אחרי 34 ימים הודיעה המדינה לבג"ץ: אין עילה להחזיק בגופתו של סאמי ג'עסוס

גופתו של סאמי אחמד ג'עסוס, אזרח ישראלי בן 28 מלוד, הושבה היום (שלישי) למשפחתו, 34 ימים אחרי שנורה למוות בידי לוחם יס"מ בעיר. בהודעת עדכון שהגישה פרקליטות המדינה לבג"ץ נכתב כי "כפי שנמסר מטעם גורמי הצבא, אתמול (ב׳), לאחר בחינה, החליט המפקד הצבאי כי אין מקום להחזקת הגופה, ובהתאם החליט על השבתה״. בהודעות נמסר כי הפעולות לשחרורה יבוצעו "בהקדם האפשרי וללא דיחוי". במרכז עדאלה, שהגיש את העתירה בשם אביו של ג'עסוס, אישרו כי הגופה נמסרה בשעות האחרונות. על בסיס זאת ביקשה המדינה למחוק את העתירה. 

ג'עסוס נורה למוות ביום רביעי, 1 ביולי. על פי הודעת המשטרה, אזרחית דיווחה על אדם האוחז בסכין סמוך לבית ספר בלוד; ניידת סיור קראה לו לעצור והוא נמלט, במנוסתו נתקל בלוחמי יס"מ, רץ לעבר אחד מהם עם סכין וניסה לדקור אותו, ובשל "סכנה ממשית לחייו" ירה הלוחם לעברו. מפקד מחוז מרכז, ניצב אמיר כהן, הכריז על האירוע כ"ניסיון פיגוע דקירה" והטיל את החקירה על היחידה המרכזית במחוז. אלא שעוד באותו יום אמר מפקד מרחב שפלה, תנ"צ קובי מור, בזירה: "כמו שזה נראה כרגע, זה אירוע פלילי".

"הם אומרים שהוא מחבל, הם יודעים שהוא אדם עם מוגבלות ולא פגע באף אחד. אז למה לא לנטרל אותו? למה לא לירות ביד או ברגל ולשלוח אותו לבית חולים? יס"מ שלם לא יכול מול אדם אחד עם מוגבלות?"

אחד מקורבי משפחת ג׳עסוס שהכיר את סאמי, מיד לאחר שנהרג

בני משפחתו של ג'עסוס דחו מהרגע הראשון כל טענה לרקע לאומני. לדבריהם, ג'עסוס היה מתמודד נפש המוכר היטב לתושבי העיר ולמשטרה: הוא אושפז בעבר במחלקות סגורות, בין היתר בבית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל ולאחרונה במרכז לבריאות הנפש בבאר יעקב, ובעת האירוע היה שרוי במשבר. בסרטון שפורסם ברשתות אמר בן משפחה: "הם אומרים שהוא מחבל, אבל הם יודעים שהוא אדם עם מוגבלות… הוא כל היום מסתובב בלוד גם ליד תחנות משטרה ולא פגע באף אחד. אז למה לא לנטרל אותו? למה לא לירות ביד או ברגל ולשלוח אותו לבית חולים? יס"מ שלם לא יכול מול אדם אחד עם מוגבלות?". על הגרסאות והסתירות ביניהן דיווחנו ביום הירי.

שלושה שבועות לפני הירי הביא האב את בנו למרכז הרפואי בבאר יעקב. לפי מסמכים רפואיים שהגיעו לידי וואלה, נקבע באותו ביקור כי אינו מהווה סכנה מיידית לציבור או לעצמו, אך כי הפסיק ליטול טיפול תרופתי. ד"ר סאלם, הרופא המטפל וגיסו, סיפר לוואלה כי אנשי שב"כ הגיעו לזירה אחרי הירי, בחנו את הרקע הרפואי ואמרו: "אנחנו מתנצלים". על ההגדרה כמחבל הוסיף: "אם כל אדם שסובל ממחלת נפש יוגדר מחבל, אז 80% מהאנשים בעולם יוגדרו כך".

לערבים אסור להתאבל 

הגופה הועברה למכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר. כבר למחרת פנה האב וביקש שהנתיחה תיערך בנוכחות רופא משקיף מטעם המשפחה ושהגופה תימסר לקבורה מיד עם השלמתה; באותו יום השיב המכון כי הנתיחה הושלמה. 

כאשר פנתה עו"ד הדיל אבו סאלח מעדאלה לתחנת לוד בדרישה לשחרר את הגופה, מסר לה קצין החקירות כי אין בכוונת המשטרה להחזיק בה וכי "המכון באבו כביר ביקש לבצע בדיקות נוספות". במכון הכחישו ואמרו כי לא התבקשו לבצע בדיקות נוספות, וכי למכון עצמו אין סמכות לעכב גופות. 

כפי שפורסם במקום הכי חם בגיהנום זומן האב לתחנה ושם הוצבה בפניו רשימת תנאים לשחרור גופת בנו: הלוויה בשעות הלילה בלבד, אחרי 22:00; עד 50 משתתפים; איסור מוחלט על תפילת ההלוויה במסגד; ופירוק מיידי של סוכת האבלים ומניעת קבלת מנחמים. התנאים נמסרו בעל פה, בלי צו. האב דחה את שורת התנאים על הסף, ומרכז עדאלה – עתר ב-13 ביולי לבג"ץ בשם האב, בטענה שהחזקת הגופה נעשית ללא סמכות ופוגעת בזכות לכבוד, בחופש הדת והפולחן ובזכות לקבורה מכבדת.

