם אותה האגרה כמו מי שכיסה את קירות ביתו במסכי פלזמה ענקיים. זאת בשונה מרוב המסים, שמוטלים ביתר שאת על העשירים.
ואם לא די בכך שעיקרון האגרה פסול, הרי שגם ביצוע הגבייה נכשל באופן חרוץ. בשורה התחתונה, אחרי ההתעמרות בציבור עם מחסומי דרכים, עיקולים ומכתבי איום מטעם גובים פרטיים, הגיע שיעור הגבייה לכמחצית מן החייבים. הנתונים המדויקים נשמרו בסוד, אבל אפשר להניח כי עם גבייה יעילה יותר כפי שמבצעת רשות המיסים, אפשר היה להפחית את האגרה בחצי.
למעשה, אגף הגבייה נהפך לנטל על הציבור, ואפילו על רשות השידור, כבר מזמן: את עבודת הגבייה היא הפריטה למשרדי גבייה פרטיים, אשר גזלו סכומי עתק בעד עבודה כושלת. את ניהול האגף ניתק מנהלו היוצא של האגף מהנהלת רשות השידור, הכריז על מעין עצמאות והסיר מעליו כל פיקוח. ואז, תחת מעטה חשאיות, נהפך האגף לאי של שחיתות ונפוטיזם, אשר אין איש מעז לגעת בו.
נוצר מצב אבסורדי, שבו יש הסכמה רחבה בקרב הציבור בישראל ובקרב חברי הכנסת כי יש לבטל את האגרה ולסגור את אגף הגבייה – אך דבר לא נעשה. במשך שנים ארוכות יצאו גורמים שונים בתקשורת, בכנסת ואפילו ברשות השידור נגד האגרה, ובכל זאת הגבייה המשיכה באין מפריע.
לפני קרוב לשנתיים כתבתי בבלוג "הישראלים" פוסט הקורא לביטול האגרה. והנה, את מה שעד אז קראו רק מעטים, שיתפו פתאום עשרות-אלפים. הקריאה לביטול האגרה נפוצה כמו אש בשדה הפייסבוק ומכל עבר הגיעו פניות שביקשו ודחפו למאבק מאורגן. באותה עת, נתקלו יוזמות חברתיות רבות בחומות של ייאוש, והחלטתי לצאת לדרך במטרה להשיב את התקווה, כי אפשר עדיין לשנות דברים במדינה.
פתחתי עצומה שקראה לכנסת לבטל את גביית האגרה ולנסות לקלוט את עובדי האגף ברשות המסים, שממילא הרחיבה אז את שורותיה. לאחר כמה אלפי חתימות, נפתח גם עמוד הפייסבוק "מבטלים את אגרת הטלוויזיה", ואז בהתמדה – התחלנו ללחוץ. ברשת, בתקשורת, בכנסת, בממשלה ובשטח – דרשנו בכל דרך לבטל את האגרה. מומחים פנו אלי והודיעו לי שאין לי סיכוי, הושמעו גם איומים משפטיים. אך מול כל אלה – התמיכה הציבורית לא פסקה. כמות החברים בעמוד המאבק צמחה בהתמדה והגיעה ליותר מ-85 אלף אנשים. והעלנו את הנושא על סדר היום. ובכל זאת, דווקא כאשר תקווה החלה להתפשט בקרבנו, נתקלנו שוב בחומות של סירוב, גם בלשכת שר התקשורת.
בצר לנו, עתרנו לבג"ץ נגד רשות השידור ותבענו לעצור את הגבייה, לפחות עד לבירור הטענות לשחיתות ועד לקבלת המלצות הוועדה המקצועית (בג"ץ 373/14: תומר טרבס נ' רשות השידור). הראינו לבית המשפט, כי רשות השידור לא טרחה להגיש לאישור הכנסת תקציב שנתי, כנדרש באותו חוק שמתוקפו היא גובה את האגרה. העתירה עדיין תלויה ועומדת וממתינה לדיון בפני הרכב שופטים, אך היא הספיקה כבר להביך את משרד התקשורת – אשר נאלץ להודות בכך שלא גובש ואושר תקציב פעילות כנדרש בחוק, לא רק לשנה הנכנסת, אלא אפילו לא לשנה שעברה.
ועדיין, רק לפני כמה שבועות, הטיח באוזני עוזרו של שר התקשורת, כי אי אפשר לבטל את האגרה. אתם, אנשי המאבק, הוא טען, פשוט פופוליסטיים ולא מבינים דבר. אנחנו התעקשנו. לא מדובר בכסף קטן. עבור חלק מהמשפחות זה סכום משמעותי, ובוודאי שברמה הלאומית – הסכום מתקרב למיליארד שקלים.
והנה, במסיבת עיתונאים הכריזו לאחרונה שר התקשורת ושר האוצר על ביטול האגרה בתוך שנה. מגיע להם קרדיט על אומץ הלב הפוליטי (קצת חבל שהם בחרו להתעלם פומבית מן המאבק שניהלנו, דווקא כדאי להם להראות שהם קשובים לציבור). אני יכול לגלות, שערב מסיבת העיתונאים, הם התקשרו להזמין אותנו לבוא וביקשו שנפרגן. בלעדי המאבק העיקש וההתמדה של עשרות אלפי אנשים, ביטול האגרה לא היה נכלל ברפורמה של השידור הציבורי. אני גאה בחברי למאבק על הנחישות.
כאן חשוב להדגיש – אין שום קשר בין האגרה לבין השידור הציבורי. כאמור, האגרה נכשלה מזמן בתפקידה ההיסטורי לקיים שידור ציבורי עצמאי ואיכותי, שהרי גם עם גביית האגרה, לא זכינו לשידור שכזה. וישנם שירותים ציבוריים אחרים שניתנים בצורה עצמאית ואיכותית, גם בלי גביית אגרה.
אם תאשר זאת הכנסת, אפשר יהיה לקיים שידור ציבורי איכותי ועצמאי, מנותק מפוליטיקה, בתקציב נמוך, ממקורות אחרים – גם בלי אגרה. אם אכן תקום רשות חדשה ועצמאית, תהיה זו הזדמנות עיתונאית חשובה לשרת את הציבור הרחב. תקציבה יהיה נמוך בהרבה והמקור שלו יהיה גבייה יעילה, פרוגרסיבית והוגנת יותר מטעם רשות המסים. בכל אופן, עצם סגירת אגף הגבייה תחסוך עשרות מיליוני שקלים לציבור ואת עוגמת הנפש הרבה עם קבלת מכתבי הגבייה.
ביטול האגרה לא יביא לפגיעה בדמוקרטיה, בשידורים או בעובדים. מקומם של טיעונים אלה במסגרת הדיון על אופיים העתידי של רשות השידור והשידור הציבורי, אך אלה אינם קשורים לאגרה, שאותה יש לבטל לאלתר. אם כבר, תומכי רשות השידור היו צריכים להבין מזמן, כי האגרה השניאה את הרשות על הציבור, עד שזו כונתה "רשעות השידור". אולי אם היו משכילים לבטל את האגרה לפני שנים אחדות, יכלו עוד להציל את הרשות.
תומר טרבס הוא יזם היי-טק ופעיל חברתי, מוביל המאבק הציבורי לביטול האגרה. הוא כותב גם בבלוג "הישראלים", בעמוד הפייסבוק שלו, ובעמוד הפייסבוק "מבטלים את אגרת הטלוויזיה"