המשטרה מחזיקה בגופת מתמודד הנפש שנורה על ידי שוטר בלוד — ומתנה את שחרורה בהלוויית לילה ובפירוק סוכת האבלים

גופתו של סאמי אחמד ג'עסוס, צעיר בשנות ה-20 לחייו שנורה למוות מירי משטרתי ברחובות לוד, מוחזקת מזה שבועיים במכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר. אתמול (שני, 13.7) עתר מרכז עדאלה לבג"ץ בשם אביו של המנוח, אחמד ג'עסוס, בדרישה להורות למשטרת ישראל ולמכון לרפואה משפטית לשחרר את הגופה לקבורה באופן מיידי וללא תנאים מגבילים. בג"ץ הורה למשטרה להגיש תגובה דחופה לעתירה עד היום (שלישי, 14.7) בשעה 14:00.

האירוע הקטלני התרחש ביום רביעי, ה-1 ביולי. על פי הודעת המשטרה, אזרחית דיווחה על אדם האוחז בסכין סמוך לבית ספר בעיר. ניידת סיור שזיהתה אותו קראה לו לעצור, אך הוא נמלט. במנוסתו, כך נטען, נתקל בלוחמי יס"מ, רץ לעבר אחד מהם עם סכין וניסה לדקור אותו. לטענת המשטרה, בין השניים התפתח מאבק, ובשל "סכנה ממשית לחייו" ירה לוחם היס"מ לעברו של ג'עסוס כדי לנטרלו. 

מפקד מחוז מרכז, ניצב אמיר כהן, קיים הערכת מצב בזירה, הטיל את החקירה על היחידה המרכזית (ימ"ר) של המחוז — והכריז על האירוע כ"ניסיון פיגוע דקירה". אולם עוד באותו יום אמר מפקד מרחב שפלה, תנ"צ קובי מור, בזירה: "כמו שזה נראה כרגע, זה אירוע פלילי". על האירוע ועל התנגשות הגרסאות בין המשטרה למשפחה דיווחנו ביום הירי.

"יס"מ שלם לא יכול מול אדם עם מוגבלות?"

חלק מבני משפחתו של ג'עסוס ערערו מהרגע הראשון על גרסה זו ודחו בתוקף כל טענה לנסיבות לאומניות. לדבריהם, ג'עסוס היה מוכר היטב לתושבי העיר ולרשויות: בעבר השתחרר מבית החולים הפסיכיאטרי "אברבנאל", לאחרונה מהמרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב, ובעת האירוע היה שרוי במשבר נפשי עמוק.

בסרטון שפורסם ברשתות החברתיות אמר בן משפחה: "המשטרה שלנו, שאמורה לתת לנו ביטחון, היא זאת שיורה באנשים. היא רוקנה עליו מחסנית שלמה והרגה אותו במקום לנטרל אותו. הם אומרים שהוא מחבל, אבל הם יודעים שהוא אדם עם מוגבלות… הוא כל היום מסתובב בלוד גם ליד תחנות משטרה ולא פגע באף אחד. אז למה לא לנטרל אותו? למה לא לירות ביד או ברגל ולשלוח אותו לבית חולים? יס"מ שלם לא יכול מול אדם אחד עם מוגבלות?".

מהעתירה שהגישה עו"ד הדיל אבו סאלח ממרכז עדאלה עולה כי כבר למחרת האירוע, ב-2 ביולי, פנה האב למשטרה ולמכון לרפואה משפטית בבקשה לבצע את הנתיחה בנוכחות רופא משקיף מטעם המשפחה, ולמסור את הגופה לקבורה מיד לאחר השלמתה. עוד באותו יום השיב המכון כי הנתיחה הושלמה. אלא שכאן החלו הגרסאות הסותרות.

כאשר פנתה עו"ד אבו סאלח לתחנת לוד בדרישה לשחרר את הגופה, מסר לה קצין החקירות כי אין בכוונת המשטרה להחזיק בה, אלא ש"המכון באבו כביר ביקש לבצע בדיקות נוספות ולכן זה מתעכב". באת כוחו של האב פנתה מיד למכון באבו כביר כדי לברר את הטענה — ושם התברר אחרת: נציגת המכון הבהירה באופן חד-משמעי כי המשטרה מעולם לא ביקשה בדיקות נוספות, וכי למכון אין כל שיקול דעת או סמכות לעכב גופות באופן עצמאי. ההחלטה כולה בידי תחנת לוד.