בג"ץ פסק בעבר כי הסמכות לשמירה על הסדר הציבורי אינה מסמיכה את המשטרה להתנות שחרור גופות בהסכמת המשפחה לתנאי ההלוויה. בעקבות אותו פסק דין תוקן חוק המאבק בטרור ב-2018, ונוספו סעיפים המסמיכים את מפקד המחוז להוציא צו הגבלה על לווייתו של "מפגע". בלוד לא הוצא צו כזה, וכאמור באשר להגדרה ״מפגע״ -כאמור,  בכירים במשטרה הטילו בה ספק למן הרגע הראשון. 

ניתן בשגגה 

בתגובה המקדמית שהגישה ב-15 ביולי נסוגה המדינה מהתנאים במפורש: "המענה שנמסר מטעם המשטרה בהתייחס לתנאים לשחרור הגופה ניתן בשגגה, עליה יש להצר". אבל במקום לשחרר את הגופה, כפי שדיווחנו, ביקשו גורמי המשטרה להעביר אותה לצה"ל, כדי שהמפקד הצבאי יבחן את החזקתה כ"גופת מחבל" לצרכי השבת שבויים ונעדרים (שו"ן), לפי תקנה 133(3) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945. באותה נשימה הודתה המדינה שהמהלך מתבצע כאשר "טרם הכריע הגורם המוסמך אם ישנה תשתית ראייתית ראשונית המצדיקה בחינה כאמור".

דוברות המשטרה מסרה אז למקום הכי חם בגיהנום כי נסיבות "אירוע הדקירה" נחקרות, ובאשר לעצרת המחאה שביקשה המשפחה לקיים נגד החזקת הגופה: "קיומה לא אושר על ידי משטרת ישראל מאחר שעניינה ותכניה הינם הסתה לטרור". בעתירה נטען כי העצרת כלל אינה טעונה אישור, וכי המשפחה ויתרה עליה מרצונה "כדי למנוע חיכוך".

ג'עסוס אינו המקרה הראשון. שלושה חודשים לפני שנורה, ב-26 באפריל, הגיש מרכז עדאלה עתירה לבג"ץ בדרישה לשחרר את גופותיהם של שישה אזרחים ישראלים – ג'ומעה אבו גנימה, נאגי אבו פרייח, סעד אבו עאנם, ג'ואד רוביע, זיאד אבו צבייח ואחמד אלעוקבי. לפי התאריכים שבעתירה, גופותיהם מוחזקות בין 21 ל-28 חודשים. יחד עם ג׳עסוס וגופתו של וליד דקה, לגביה הוגשה עתירה נפרדת, גופותיהם של שמונה אזרחים ערבים מוחזקות כיום בידי המדינה.

ללא כיסוי

אחרי כשלושה שבועות קבע המפקד הצבאי את מה שטענו העותרים מלכתחילה: אין מקום להחזקת הגופה. לא הוצא צו, לא נקבע כי ג׳עסוס היה "מחבל", ולא ניתן הסבר מדוע נדרש לכך יותר מחודש של סחבת ועינוי מתמשך למשפחת המנוח. 

"שחרור גופת המנוח היום מוכיח את מה שהיה ברור מלכתחילה: לא הייתה כל הצדקה להמשך החזקתה. במקום להשיב את הגופה למשפחה באופן מיידי, ולאפשר קבורה בכבוד ובהתאם למנהגי דתם, בחרו הרשויות לגרור את המשפחה להליך משפטי מיותר ולהאריך את סבלה, ללא כל הצדקה.

עו"ד אבו סאלח

את הודעת העדכון, שחתומים עליה עו"ד מיכל דניאלי צ'רני, סגנית בכירה א' במחלקת הבג"צים, ועו"ד מטר בן ישי, אמור לגבות תצהיר של סא"ל שגית זגלסקי, ראש זירת מרכז בחטיבת המבצעים באגף המבצעים בצה"ל. אלא ש"נוכח סד הזמנים לא עלה בידה של המצהירה לחתום על תצהיר", והוא יוגש "בהקדם". גם לתגובה המקדמית לא צורפו שני התצהירים שאמורים היו לגבות אותה – של רפ"ק אלכס שטרן, קצין אג"ם בתחנת לוד, ושל רפ"ק אלון דהן, נציג המשטרה בצה"ל – "נוכח אילוצים טכניים".

עו"ד אבו סאלח מסרה בתגובה לשחרור הגופה: "שחרור גופת המנוח היום מוכיח את מה שהיה ברור מלכתחילה: לא הייתה כל הצדקה להמשך החזקתה. במקום להשיב את הגופה למשפחה באופן מיידי, ולאפשר קבורה בכבוד ובהתאם למנהגי דתם, בחרו הרשויות לגרור את המשפחה להליך משפטי מיותר ולהאריך את סבלה, ללא כל הצדקה. יש לציין כי אין זו הפעם הראשונה שבה הרשויות חוזרות בהן רק לאחר הפניה לבית המשפט, וגם הפעם משפחת המנוח שילמה את המחיר הכבד, כאשר נאלצה להיאבק על הזכות הבסיסית ביותר: להביא את יקירה לקבורה ראויה".

החקירה נמשכת

מותו של ג'עסוס מצטרף לשורת מקרים שבהם מפגש בין שוטרים לבין מתמודדי נפש הסתיים במוות — ובהם אמיר גדידיאן, שמת ב-2021 אחרי שנעצר במהלך התקף פסיכוטי ומח"ש סגרה את התיק נגד השוטרים, וכן יהודה ביאדגה ומוניר ענבתאווי — מקרים שהמקום הכי חם בגיהנום מסקר לאורך השנים. שאלת החזקת הגופה נסגרה היום. שאלות כגון האם בוצע נוהל מעצר חשוד מסודר, ומה עלה בגורל תיעוד מצלמות הגוף עדיין ממתינות לתשובות מחקירת מח"ש.