המשטרה עדכנה את נהלי הפעלת הפרשים: רימון הלם יוטל רחוק יותר מסוסים מאשר ממפגנים

שנה לאחר שהאגודה לזכויות האזרח עתרה לבג״ץ בדרישה לאסור את השימוש בפרשים לפיזור הפגנות, ובעקבות החלטת בג״ץ שביקשה מהמשטרה לבחון חידוד והבהרה של המגבלות על הפעלתם – הגישה המשטרה אתמול (ד׳, 19.8) הודעה מעדכנת ובה נוהל פרשים מתוקן. אלא שלצד כמה שינויים שנועדו לצמצם את הסיכון למפגינים, חלק מהפרקטיקות שעמדו בלב העתירה מותרות גם בנוסח החדש – וההודעה נחתמת בבקשה למחוק את העתירות.

הנוהל החדש מעגן לראשונה במפורש בנוהל הפעילות המבצעית את החובה הבסיסית להבטיח למפגינים ולמי שנמצאים במקום אפשרות לעזוב את האזור. הוא גם קובע כי תנועת פרשים על מדרכות תיעשה באישור מפקד כוח הפרשים וכאשר קיים ״צורך מבצעי״, ומוסיף מנגנון ייעודי לריכוז מידע ולמעקב אחר פגיעות מפרשים ומסוסים. במקרים של פגיעה חמורה או חשש לחריגה מהנהלים אמור להתקיים גם תחקיר.

חובת דרך המילוט אינה חדשה. עד לביטולו בינואר 2024 היא הופיעה בנוהל הוראות הבטיחות של המשטרה, בסעיף שקבע כי פיזור בפרשים מותר ״בתנאי שלמפגינים יש אפשרות מילוט וללא מכשולים העשויים למנוע מהם להתפזר או לגרום לפגיעתם״. המשטרה טוענת בהודעה כי ההוראה המשיכה לחייב את הפרשים כל העת מכוח אוגדן הוראות הבטיחות הפנימי שלה, וכי ההחלטה שלא לכלול אותה כלשונה בנוהל המבצעי התקבלה ״מטעמים של סדר וארגון ושיקולים מבצעיים״. עיגונה מחדש, כך נכתב, נעשה ״למען הבהירות״ ו״אף שלא חל כל שינוי במדיניות המשטרה או בכללים המחייבים את פעילות הפרשים״.

״עשויה לצמוח תועלת״

האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג״ץ ב-18 באוגוסט 2025, כשנתיים לאחר שהמשטרה דווקא הקלה את המגבלות על השימוש בפרשים. בעתירה נטען כי הפעלת בעלי חיים גדולים ובלתי צפויים בתוך קהל צפוף הביאה פעם אחר פעם לפציעות קשות: מפגינים הופלו ונרמסו, הוכו באלות, ספגו הצלפות במושכות וסוסים הובלו לעברם גם על מדרכות. לבקשת האגודה נקבע כי העתירה תישמע באותו מועד ובפני אותו הרכב עם עתירה מקבילה של עמותת ״תנו לחיות לחיות״ מנובמבר 2024 שעניינה רווחת הסוסים עצמם.

״מעלה חשש ממשי לכך שבבסיס השינוי עומדים מניעים זרים של מתן חסינות לשוטרים אלימים״

מתוך עתירת האגודה לזכויות האזרח על שינוי הנוהל

בעתירה תוארו בין היתר שברים, חתכים וחבלות פנימיות לצד פגיעות נפשיות והתקפי חרדה. המקרה שפותח אותה הוא של מפגינה שנפצעה בצעדת מחאה בתל אביב ב-24 ביולי 2025: לפי העתירה היא הופלה לקרקע בידי שוטר, ובעודה שרועה על הכביש בעט בה בגבה סוס משטרתי, והיא פונתה לבית החולים ואובחנו אצלה שברים בחוליות עמוד השדרה.

מקרה אחר שצורף לעתירה הוא של מולי אהרונסון (72). הוא נפגע בהפגנת קפלן ב-11 ביולי 2023 אחרי שקבוצת פרשים עלתה עם הסוסים על המדרכה: אחד הסוסים נגח בו בעוצמה, הוא הוטח לקרקע וסבל משבר בצוואר הירך ומפגיעה בארובת העין.

