אחרי שהניידת פגעה בנער בן ה-16, השוטרים שיצאו ממנה עצרו אותו - המקום הכי חם בגיהנום

אחרי שהניידת פגעה בנער בן ה-16, השוטרים שיצאו ממנה עצרו אותו

ברחובות של רהט אין אדם שלא נפגע מאלימות שוטרים או שלא מכיר מישהו שנפגע. המשטרה: אנחנו פועלים להגברת הביטחון של האזרח הנורמטיבי שומר החוק

הרחבה שמול המתנ”ס המרכזי של רהט, שתחומה בין בניין העירייה, סניף של בנק מרכנתיל ושטח שטרקטורים חורשים כהכנה לעוד מבנה, הייתה מלאה בצהרי יום ראשון במכוניות יפניות לבנות עם לוחיות זהות צהובות שחנו זו לצד זו בסדר מופתי. רק אחד הנהגים שלא הקפיד ושכח להחליף את אחת מלוחיות הזיהוי ברכבו, לוחית זיהוי אדומה עם האות “מ” וכמה ספרות לצדה, רמז על הסיטואציה: שוטרים בכירים ובראשם הניצב הערבי הראשון, ג’מאל חכרוש, הממונה על שיפור שירותי המשטרה בישובים הערביים, באו להיפגש עם מנהיגי הקהילה ברהט.

מחוץ למתנ”ס שבו התקיימה הפגישה ישב איש מבוגר והשקיף על השוטרים באדישות. “הם סתם באים לפה”, הוא אמר. “כלום לא ייצא מזה. השוטרים מציקים לבחורים בעיר והם הסיבה לכל הבעיות פה. אם היה להם כבוד אלינו, ואם הם היו פחות גזענים, הכל היה נראה אחרת”. העובדה שבראש המשלחת עומד ניצב ערבי לא ממש מרשימה אותו. “הוא לא בדואי, והוא רק מוסלמי אחד במשטרה. רוב השוטרים הם יהודים ורוב המשטרה גזענית”.

מפגש שוטרים תושבים ברהט
עיר שפוחדת משוטרים. מפגש קציני משטרה ומנהיגים מרהט, השבוע

שני דברים עולים מיד כששואלים את תושבי רהט על המשטרה. הראשון הוא שאין כמעט אדם שלא נפגע מאלימות של שוטרים או לא מכיר מישהו מסביבתו הקרובה שנפגע מאלימות של שוטרים. השני הוא הפחד – אף אחד לא רוצה להתראיין בעניין בשמו, מחשש שהמשטרה “תחפש אותו”. כמה מהאנשים איתם שוחחנו ביקשו לראות תעודת עיתונאי או בדקו בגוגל את השם והתמונה כדי לוודא שלא מדובר בבלש משטרתי סמוי שמנסה “להפיל” אותם.

לא מדובר בהזיות מדבריות או בפרנויה. יומיים לפני כן פונה בלאל (שם בדוי) לבית החולים סורוקה בבאר שבע עם חשש להתקף לב. השנתיים שחלפו מאז שבנו איברהים (שם בדוי), אז בן 16, נדרס על ידי שוטרים ואז נעצר, לא עשו טוב לבריאותו. בלאל דווקא לא חושש להזדהות בשמו, אבל החוק אוסר למסור פרטים מזהים הנוגעים לקטין. המשפחה עדיין מלקקת את הפצעים ומתנחמת בכך שהבן לא נשפט בסופו של דבר ולא נשלח לכלא.

“עצרו אותו כשהוא פצוע ולקחו לחקירה”

איברהים נעצר בהפגנה שנערכה ברהט ב-19 בינואר 2015. באותו ערב יצאו רבים מתושבי רהט להפגין נגד המשטרה במחאה על הריגתו של סמי אל ג’אער שנהרג מירי שוטרים במהלך פשיטה לתפיסת סוחרי סמים. התושבים טענו כי אל ג’עאר נורה ללא סיבה, אולם המשטרה הכחישה כי הירי היה לא מוצדק. אחרי חודש נעצר אחד השוטרים בחשד שירה באל ג’עאר בניגוד לפקודות.

