בלי פרסומות. בלי בעלי הון. בלי בולשיט
משנים כיוון! במקום לצרוך תקשורת שמוכרת אותך, הגיע הזמן להשקיע בעיתונות עצמאית שעובדת אך ורק בשבילך
בעקבות סדרת תחקירי המקום הכי חם בגיהנום, התכנסה השבוע (ג׳) הוועדה לביטחון לאומי בראשות חה״כ צביקה פוגל (עוצמה יהודית) כדי לדון בטיפול בשוטרים ובשוטרות המתמודדים עם פוסט-טראומה. הדיון, שהתכנס ביוזמתה של ח"כ מירב בן ארי (יש עתיד), היה הדיון הראשון שהתקיים בנושא מזה שנה וחצי.
נדמה היה שהשאלה שניצבת במרכז הדיון היא לא מה עברו השוטרים במסגרת תהליך ההכרה, אלא אילו שירותים יוכיחו שהמערכת פועלת. סגירת היחידה לאבחון הלם קרב, שנחשפה על ידי המקום הכי חם בגיהנום בחודש שעבר, הוצגה על ידי ח״כ פוגל כעובדה ידועה ומובנת מאליה, מבלי שאיש הסביר מה יעלה בגורלם של השוטרים שנדחו על ידה. לאחר שהודה על הצפת הנושא, הכריז פוגל: "עכשיו נעבור למי שמתמודדים באמת עם הדברים. לא תחקירים, לא שמועות, לא אולי – אלא בטוח״.
מאותו הרגע הדיון הפך למופע הגנה. עדויות של שוטרים ושוטרות הפכו ל"שמועות", ומולן הגופים שהתחקירים עסקו בהתנהלותם הפכו למקור הסמכות הבלעדי. נציגי המשטרה סינגרו על התנהלות המשטרה, נציגי אגף השיקום שמרו על אגף השיקום, ואנשי המקצוע הגנו על ההחלטות של שלוותה. שידור חי של מה שתיארו כלל המרואיינים: מערכת שלמה שיודעת לעבוד יחד כשהיא נדרשת להדוף ביקורת, אבל לא כשהיא נדרשת לקחת אחריות על מי שנפגעו בשורותיה.
העסקה מותאמת בנשקייה
סדרת תחקירי המקום הכי חם בגיהנום חשפו את מסלול הייסורים שעוברים שוטרי משטרת ישראל בדרך להכרה כהלומי קרב. בחלק הראשון, סיפרו שוטרים ושוטרות שנשלחו לאבחון ביחידת הלם הקרב במרכז לבריאות הנפש שלוותה, יצאו עם תשובה כמעט אחידה: זו רק חרדה.
החלק השני תיאר את הכאוס הפנים-ארגוני: פנייה לקצין בריאות הנפש במשטרה מסומנת כחולשה, סיכומי פגישות טיפוליות מגיעים למפקדים, הנשק נלקח – אבל רק אחרי העבודה, ובתוך היחידה השמועה מתפשטת. החלק השלישי חשף את סגירת יחידת האבחון, לכאורה בלא ידיעתם של אנשי אגף השיקום' והחלק הרביעי הציג נתונים שהתקבלו על ידי המשטרה בבקשות חופש מידע.
קצינת הרפואה הראשית של המשטרה, נמ"צ ולרי בן שושן, אמרה כי העדויות שהובאו בכתבה הן לא יותר מ״שיחות חשובות״, ואישרה את חשיפת המקום הכי חם בגיהנום לפיה הסיבה לסגירת יחידת האבחון היא תלונות של שוטרים על אפליה בינם לבין חיילים בשל מסלול הכרה שונה שאחוזי הדחייה בו חריגים. במקום להתעכב על משמעות ההודאה הקריטית הזו הבירור שהציגה הסתכם בשיחה שקיימה עם מנהל היחידה, פרופ' שלמה מנדלוביץ, שטען באוזניה כי השאלונים הניתנים לחיילים ולשוטרים זהים.