גופה תמורת פירוק סוכת אבלים

לאחר שנחשפו הגרסאות הסותרות זומן האב לתחנת המשטרה. שם הציב בפניו נציג תחנת לוד, באופן רשמי, שורת תנאים לשחרור גופת בנו: קיום ההלוויה בשעות הלילה המאוחרות בלבד, אחרי 22:00; הגבלת מספר המשתתפים ל-50 בני אדם; איסור מוחלט על קיום תפילת ההלוויה במסגד; ופירוק מיידי של סוכת האבלים, לצד מניעת קבלת מנחמים. האב דחה את התנאים על הסף.

בעתירה מדגישה עו"ד אבו סאלח כי התנאים הללו פוגעים אנושות בזכויות המנוח ומשפחתו: "זכותו של כל אדם לקבורה מהירה, מכובדת ונאותה הינה חלק בלתי נפרד מזכותו לכבוד. זכות האדם המת וזכות יקיריו בהקשר זה לכבוד הוכרה בפסיקה כחלק מזכות האדם החוקתית לכבוד המעוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".

בעדאלה מוסיפים כי הדרישות הללו הן פגיעה חסרת תקדים בחופש הדת והפולחן — במיוחד מניעת תפילת המת במסגד ופירוק סוכת האבלים, פגיעה ישירה במצוות הדת המוסלמית ובמנהגי האבלות של המשפחה בשעתה הקשה ביותר. לטענתם, מדובר בענישה קולקטיבית ובניסיון להציג מצג שווא ביטחוני.

את ההגבלות נימקה המשטרה בצורך לשמור על הסדר הציבורי, אלא שהמשפחה הקפידה להימנע מעימות לאורך כל הדרך. כך למשל, כאשר סירבה המשטרה לאשר למשפחה לקיים עצרת מחאה נגד החזקת הגופה — סמכות שהמשטרה כלל אינה מחזיקה בה, שכן עצרת אינה טעונה אישור מלכתחילה — בחרה המשפחה לוותר על העצרת כדי למנוע חיכוך.

קראו עוד:

• המשטרה ירתה למוות בצעיר בלוד; בני משפחתו: "הוא מתמודד נפש" • המקום הכי חם בגיהנום
• המשטרה העבירה את גופות המחבלים מהפיגוע בירושלים למכון לרפואה משפטית, את גופתו של יובל קסטלמן לא
• השוטר שישב על מתמודד הנפש והביא למותו קיבל תעודת הוקרה מהמשטרה
• המשטרה החליטה לשחרר את מתמודד הנפש שריסס גרפיטי בכותל. ואז בן גביר צייץ

שיטת קלף המיקוח

חוק המאבק בטרור אכן מעניק למפקד מחוז סמכות להורות בצו על תנאים לעריכת לוויה של מפגע, אולם במקרה הזה המשטרה עצמה מסרה כי כלל כיווני החקירה נבדקים — וצו כזה כלל לא הוצא. בהיעדר צו רשמי, נטען בעתירה, המשטרה עושה דין עצמי ומחזיקה בגופה כקלף מיקוח, כדי לכפות על המשפחה ויתור על זכויותיה.

גם אם היה מדובר באירוע ביטחוני, מבהירה עו"ד אבו סאלח בעתירה, התנאים שהציבה המשטרה חורגים באופן מובהק מסמכותה: חוק המאבק בטרור מאפשר להגביל מועד או מספר משתתפים, אך אין בו שום הסמכה להתערב במצוות דתיות, לאסור תפילה במסגד או לדרוש פירוק של סוכת אבלים פרטית.

בעדאלה מזכירים כי במקרים דומים בעבר, ברגע שהתברר לרשויות כי הרקע למות המנוחים אינו ביטחוני, הורה בית המשפט לשחרר את הגופות לקבורה מיידית לידי המשפחות — ללא כל תנאי.

בג"ץ הורה למדינה להשיב עד היום ב-14:00. המשטרה והפרקליטות יידרשו להסביר מדוע, שבועיים אחרי אירוע שהמשטרה עצמה אמרה עליו כבר ביומו הראשון כי הוא נראה פלילי, גופתו של צעיר שהתמודד עם משבר נפשי עדיין משמשת קלף מיקוח בידי תחנת לוד.