מקרה נוסף הוא של פרש המשטרה שי פרץ. ב-1 באפריל 2023 הוא תועד מצליף במפגינה בנתיבי איילון במהלך המחאה נגד ההפיכה המשטרית: פרץ הצליף במפגינה יעל ראובני שלוש פעמים במושכות אחרי שהסוס דרך על רגלה. נגדו הוגש כתב אישום בעקבות חקירת מח״ש, במאי 2025 הוא הורשע בתקיפה שלא כדין, ובגזר הדין נגזרו עליו מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.

נוהל רימוני ההלם קובע מרחק מזערי של כחמישה מטרים ממפרי הסדר, ואילו בהפעלה לצד פרשים המרחק המזערי הוא שישה מטרים – מהסוס

מהשוואת המרחקים בהודעת המשטרה לבג״ץ

העתירה מבקשת להצביע על הרצף הזה: האירוע התרחש באפריל 2023, הנוהל המבצעי עודכן ב-22 בספטמבר 2023 – בזמן שחקירת מח״ש בעניינו של פרץ הייתה בעיצומה – וכתב האישום הוגש במאי 2024. בעתירה נטען כי שינוי הנוהל בנסיבות אלה, באופן המתיר הצלפה במפגינים באמצעות המושכות, ״מעלה חשש ממשי לכך שבבסיס השינוי עומדים מניעים זרים של מתן חסינות לשוטרים אלימים״. קצין הפרשים הארצי העיד במשפטו של פרץ כי הוא האחראי לעדכון הנוהל; הוא עצמו נחקר במח״ש באזהרה ולא הועמד לדין, והוא זה שאישר את העובדות בהודעה שהוגשה אתמול – אף שהתצהירים עצמם, כך נכתב בה, טרם נחתמו ״מטעמים טכניים״.

במרץ השנה, בעקבות דיון בעתירות בפני הנשיא יצחק עמית, המשנה לנשיא נעם סולברג והשופטת דפנה ברק-ארז, הורה בג״ץ למדינה להגיש הודעה מעדכנת שתבחן אפשרות לחידוד ולהבהרת הנהלים. השופטים ציינו כי ״ניתן להתרשם כי עשויה לצמוח תועלת מהסדרה ברורה ושקופה״ של שורה של סוגיות, ובהן הותרת נתיב מילוט למפגינים, איסור או הגבלה על עליית פרשים למדרכה, הגבלת שימוש מקביל באמצעים אחרים כדוגמת רימוני הלם והגבלת השימוש בכוח בידי פרשים, למעט במצבים של סכנה ממשית וקרובה. המועד להגשת ההודעה נקבע ל-16 ביוני; המשטרה ביקשה ארכה והגישה אותה אתמול, חודשיים אחר כך.

בית המשפט ביקש מהמדינה להתייחס גם להגדרה מדויקת יותר של המצבים שבהם ניתן להפעיל פרשים, מעבר לסיווג הכללי של ״מדרג ג׳״, תוך התייחסות בין היתר להיקף ההפגנות ולמאפייניהן, ולצעדים לאיסוף מידע ולהפקת לקחים מאירועים שבהם נפגעו מפגינים.

״צורך מבצעי״

הנוהל המתוקן נותן מענה לחלק מהדרישות, אבל בסוגיות אחרות מותיר למשטרה מרחב פעולה נרחב. כך למשל, במקום לקבוע תנאים מפורטים לעליית סוסים על מדרכה – אותו מקום שאליו מפגינים עשויים לברוח מהפרשים, ושבו נפגע אהרונסון – הסעיף החדש קובע כי ״תנועת פרשים על המדרכה תיעשה באישור מפקד כוח הפרשים במקום כאשר הדבר נדרש מטעמים מבצעיים לצורך מתן מענה לאירוע בשטח״. בדיון בבג״ץ הסביר קצין הפרשים הארצי מדוע: ״כשאנחנו עובדים על הכביש הרבה פעמים חלק מהמפגינים עולה על המדרכה״.

גם השימוש באמצעים נוספים במקביל לפרשים לא נאסר. הנוהל המתוקן קובע כי שימוש כזה, ״לרבות רימון הלם״, ייעשה ״רק כאשר קיים צורך מבצעי באישור הגורם הפיקודי המוסמך״, ובשמירה על מרחק מינימום של שישה מטרים בין הסוס לבין מקום הטלת הרימון. החריג היחיד הוא המכת״ז: לגביו קובע הנוהל כי הפרשים יופעלו לפניו, או שייקבעו גזרות הפעלה נפרדות, כדי למנוע החלקת סוסים. בעתירה נטען כי שילוב פרשים עם אמצעים נוספים עלול להגביר את חוסר השליטה בסוס ואת הסיכון הנשקף מהשימוש בו, והמשטרה השיבה כי היא דוחה הגבלה גורפת מראש.

