האם הרחפן שקניתם לילד יהפוך בקרוב למכשיר האזנה ומעקב שיכניס את המשטרה והשב״כ לתוך הסלון (והמחשב) שלכם?

משרד המשפטים פרסם לאחרונה להערות הציבור את תזכיר "חוק סמכויות להתמודדות עם איום הרחפנים (הוראת שעה), התשפ"ו-2026" שיעמוד בתוקף במשך חמש שנים. על פניו, מדובר בהסדרה ביטחונית מתבקשת: רחפנים רבים ממדינות אויב חדרו לשטח ישראל וגרמו לפגיעה בחיי אדם, רחפנים אזרחיים משמשים להברחות נשק וסמים, ולעיתים לתיעוד מתקנים רגישים. אבל האם הרחפן שקניתם לילד עלול להפוך בקרוב למכשיר מעקב שיכניס את המשטרה והשב״כ היישר לסלון שלכם? לפי הצעת החוק, התשובה היא כן, וזה יהיה ללא דיווח וללא פיקוח.  

 גורם מוסמך יוכל "לקבל תיעוד חזותי מרחפן או טיסן, בזמן אמת, בלא צו של בית משפט". 

קריאה ב-45 עמודי התזכיר מגלה מנגנון שמוציא פעולות חדירה והאזנה ממשטר הפיקוח השיפוטי הקיים, ומעביר אותן לשיקול דעתן הבלעדי של שש רשויות ביטחון: המוסד, המלמ"ב, המשטרה, השב"כ, שב"ס ומשמר הכנסת. התזכיר מנצל את הפרצה שנוצרה בתודעת האזרחים ביחס לאיום הרחפנים בלבנון ובעזה, ובפועל אינו מתייחס לשטחי הלחימה בהם נמצאים כוחות הביטחון. צה״ל עצמו מוחרג בפירוש מהחוק, והתזכיר מתייחס רק לרחפנים, טיסנים, וכטב״מים שמופעלים בגבולות ישראל.

בלב התזכיר עומד סעיף 9(א)(6), לפיו גורם מוסמך יוכל "לקבל תיעוד חזותי מרחפן או טיסן, בזמן אמת, בלא צו של בית משפט". במילים אחרות: בהיתר מפקד האירוע, שוטר מוסמך או איש שב״כ יוכל להתחבר למערכת של רחפן פרטי ולצפות בשידור חי במה שנשקף מהמצלמה שלו. כיום פעולה כזו מחייבת צו חדירה לחומר מחשב לפי פקודת סדר הדין הפלילי או היתר מיוחד מבית המשפט לפי חוק האזנת סתר. לפי נוסח הצעת החוק, אם יעבור יהיה די באישור של "מפקד האירוע" כדי לקבל היתר ל-24 שעות. ההיתר יינתן "ככל הניתן בכתב" – כלומר במקרה הצורך גם אישור בעל פה הוא חלופה לגיטימית.טימית.

סעיף 19 להצעת החוק מבהיר את חציית גבולות החוק הקיים, עם החרגה בוטה לפיה קליטת התקשורת בין הרחפן לשלט לא תיחשב להאזנת סתר, התחברות למערכת לא תיחשב לחדירה לחומר מחשב, ושיבוש המערכות לא ייחשב לפעולה אסורה בתוכנה. דברי ההסבר לתזכיר אף מודים כי הפעולה "תואמת מבחינת אפיונה הטכני לפעולה של חדירה לחומר מחשב ושל האזנת סתר", אך מנסים להרגיע בטענה שרחפן "אינו אמצעי תחבורה עבור בני אדם". רחפן אמנם אינו מסיע בני אדם, אך הוא מצלם אותם במרחבים הפרטיים ביותר — בחצרות, בגגות, בתוך בתים ובהפגנות.

האיום ידוע מ-2017

מאז שנפתח מבצע שאגת הארי נגד איראן בסוף פברואר, ועם התרחבות הלחימה מול חיזבאללה בדרום לבנון, התברר שאיום הרחפנים חמור בהרבה ממה שנדמה היה. רחפני הנפץ מונחי הסיב האופטי הפכו לאמצעי התקיפה המרכזי של חיזבאללה – הם פוגעים בטווח של עשרות קילומטרים וחסינים בפני שיבוש אלקטרוני. ביולי דווח ynet כי הקבינט המדיני-ביטחוני דן בהחמרת התקנות ובאיסור שימוש ברחפנים, ובכיר ישראלי אמר: "יש כאן איום מאוד רציני, שאין לנו פתרון אליו".

האזהרות מוקדמות בהרבה: כבר ב-2017 הוגדרו הרחפנים איום לאומי, וב-2021 מתח מבקר המדינה ביקורת על ההיערכות הלאומית מולם. מאז הפכו הרחפנים לנשק מרכזי במלחמת רוסיה-אוקראינה, ואולם כמעט דבר לא נעשה.

משהבינו בצבא שמלבד רשתות צל והסוואה אין בידיו כלים ממשיים להגן על היישובים ועל החיילים, יצא מפא"ת בקריאה לחברות ולסטארט-אפים ביטחוניים להציע פתרונות למה שכונה בתקשורת "כיפת ברזל לרחפנים". פתרון כזה כרוך בשנות תכנון, פיתוח ובדיקות, ועד שיגיע לשטח יחלפו שנים. הסמכויות שבתזכיר, לעומת זאת, לא מתייחסות להגנה על כוחות הביטחון שמעבר לגבולות ישראל, שכן צה״ל מוחרג בפירוש מהחוק. מטרתו של התזכיר, אם כן, להעניק סמכויות נרחבות לשש הרשויות מרגע שייכנס לתוקף, שיחולו על עשרות אלפי הרחפנים האזרחיים שכבר טסים בשמי ישראל.