ניידת משטרה נכנסה אל בין הצועדים במסע ההלוויה, במה שנתפס כפרובוקציה משטרתית מהסוג שנפוץ ברהט, ותושבים רבים הקיפו את השוטרים. מיד הוזעקה תגבורת של שוטרים נוספים שירו אמצעים לפיזור הפגנות אל משתתפי ההלוויה. אחד המשתתפים, סמי אלזידאנה, מת מדום לב במהלך המהומה שנוצרה במקום, דבר שרק הוסיף לזעם התושבים.

עיתונאים שהגיעו למקום ובהם אחמד אבו סוויס הספיקו לתעד את פעולות המשטרה עוד לפני שאנשי דוברות המשטרה הספיקו להוציא הודעה לעיתונות בה מואשמים התושבים בהתפרעות וסיכון שוטרים, מהסוג שהוציאו בעניינו של עוד קורבן לירי משטרתי, יעקוב אבו אלקיעאן מאום אל חיראן שדוברות המשטרה מיהרה לקבוע לגביו שהוא פעיל דאעש על אף שהיה בסך הכל מורה שניסה להתפנות מהמקום בהוראת השוטרים עצמם.

במצלמתו של אבו סוויס נקלט רגע שבו ניידת משטרה דוהרת לתוך קהל של אזרחים בדואים במהירות רבה, ופוגעת בחוזקה באיברהים בן ה-16. השוטרים יוצאים מהניידת ומקיפים את איברהים השרוע על הרצפה, ונראה שהם נבוכים מאוד ולא ממש יודעים מה לעשות.

ניידת המשטרה דורסת את הנער ברהט, ינואר 2015. צילום: אחמד אבו סוויס

“רואים שהאוטו של המשטרה ממש דורס אותו”, אומר בלאל. “הוא בכלל לא היה אחד מהמפגינים. הוא רק עבר ליד ההפגנה, אבל אפילו אם היה בתוך ההפגנה עצמה רכב של משטרה לא צריך היה לדרוס בן אדם”. ניתן היה לצפות כי השוטרים ידאגו לטיפול רפואי ופינוי של הנער שדרסו בנהיגה פרועה, אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד. “לא לקחו אותו לבית החולים עד 3 לפנות בוקר. כשהוא נדרס הגיע חובש של המשטרה וחוץ ממנו אף אחד לא טיפל בו. לא לקחו אותו לבית החולים, לא לצילומים ולא לכלום – עצרו אותו כשהוא פצוע ולקחו אותו לחקירה”.

מאות תושבים היו במקום, אולם המשטרה החליטה שהנער איברהים הוא מנהיג ההפגנה. הוא הוכנס לניידת ונלקח למשטרת רהט, משם הועבר למשטרת באר שבע כשהוא מתלונן על כאבים מהפגיעה שספג. את השוטרים זה לא הרשים.

“תוך כדי חקירה הוא התעלף, ורק אז לקחו אותו לבית החולים. הייתה לו פגיעה בגב והוא לא יכול היה לזוז. לא נתנו לו להישאר בבית החולים כי רצו שיתייצב למחרת בבית המשפט להארכת מעצר. רק אחרי שלקחו אותו לבית המשפט החזירו אותו לבית החולים לסיים את כל הצילומים והבדיקות”.

אבל אולי הוא באמת זה שארגן את ההפגנה?

“השוטרים רצו לפגוע באנשים שהיו שם כשנסעו ככה כמו משוגעים. אין לי ספק בזה. הם תפסו את הילד כשהוא נדרס כי היה קל לעצור אותו, בזמן שאחרים לא היו להם בידיים. זאת הסיבה היחידה. אחר כך הם גם תפסו עוד כמה אנשים ברחובות, שחלקם בכלל לא היו קרוב להפגנה הזאת. ככה זה ברהט – המשטרה לא מתנהגת אלינו כמו אזרחים.

