כתבת ערוץ 14 הגיעה לכלא דמון לצלם ראיון תעמולה עם בן גביר על רקע אסירות כפותות  

השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר פרסם תיעוד מצולם מאגף האסירות הביטחוניות בכלא דמון. הסרטון פורסם ביום ראשון בבוקר, ובאותו יום שיגר הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל מכתב דחוף ליושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, המשנה לנשיא בית המשפט העליון נעם סולברג. נושא הפנייה, כלשונה: ״דרישה דחופה לאיסור וסנקציות על ביקורי תעמולת בחירות של השר לביטחון לאומי בבתי כלא״. לפי המכתב פרסם השר את התיעוד ״ביוזמתו ובאמצעות ערוצי התקשורת והרשתות החברתיות״. מועד הביקור עצמו אינו ידוע: המכתב מציין שנערך בשבוע שקדם לפרסום, והתיעוד אינו נושא תאריך. כפי שדיווחה אפרת פורשר בוואלה, האסירות נראות בו עומדות מול השר וידיהן כפותות.

״בתיעוד נראה השר נכנס לתאים ומתשאל את האסירות המוחזקות בהם״, נכתב במכתב, ״שהלינו בפניו על תנאי כליאה חמורים שמשית עליהן שב״ס, ובכלל זה היעדר מקלחות תקינות ומים בתאים, מניעת טיפול רפואי, פשיטות סוהרים תכופות ואלימות ללא סיבה״. 

השר, לפי הוועד, הצהיר שמטרת ביקורו היא ״לראות מקרוב את יישום המדיניות״ שלו, ״ואף קבע כי מטרתו היא להוריד את תנאי הכליאה ׳למינימום של המינימום׳״. בסרטון הוא אומר לאסירות ״לחטופים שלנו לא היה שמפו ולא היו להם תנאים״, ״נגמרו הקייטנות בבתי הכלא״ ו״מחבלים ומחבלות יקבלו את המינימום שהחוק מחייב, ולא מעבר לכך״. החתומה על המכתב, עו״ד מירב בן זאב, מנהלת המחלקה המשפטית בוועד, אינה טוענת שהביקור אסור אלא שהפרסום שלו הוא תעמולת בחירות במימון ציבורי. 

שימוש בנכסי ציבור

סעיף 2א לחוק הבחירות (דרכי תעמולה) נושא את הכותרת ״איסור שימוש בנכסי הציבור״, ואוסר תעמולה ״בכספים או בנכסים מוחשיים או בלתי מוחשיים של גוף מבוקר״; הוועד מרחיב אותו גם ל״כוח אדם, מתקנים וסמכות רשמית״, וזה ניסוחו שלו ולא לשון החוק. ביקור מתוקשר של שר בכיר, הוא כותב, ״המסתייע במנגנון שב״ס ובצוותי תיעוד לשם הפקת תוכן פרסומי ליום הבחירות שבועות ספורים מראש, ואשר מפורסם ביוזמת השר עצמו ומפלגתו, עונה במלואו על ההגדרות שכבר קבע כבודו עצמו באירועים קודמים״. 

סולברג כבר הורה לבן גביר שלוש פעמים במערכת הבחירות הזו להסיר סרטונים שצילם בנכסי מדינה. ב-17 במרץ הורה לו להסיר שניים – אחד מכלי שייט משטרתי ואחד מביקור בבית סוהר – בקביעה שנכסי הציבור ״אינם אביזר במה בתעמולת בחירות״, ופסק נגדו ונגד סיעתו הוצאות של 9,000 שקל. 

ב-31 במרץ הפך למוחלט צו ארעי נגד סרטון קידום עצמי שצולם במוזיאון אסירי המחתרות, וחייב אותם לשאת שווה בשווה בהוצאות של 28 אלף שקל. וביוני, בהכרעה שהמכתב עצמו אינו מונה והיא הקרובה ביותר לדמון, הורה לו להסיר סרטון שצולם במתקן המעצר בנמל אשדוד ובו נראה השר בין פעילי משט הסומוד הכפותים ומנופף בדגל ישראל – ופסק נגדו 23 אלף שקל, מהם 15 אלף למשרד לביטחון לאומי, ליועצת המשפטית לממשלה ולשירות בתי הסוהר עצמו. ב-23 ביולי הורה סולברג לבן גביר להשיב עד אותו ערב לעתירה שהגישה עמותת ״בוחרים בישראל״ נגד סיור עיתונאים שתוכנן בכלא עופר. והסיור בוטל. 

פריבילגיה של שר

״חומרת המעשה גוברת משעה שכרקע לתעמולה משמשות נשים הכלואות תחת מרות המדינה, בלי אפשרות להתנגד לסיטואציה או ללעג על תלונותיהן״, נכתב. ״מדובר בניצול פוליטי של אוכלוסייה חסרת ישע לצורך רווח אלקטורלי אישי, תוך הפיכת סבל מתועד לתוכן שיווקי״. בפועל, מזכיר הוועד, ביקורי משפחות וביקורי חברי כנסת אינם מתאפשרים וחל איסור על צילום בבית הכלא: ״עצם הכניסה והצילום הן פריבילגיות הניתנות על ידי השר, לצרכיו הפוליטיים״.