בשידור חי ראיתי בדיוק את מה שתיארו בפניי המרואיינים: מערכת שלמה שיודעת לעבוד יחד כשהיא נדרשת להדוף ביקורת, אבל לא כשהיא נדרשת לטפל במי שנפגעו בשירותה
מאותו רגע ואילך החל מופע זריקת מספרים והסרת אחריות. נמ״צ בן שושן טענה כי 390 שוטרים בלבד ממתינים לוועדות רפואיות לצורך שחרורם מהמשטרה. זאת בניגוד מוחלט למספרים שהובאו ממקורות משטרתים פנימיים ונחשפו בתחקיר המקום לפיהם המספר עומד על 1,500 שוטרים. ההסבר להצטמקות המספר יכול להיות נעוץ בתקופת הייחוס ממנה שלפה נמ״צ בן שושן את המספרים, בפילוח השוטרים, ובהחרגת שוטרים שנמצאים בחופשת מחלה וממתינים לוועדה הרפואית – אך אלו לא נמסרו לחברי הוועדה. את המידע ביקשנו מהמשטרה במשך חודשים באמצעות בקשת חופש מידע, ויום לפני הדיון זו האריכה פעם נוספת את מועד המענה.
סנ"צ מגי שקד, רמ"ד נפגעים במשטרה, טענה כי מתוך כ-7,000 פצועים, 1,252 מוכרים על רקע פוסט-טראומה, ועוד כ-2,000 מצויים בתהליכי הכרה. אלא שגם המספר הזה לא התיישב עם הנתונים הרשמיים שנמסרו על ידי המשטרה לפני קצת יותר משנה, לפיהם בשורותיה משרתים לפחות 1,657 שוטרים מוכרים – 405 יותר מהמספר שהוצג בדיון. מה עלה בגורלם? אף אחד לא יודע.
כשניסתה ח"כ בן ארי להבין כמה מתוך השוטרים שהוכרו באים במגע עם הציבור במסגרת תפקידם, השיבה בן שושן כי הנתונים ״נשכחו במשרד״, וסנ״צ שקד הסבירה כי הם מנסים ״לייצר העסקה מותאמת לשוטר״. אלא שבתחקיר המקום הכי חם בגיהנום הובא סיפורו של שוטר במצב אובדני, שעלה לשתי ועדות רפואיות ועדיין נשלח לשמור על הנשקייה.
מרחב מרפא דמיוני
״נזרקו פה כל מיני מספרים ואני לא באתי ערוך, אבל רק בשלוש השנים האחרונות הוכרו 1,500 שוטרים״, אמר גיא גלעד, ראש היחידה להכרה באגף השיקום של משרד הביטחון. ״במלחמת התקומה (מלחמת חרבות ברזל, ס״ת) הוכרו 850 ונדחו 57 – מעל 90 אחוזי הכרה. אין ואקום. כל שוטר שמגיש בקשה ממלחמת התקומה מקבל מאיתנו מעטפת טיפולית ורפואית מלאה״, הוא טען, והוסיף כי שוטרים נשלחו לשלוותה רק "כדי לדייק את האבחנה".
הניסיון של גלעד ״לבטל״ את הוואקום הדגיש בדיוק את הסיטואציה אליה נקלעו השוטרים שהתראיינו לתחקיר, אלו שנפגעו לפני המלחמה באירועים פליליים או בסיורים ונשארו מחוץ למעגל הסיוע. בעוד שהוא דיבר על מעטפת טיפולית שמקבלים נפגעי ה-7 באוקטובר, מי שנשאו על גבם שנים של חשיפה מצטברת לטראומה לא מקבלים כל מעטפת במהלך תהליך ההכרה.
״רק חרבות ברזל מקבלים טיפול״, כתב לי שוטר שצפה בדיון. ״אני לא מקבל טיפול כבר שלוש שנים, וגם שוטר עם חרדות לא מקבל עזרה״
בשלב זה הצטרף לדיון פרופ׳ אייל פרוכטר, יו"ר המועצה לפוסט-טראומה ויועץ לאגף השיקום, שחשף את הלוגיקה של מנגנון דחיית הבקשות. "כאשר הפנייה היא על אירועים שקרו לפני 20–25 שנים ואנחנו רואים שוטר שהתקדם בתפקידיו, שחוות הדעת מלמדות שהוא איש נעים ומפקד איכותי שמקבל באופן תדיר ציון מעל הממוצע – ואז פתאום הוא מתמודד עם ׳בעיה בקשרים חברתיים ובתפקוד׳, הגיוני לבדוק ולהעריך אותו בכלים שנבנו בשלוותה". במילים אחרות, אם היית שוטר מצטיין, נשכת שפתיים, תפקדת, החזקת מעמד במשך שני עשורים והתקדמת בסולם הדרגות – התפקוד שלך ישמש נגדך כראייה.