“הילד היה עצור כשבוע בבאר שבע ואחר כך לקחו אותו לבית סוהר לקטינים כשמאשימים אותו שהוא אחד המארגנים של ההפגנה. היה לו כתב אישום על זה, והסכימו לשחרר אותו רק בערבות, עם הרחקה מרהט לארבעה חודשים ועם אזיק אלקטרוני. אמרנו להם שהילד לא עשה כלום, ושאם לא היו דורסים אותו הוא בכלל לא היה עצור, אבל המשטרה לא הסכימה לשמוע. ארבעה חודשים לקחנו אותו כל שבוע לקצין מבחן בבאר שבע כאילו שהוא עבריין, וזה ילד טוב שלומד בתיכון. אחר כך ביקשנו שיעשו תסקיר, שיבדקו אם הוא מסוכן ואם הוא עבריין.

רהט השבוע
“פחדנו שילבישו על הילד תיק”. רהט, השבוע

“בסוף התסקיר בית המשפט החליט להוריד ממנו את כל התנאים ולשחרר אותו בלי הליכים ובלי כתב אישום ובלי הרשעה כי התסקיר אמר במפורש שאין שום מסוכנות ושהוא נער נורמטיבי לגמרי. כעסתי מאוד על המשטרה אבל רציתי שיתחנך ויהיה בנאדם כי אנחנו בעד החוק ולא נגדו. זה המשטרה שנגדנו, לא אנחנו נגדה”.

איש לא פיצה את בני המשפחה על הפגיעה הפיזית בבנם, או על עוגמת הנפש שנגרמה להם. “שלא יתנו פיצוי, אני אספוג את זה”, אומר בלאל. “היינו בטוחים שעם התיק שניסו להלביש על הילד הוא ייכנס לכלא להרבה זמן ובסוף הוא יצא בלי כלום. אלוהים עזר לנו”.

שולחן אחד לבדואים, אחד לשוטרים

“אוי ואבוי אם לא תהיה משטרה, אבל יש בין השוטרים כאלה שלא קיבלו חינוך בבית והם מוציאים את הכעס ואת חוסר התרבות שלהם על תושבי רהט”, אומר שייח’ סלים אל הוזייל, אחד ממשתתפי המפגש שנערך עם השוטרים. כשאחרים מצטלמים עם השוטרים הבכירים, אל הוזייל פורש לשבת ליד השולחן האוכל שהוכן למשתתפים – שולחן אחד לבדואים, ובצד השני של האולם, בהפרדה מוחלטת, שולחן שני לשוטרים.

“הנגב תמיד היה מופקר. זה היה ככה גם בתקופה של העות’מנים, וגם בתקופת הבריטים וגם במדינת ישראל. זה כאילו אנחנו חיים מאז ומעולם במדינה אחרת מהמדינה של שאר הארץ. היחס לתושבי הדרום הוא היחס הכי רע”, אומר אל הוזייל, “והמשטרה היא דוגמה טובה לזה. השוטרים חושבים שאם תפגוש ערבי, הוא מבין רק כוח כי זה מה שמלמדים אותם. הם לא מכבדים אותנו”.

למה אתה מתכוון?

“היום למשל הם הזמינו אותנו לפה כי הם כאילו מכבדים אותנו, ואני מדגיש את ה’כאילו’. אם באים לשייח’ שניים שיש ביניהם ריב, והשייח’ רוצה לפתור את זה ולדבר עם המשטרה ולשתף אותה ולהגיע לפתרון ביחד הם נותנים לנו לחכות שעתיים בתחנה לפני שבא איזה שוטר לדבר איתי בכלל. איך יכבדו את השייח’ים אם השוטרים הכי זוטרים מתייחסים אלינו ככה? מה הטעם בפגישה שבא ניצב במשטרה לדבר איתי על איך משפרים את היחסים בין הבדואים לבין המשטרה כי אני מנהיג ציבור, כששוטר זוטר בתחנה מתעלם ממני ומבייש אותי מול האנשים שמכבדים אותי? הרי זה בדיוק האנשים שהמשטרה רוצה שאשכנע שאכפת לה מהם”.

סלים אל הוזייל
“איך יכבדו אותי כשהמשטרה לא מכבדת אותי?” שייח’ סלים אל הוזייל

רהט היא עיר מפוחדת. בכל פינת רחוב ובכל בית קפה שומעים סיפורים על אלימות משטרתית סתמית, גם כשברור שאין לשוטרים חשד כלשהו לפעילות פלילית. כל אחד בעיר הזאת או מכיר מישהו שנפל קורבן לאלימות שוטרים, או שספג אלימות כזאת בעצמו.