״עצם הכניסה והצילום הן פריבילגיות הניתנות על ידי השר, לצרכיו הפוליטיים״

הוועד הציבורי נגד עינויים

השאלה מי מורשה לראות את האסירים הביטחוניים כבר הגיעה לבית המשפט העליון, ובאותו הרכב. ביוני דיווחנו כאן על פסק הדין בעניין ביקורי הצלב האדום: בג״ץ הפך את הצו על תנאי למוחלט וקבע שעל המדינה לאפשר את הביקורים, אחרי יותר משנתיים וחצי של איסור. ישבו בו הנשיא יצחק עמית, השופטת דפנה ברק-ארז והמשנה לנשיא נעם סולברג – אותו שופט שאליו הוגשה עכשיו הפנייה. 

הוועד מפנה לסעיף 3 המשותף לאמנות ג׳נבה. לפי הסעיף, במי שמוחזקת במשמורתו של צד ללחימה או כוח כובש ינהגו ״תמיד מנהג אנושי״ ואסורה ״פגיעה אנושה בכבוד הפרט, ובייחוד יחס משפיל ומבזה״, וכותב שהפרות של אמנת ג׳נבה השלישית ״נחשבות לפשעי מלחמה״. בהודעה שמסר לתקשורת טען הוועד כי פגיעה בכבודן של העצורות ״העלולה להוות פשע מלחמה״. הטשטוש אמנם ״הפחית את חומרת ההשפלה״, אולם ״המספר המצומצם יחסית של עצורות בכלא דמון אינו מאפשר הגנה מספקת על זהותן״, וגם ״אם המצולמות בכפייה לא זוהו בפנים, הן נחשפו לשאלות משפילות ויחס מזלזל, שפוגעים בכבודן ושאסורים גם לפי האמנה נגד עינויים, שמדינת ישראל מחוייבת לקיימה״.

33 מתוך 38

הוועד מייצג כמה מהאסירות המוחזקות באגף הביטחוני-נשים בדמון, בהליכים תלויים ועומדים בעניין תנאי כליאתן, וטוען שהתלונות שהושמעו בפני השר ״עולות בקנה אחד עם טענות הוועד בהליכים אלה זה מכבר״: ״בידוד ממושך מהעולם החיצון, גם של ילדות; פגיעה קשה בתזונה; תנאי עינויים, המוחלים גם על נשים בהריון״. מכאן המסקנה החדה ביותר במכתב: הצהרתו של השר שהתנאים הונמכו במכוון ״למינימום של המינימום״ היא ״למעשה, הודאה והתרברבות במדיניות האמורה לצורכי תעמולה״. אותו סרטון שהוועד רואה בו חומר תעמולה משמש לו, באותה נשימה, גם ראיה.

״הודאה והתרברבות במדיניות האמורה לצורכי תעמולה״

הוועד הציבורי נגד עינויים

בסרטון מכנה השר את המצולמות ״מחבלות״. בבדיקה שפרסמה כאן סיון תהל בתחילת אוגוסט עלה כי מספר הנשים הכלואות על רקע ביטחוני זינק ב-67 אחוז בחצי שנה, מ-57 בינואר ל-95 ביוני 2026, ומתוך 38 הנשים שנוספו לאוכלוסייה הזו 33 מוחזקות במעצר ולא לאחר הרשעה. מספר השפוטות הביטחוניות עלה באותה תקופה מ-7 ל-12 בלבד. כלומר רוב הגידול בכליאת נשים על רקע ביטחוני אינו ריצוי עונש אלא מעצר לפני הרשעה. מכאן גם החשש הנוסף שמעלה הוועד: הפרסום ״עלול אף להוות ניסיון פסול להשפיע על הדיון המשפטי בעניינן, לפגוע בפרטיותן ובכבודן, ולשמש להרתעה נגדן או נגד בני משפחתן״.

מסולברג מבקש הוועד להפעיל ״את מלוא הסמכויות הנתונות לו״ כיושב ראש הוועדה: הסרה מיידית של כל תיעוד שפורסם מהביקור בדמון, ״הסנקציה הכספית המרבית האפשרית בנסיבות העניין״ בהתחשב בכך שמדובר ״בהפרה חוזרת ונשנית לאחר קנסות והתראות קודמות״, הודעה רשמית לשר, לשב״ס ולכל מי שיש לו נגישות מיוחדת לעצורים מתוקף תפקידו שביקורים מתוקשרים בבתי סוהר בעיצומה של מערכת בחירות אסורים לפי סעיף 2א, שקילת הפניית העניין לאכיפה פלילית, וצו מונע שיאסור ביקורים כאלה – ״במיוחד באגפים ביטחוניים״ – עד תום מערכת הבחירות. הבחירות יתקיימו ב-27 באוקטובר. עד אז, ההכרעה שתתקבל לא תיגע רק בכללי התעמולה אלא גם בשאלה מי מורשה להיכנס עם מצלמה לאן שמשפחות וחברי כנסת אינם נכנסים – ומה קורה שם כשאף אחד לא מצלם.