אותה פעולה בדיוק, בלי דיווח

לפי ההערכות שבתזכיר, הרחפנים והכטב״מים האזרחיים הפועלים כיום בישראל משמשים בעיקר חקלאים, צלמים, חברות משלוחים וחובבים. התזכיר עוטף את סעיף 9 בשבעה תנאים מצטברים, כמו מניעת עבירות פשע או הצלת חיי אדם. אלא שאותה פעולה בדיוק — פתיחת המצלמה של רחפן אזרחי — מופיעה פעם נוספת בסעיף 8(ג), ושם היא כפופה לתנאי יחיד: שלא ניתן לקבל את מיקום הרחפן בדרך אחרת. בסעיף הזה אין צורך בהיתר מפקד בכיר, אין מגבלת זמן, וחמור יותר: אין חובת דיווח או תיעוד.

חובות התיעוד בכתב והדיווח לכנסת וליועצת המשפטית לממשלה חלות על הפעולות שבסעיף 9, אך אינן חלות על סמכויות הגילוי, האיכון וקליטת התיעוד החזותי שבסעיף 8. דווקא סעיף 8 הוא הסמכות שתופעל בהיקף הנרחב ביותר, שכן היא מופעלת על כלל תמונת השמיים, עוד לפני ההבחנה בין איום לבין כלי לגיטימי.

דברי ההסבר מודים בכך במפורש: בתמונת השמיים "נאספים ומוצגים נתוני כלל הכטב"ים, גם אלה שאינם מהווים איום". כך יוצא שהסמכות הפולשנית והגורפת ביותר — המקבילה להאזנת סתר ולחדירה לחומר מחשב — היא היחידה שלא תתועד, לא תדווח ולא תהיה נתונה לפיקוח חיצוני. סעיף 8(ב) קובע כי המערכות יקלטו גם "מידע עודף" — תכנים ונתונים ממכשירים שאינם רחפנים. החוק אמנם מחייב למחוק מידע זה "לאלתר", אך אינו מחייב לתעד את עצם קליטתו, ואין שום גורם חיצוני שיוכל לוודא אם המחיקה אכן בוצעה.

גם המידע שנאסף יוכל לשמש לצרכים רחבים בהרבה מתכליתו המקורית, כולל חקירות פליליות, חילוט רכוש ומחקר. סעיף 18(ט) קובע כי מגבלות שמירת המידע לא יחולו על מידע שהרשות עצמה סיווגה כ"לא אישי", כמו מיקום רחפן שלא קושר לזהות בעליו. מידע כזה יוכל להישמר ללא הגבלת זמן.

מחיקת קבצים בלי צו שיפוטי

בכל 45 עמודי התזכיר לא מופיעות המילים "חופש עיתונות" או "חופש ביטוי" ולו פעם אחת. סעיף 9(א)(3) מסמיך גורמים מבצעיים לבצע "מחיקה, שינוי או שיבוש של חומר מחשב" בתוך הרחפן. במילים אחרות: אפשר יהיה למחוק ולשנות קבצים במכשיר פרטי בלי צו שיפוטי, בלי חובת שימור ראיות ובלי הבחנה בין נטרול איום לבין השמדת תיעוד עיתונאי.

סעיף 12 מקנה למפקד מחוז במשטרה סמכות לסגור מרחב אווירי לטיסת רחפנים ל-72 שעות, בעילה של "פעילות מבצעית של המשטרה". "פעילות מבצעית" מכסה גם הפגנות, פינויים ומחסומים. סגירת השמיים מפעילה אוטומטית את סעיף 6(ד) לחוק, הקובע כי עצם הכניסה למרחב הסגור מקימה עילה מיידית לתפיסה, לשיבוש ואף להשמדה של הרחפן, בלי בחינת סכנה פרטנית. מנגנון זה מאפשר למשטרה למנוע מצלמי עיתונות, מארגוני זכויות אדם ומאזרחים לתעד את פעולותיה בזמן אמת.

חוק ללא השפעות

בעמוד החמישי של התזכיר מופיעה הכותרת "השפעת החוק המוצע על קבוצות אוכלוסייה מסוימות". מתחתיה אין מילה אחת.

אחד המגיבים לתזכיר, המציג עצמו כבעל היכרות עם התחום, טוען כי הבעיה קיימת כבר היום. לדבריו, "בשלוש השנים האחרונות מאות (אם לא אלפי) רחפנים 'נעלמו' למטיסים שפועלים כחוק, בשל מערכות שמופעלות בלי רסן". הוא מוסיף כי לשיבוש מערכות האיכון הייתה "השפעה הרסנית" גם על התעופה המסחרית, שם נגרם "אובדן רכוש של עשרות אלפי שקלים שלא זכו לפיצוי שכן אף גוף לא מודה שהפעיל אמצעים אלו".

התזכיר אינו כולל הערכה של הפגיעה הכלכלית והאזרחית במפעילי הרחפנים, ואינו מציע מנגנון פיצוי על השמדה או תפיסה שגויה של רכוש. בכל התזכיר יש אפשרות ערעור לבית משפט בנקודה אחת בלבד: הארכת תפיסה פיזית של רחפן. על פריצה למצלמה, על שיבוש, על השמדה ועל סגירת מרחב אווירי אין ערעור, אין מנגנון ביקורת שיפוטית ייעודי, ואין חובה ליידע את האזרח שהופעלו כלפיו סמכויות מעקב.