לקראת סיום הדיון ניתנה רשות הדיבור לעו"ד אבי מלכה, המייצג שוטרים ושוטרות בהליכי ההכרה. לדבריו, בתי משפט כבר החלו לפקפק במשקלן של חוות הדעת שהופקו ביחידת האבחון בשלוותה. ״זה לא בנוי כחוות דעת. זה מסמך שחתום על ידי מי שלא ערך את הבדיקות״, הוא אמר. שוטר שהתראיין לכתבה וצפה בדיון כתב לי במקביל כי מי שחתם על חוות הדעת שלו הוא פרופ׳ מנדלוביץ, שלא נכח בבדיקה.
עו״ד מלכה דרש לבחון מחדש את עניינם של כל השוטרים שנדחו על ידי היחידה שנסגרה, וזו הייתה הדרישה האופרטיבית המשמעותית היחידה שנשמעה בדיון. תגובת יו"ר הוועדה הייתה הבעת אמון מוחלטת בגופים שעל התנהלותם התכנסה הוועדה לפקח: ״אין לי אלא לסמוך על גיא (גלעד, ס"ת) וד"ר ולרי שיעשו את מה שנדרש״.
השוטרים הגיבורים שלנו
לאורך כל הדיון חזר מושג אחד ללא הפסקה: גבורה. מדינת ישראל אוהבת להגדיר שוטרים, חיילים ואנשי כוחות הביטחון כגיבורים, אבל גבורה באה על חשבון זכויות. כשאדם מוגדר כ"גיבור" האנושיות שלו מנוטרלת והוא מולבש בשריון חסין. על גבורה מצדיעים, מוחאים כפיים ומחלקים צל"שים. זכויות הן כבר סיפור אחר. הן מחייבות את המדינה להכיר בפגיעה, לשאת באחריות עליה וגם להקצות לה משאבים.
הטלפון שלי התמלא בהודעות משוטרים ומשוטרות שצפו בדיון מהבית. ״רק חרבות ברזל מקבלים טיפול״, כתב לי אחד מהם. ״אני לא מקבל טיפול כבר שלוש שנים, וגם שוטר עם חרדות לא מקבל עזרה״. "מרחב מרפא? ממש ממציאים", כתבה שוטרת נוספת, ואחר הוסיף: "כמה שקרים. חצי שנה רדפתי אחרי קצינת מע"ן עד שכבר לא היה לי כוח". "אין להם את הנתונים כי יש שוטרים שלא מדברים. פונים ישר למשרד הביטחון ולרופאים פרטיים כדי שלא יידעו".
כשאדם מוגדר כ"גיבור" האנושיות שלו מנוטרלת והוא מולבש בשריון חסין. על גבורה מצדיעים, מוחאים כפיים ומחלקים צל"שים. זכויות הן כבר סיפור אחר
מאז פרוץ המלחמה התאבדו לפחות 10 שוטרים. הם מתו בבדידות, אחרי שהבינו שהמערכת שהם נשבעו לה אמונים רואה בהם נטל. "השוטרים הגיבורים שלנו", הם ממשיכים לקרוא להם. ובכן, השוטרים הגיבורים שלכם נגמרים בתוך הבתים. הם לא צריכים מחמאות, הם צריכים הכרה וטיפול.
אם אתם או אדם בסביבתכם נמצאים במשבר וזקוקים לתמיכה, אל תישארו לבד. ניתן לפנות 24/7 לקווי הסיוע של עמותת ער"ן (עזרה ראשונה נפשית) בטלפון 1201 או לפורום יהלומי הקרב במספר 050‑883‑8131 ולקבל עזרה.