את ההשוואה עורכת המשטרה בעצמה, בהודעה: נוהל רימוני ההלם קובע מרחק מזערי של כחמישה מטרים בין מקום הטלת הרימון לבין מפרי הסדר, ואילו בהפעלה לצד פרשים המרחק המזערי הוא שישה מטרים – בין מקום ההטלה לבין הסוס. הסוס מקבל מטר אחד יותר ממפר הסדר.

גם האפשרות של פרשים להשתמש בכוח ישיר כלפי מפגינים נותרה. הנוהל ממשיך להתיר שימוש באלה וב״יתרת המושכה״ – רצועות העור המחוברות למתג הסוס, ולפי הנוהל הפרש ״אינו יכול להסירן מידו בשום מצב״. ההיגיון שהנוהל מציג להיתר הוא היגיון של זמינות: יתרת המושכה היא ״האמצעי הזמין ביותר להגנה עצמית עבור הפרש, היות והוא אוחז בה בידו בכל עת, ולכן הפרש רשאי להשתמש בה כשחש סכנה לשלומו או לשלום הציבור״ – ובמקום אחר נקבע כי הוא רשאי להשתמש באלה או ביתרת המושכה ״לפי שיקול דעתו״. בג״ץ ביקש מהמשטרה לבחון הגבלה של שימוש בכוח בידי פרשים למקרים של ״סכנה ממשית וקרובה״, אולם המשטרה החליטה שלא לשנות את ההוראות הקיימות בנושא.

על האמצעי האחר שהנוהל מתיר לפרשים, האלה, לא מסרה המשטרה חוות דעת רפואית. בתחקיר שפרסמנו בשנה שעברה נחשף כי בתשובה לבקשת חופש מידע מסרה המשטרה שהמידע על השימוש באלות ״אינו מצוי ברשותה״, מפני ש״לא קיימת התייחסות מאת הקרפ״ר״ לאמצעי הזה – זאת אף שלפי פקודת המשטרה, אישור של אמצעי נדרש עוד לפני כניסתו לשימוש מבצעי.

״אסור לחבוט בראש ובבטן״

היתר השימוש בכוח עמד כבר במרכז העתירה המקורית. בספטמבר 2023 שינתה המשטרה את נהליה והסירה מהם כמה הוראות בטיחות שהיו קיימות קודם לכן, ובינואר 2024 בוטל נוהל הוראות הבטיחות כולו בלי שהוחלף באחר. בין היתר בוטל סעיף שהתייחס לצורך למנוע הסלמה הנובעת מעצם נוכחותו וגודלו של הסוס, וכן האיסור להפעיל אמצעים אחרים לפיזור הפגנות במקביל לפרשים. האיסור המפורש לחבוט ״בראש ובבטן״ נמחק. השימוש באלה הותנה קודם לכן בפקודה מפורשת של מפקד האירוע, וכעת הוא נתון לשיקול דעתו של הפרש בשטח. באותו שינוי הורחבה גם האפשרות להשתמש במושכות כלפי מפגינים במצבים שהוגדרו כהגנה עצמית, לרבות בתגובה ל״תקיפה״ באמצעות דגל, זמבורה או ״שלט העשוי מחומר קשיח״ – הנסיבה שעליה נשענה הגנתו של פרץ במשפטו.

אחד השינויים המשמעותיים בנוהל החדש הוא החזרת מנגנון המעקב אחר פגיעות. בשינוי הנהלים ביטלה המשטרה את החובה שהייתה קיימת עד אז לתעד ביומן היחידה אירועים חריגים, ובהם פציעות וחבלות לבני אדם או לסוסים ובעיות התנהגות של הסוסים במהלך פעילות מבצעית.