“אם בחורים צעירים צועדים ברחוב ליד הבית שלהם ב-9 או 10 בערב, לא לפנות בוקר אלא בשעות שאנשים עדיין ערים ופעילים בהן, תעצור לידם ניידת”, אומר ס’, בשנות העשרים לחייו שמסרב לפרסם את שמו. “הם עוצרים, ויוצאים מהניידת עם האקדחים והאזיקים וכל הציוד ואומרים לך לעצור ולהציג תעודות. מה אתם צריכים את התעודות שלי כשאני ליד הבית שלי? בתל אביב אתם עוצרים אנשים באמצע הרחוב לבדיקת תעודות? בחיפה? בהתנחלויות? זה הבית שלי פה”.

אחרים מספרים סיפורים דומים על התגרויות של שוטרים, מהסוג שפוגע בכבודם של התושבים. “אנחנו מכבדים את החוק ומבינים את החשיבות של המשטרה”, אומר סלים, בעל חנות בעיר. “אבל השוטרים מתייחסים לרהט כמו אל זבל. בעיניהם, כל אזרח פה הוא או גנב או מחבל או לא יודע מה ובגלל זה הם מרשים לעצמם להרביץ, ולהציק, ולפגוע באזרחים בלי סיבה. הבחור שנדרס, אם לא היו צילומים של זה בטוח היה בכלא. השוטרים היו תופרים לו תיק שהוא ממציא שהם דרסו אותו, שהוא סיכן את שלום הציבור או איים על משרת ציבור או איזה תיק אחר והוא היה חוטף הרבה שנים בפנים”. אחד הלקוחות בחנות מספר על שוטרים שקוראים להם מפינת הרחוב בתנועת יד מזלזלת ומתחילים לתשאל אותם בלי סיבה, באמצע היום. “פעם ראיתי אותם קוראים למישהו שהולך עם אשתו שהולכת קצת אחריו ומדברים איתו ודורשים תעודות וככה כמה דקות. אתה יודע מה זה בשביל גבר שאשתו רואה שמשפילים אותו ככה, מולה?”.

“אין שום טוב בהתנהגות של המשטרה”, מסכים שייח’ אל הוזייל. “השוטרים חושבים שאם תפגוש ערבי, הוא מבין רק כוח, ובדרום זה יותר גרוע אפילו משאר הארץ. הבעיות של הבדואים עם המשטרה מתחילות קודם כל ביחס של המשטרה לבדואים.

“יש במשטרה שוטרים שבאים בלי חינוך מהבית. הם מאוד כועסים על העולם, והם מוציאים את הכעס שלהם עלינו, על הבדואים תושבי רהט. יש ביניהם גם לא מעט שבאים מהשטחים ואת התרבות ש”ספגו” בשטחים הם מיישמים ברהט”.

מהמשטרה נמסר כי הם פועלים כל העת במישור האכיפה לצד ההסברה וההידברות למתן שירותי משטרה בישוב רהט ולהעלאת תחושת הביטחון של האזרח הנורמטיבי שומר החוק וכי הם זוכים לשיתוף פעולה מלא מצד הרשות המקומית, הנכבדים ואישי הציבור. עוד צויין כי השוטרים פועלים לאורך כל שעות היממה ונדרשים להתמודד עם מגוון אתגרים ואירועים כגון אלימות, ביריונות בכביש, אחזקת נשק בלתי חוקי ועוד.

“הפעילות מתקיימת במישור הגלוי ומישור המודיעיני וכחלק ממנה נעשות פעילויות לבדיקת פרטיהם של אנשים שונים תוך שמירה מלאה על כבודם וזכויותיהם”, נמסר, “תושבי רהט, מקדמים בברכה את פעילות המשטרה ובשיחות שונות שמתקיימות עימם בפורמים שונים הם מברכים את הפעילות ואף מבקשים מהמשטרה להגביר את נוכחותה ופעילותה ומגיעים להתנדב ולעבוד ביחד עם השוטרים. הכנס שהיה ביום ראשון היווה נדבך נוסף בהיערכות תחנת משטרת רהט לשנת העבודה הקרובה, ובמהלכו התקיים מפגש של נציגי המנהלת בראשות ניצב ג׳מאל חכרוש ביחד עם ראש העיר מר טלאל אלגרנאוי מנהיגי העיר (לרבות אנשי חינוך) וכ-100 מתושבי העיר.