כעת נקבע מחדש מנגנון לריכוז מידע על פגיעות, ובמקרים חמורים או כאשר עולה חשש לחריגה מהנוהל ניתן יהיה לערוך תחקיר. אלא שהסעיף שנוסף לנוהל תולה את כל השרשרת בעיניו של הפרש: ״ככל שבעת פיזור הפס״ד הבחין פרש כי נפגע אדם מהפרש ו/או מהסוס, ידווח על כך למפקד כוח הפרשים במקום״. המשטרה מודעת למגבלה. בהודעה שהגישה אתמול היא כותבת כי פיזור הפגנה הוא ״אירוע דינמי, רב משתתפים ורב משתנים, שבמהלכו הפרשים מרוכזים בביצוע המשימה המבצעית, ולא תמיד יבחינו בזמן אמת בכל פגיעה שנגרמה״ – אלא שהיא מביאה את המשפט הזה כנימוק לכך שאין מקום לקבוע חובות דיווח נוספות.

״ככל שבעת פיזור הפס״ד הבחין פרש כי נפגע אדם מהפרש ו/או מהסוס, ידווח על כך למפקד כוח הפרשים במקום״

הסעיף החדש שמחזיר את המעקב אחר פגיעות

כמה מפגינים נפגעו מפרשים עד היום, איש אינו יודע. המספר אינו מופיע בעתירה, בתגובות המשטרה או בהחלטת בג״ץ, ובית המשפט הוא שהורה למשטרה לפרט אילו צעדים תנקוט לצורך איסוף מידע והפקת לקחים מאירועים שבהם נפגעו מפגינים. הנתון היחיד שמסרה המשטרה בהקשר הזה נוגע לצד שלה: בתגובתה המקדימה ממרץ נכתב כי בשנת 2025 בוצעו 18 תחקירים בנושא הפעלת פרשים באירועי הפרות סדר. באותה תגובה נמסר גם כי במשטרה פועלות ארבע יחידות פרשים – בצפון, בירושלים, בתל אביב ובדרום – ובהן כ-70 סוסים.

בג״ץ ביקש עוד כי ההגבלות העיקריות על השימוש בפרשים יוצגו במסמך שקוף ונגיש לציבור שגם יאפשר הגשת תלונות קונקרטיות. ההודעה מציינת כי נוהל מדרגי הפרות הסדר, החל על כלל אמצעי הפיזור, אושר בידי משרד המשפטים והוא ״מפורסם לציבור״ – אך אינה כוללת התחייבות לפרסם את נוהל הפרשים עצמו, ואינה מתייחסת כלל לבקשת בית המשפט לאפשר הגשת תלונות קונקרטיות. נוסחו העדכני של הנוהל צורף כנספח להודעה, ובראשו נכתב כי הוא ״הותר לעיון על פי חוק חופש המידע״.

כך, כמעט שלוש שנים לאחר שהמשטרה הקלה בעצמה את כללי הבטיחות להפעלת פרשים, ושנה לאחר שהשימוש בהם הגיע לבג״ץ, הנוהל אמנם השתנה – אבל חלק ניכר מההכרעות נותר בידיהם של המפקדים בשטח. בג״ץ עצמו לא קבע כללים – הוא ציין כי ״עשויה לצמוח תועלת״ מהסדרה ברורה ושקופה. המשטרה, בחלק מהסוגיות הרגישות ביותר, בחרה לשמור על שיקול הדעת – וביקשה למחוק את העתירות.

בהודעה שהגישה אתמול טענה המשטרה כי דין העתירות להימחק, וכי אין עילה להתערבות שיפוטית ״בשיקול דעתה המקצועי והמבצעי של משטרת ישראל בכל הנוגע לאמצעים העומדים לרשותה לצורך שמירה על הסדר הציבורי, ובכלל זה הפעלת הפרשים״. עוד נטען כי ההוראות בעניין השימוש באלה וביתרת המושכה ״הינן הוראות מידתיות וסבירות, הנובעות מצרכים מבצעיים ובטיחותיים״, וכי הטענה בדבר ״כליאת מפגינים״ נדחית ״בתוקף״ ואינה עולה בקנה אחד עם נהלי המשטרה.

מהאגודה לזכויות האזרח נמסר: ״בג״ץ הבהיר ששימוש בפרשים נגד מפגינים אינו יכול להסתמך על הנחיות עמומות ועל שיקול דעת מבצעי כמעט בלתי מוגבל. בעקבות העתירה, המשטרה אמנם החזירה לנוהל כמה הגנות בטיחות חשובות, אבל במקומות שבהם טמון הסיכון הגדול ביותר היא ממשיכה להשאיר לעצמה מרחב פעולה רחב״.