“מפגש זה משקף את תפיסת המשטרה הרואה עצמה כארגון המשרת את הקהילה ולכן עליה להיות קשובה לצרכים העולים מהשטח ולהביא אותם לידי ביטוי ביעדי העבודה. יש לציין כי הכנס היה פורה והתקיימו בו מעגלי שיח אודות הבעיות המטרידות את תושבי העיר ותוצאותיו יהוו בסיס ליעדי העבודה לשנת העבודה 2018.

שילוב הזרועות והעשייה בין הרשות המקומית למשטרה שבאו לידי ביטוי ביום זה העידו  על חיזוק ושיפור משמעותי באמון הציבור ועל עשייה משותפת למען הקהילה”.

ניצב חכרוש
פוטואופ עם הניצב המוסלמי הראשון. פגישת התושבים והשוטרים השבוע

 מה הרג את יוסף סלמסה? – הכתבה שהחלה את המאבק האתיופי

 אני מאשים – כשהמשטרה מפוצצת מפגינים אתיופים

מה זה יהודים ערבים?

“הבעיה”, אומר אל הוזייל, “היא ששמתם אותנו בתחתית הסולם של הגזענות של כולם. בהתחלה באו לפה היהודים מאירופה והם התנשאו על כולם ושנאו את כולם באותה המידה. הם שנאו את הערבים והם שנאו את המזרחים, והם שנאו את היהודים הדתיים שחיו פה לצד הערבים אלפי שנים (הכוונה לישוב הישן, חה”ז). אבל הסתדרנו עם זה. הם שנאו אותנו וכיבדו אותנו, ואנחנו לא אהבנו אותם וכיבדנו אותם. כולם ידעו בדיוק איפה הם עומדים ביחסים האלה. אני זוכר את זה כשהייתי ילד והגיעו לפה הקיבוצים הראשונים עוד לפני שקמה המדינה – היו יחסים של ‘כבדהו וחשדהו’, אבל בהחלט היה כבדהו.

“מתי נהייתה הבעיה? כשהגיעו לפה היהודים הערבים. אתה יודע מה זה יהודים ערבים?”

לא. מה זה?

“זה היהודים שחיו כל השנים במדינות ערב. הם הרי היו כמו כולם שם, ערבים רק עם דת שהיא לא איסלאם. ואז הם באו לארץ אחרי קום המדינה, והאשכנזים מאירופה השפילו אותם כי הם יהודים-ערבים. אז הם היו צריכים למצוא דרך לא להרגיש הכי למטה במדרג, כי איתנו היה לאשכנזים כבוד – ואז הם התחילו להתגזען עלינו כאילו הם שונים מאיתנו. הם לא הבינו שהם דווקא צריכים להיות גאים בזה שהם חלק מהמזרח התיכון, אבל כדי לרצות את היהודים מאירופה הם התחילו לשנוא אותנו, את המוסלמים-ערבים.

“העניין הוא שהרבה מאוד מהשוטרים הם יהודים-ערבים, והם באים עם המנטליות הזאת של ‘אני שונה מהמוסלמי-ערבי אפילו שסבא שלי גר איתו והם חיו כמו אחים’, רק כדי שהאשכנזים לא יביישו אותם. את כל זה הם מוציאים עלינו. וואלה, שמו אותנו ואת האתיופים כמעט באותה צלחת”.

ומי יותר נמוך באמת? אתם או בני העדה האתיופית?

אל הוזייל צוחק. “אני לא יודע. לנו לפחות יש את האפשרות להחליף בגדים ולהיראות כמו יהודים-ערבים. להם אין אפשרות לברוח ולהיראות אחרת”.

אחד מקציני המשטרה בכנס רואה את השיחה עם השייח’ ומנסה לברר איפה נציג הדוברות של המחוז הדרומי. כשהנציג לא מאותר הוא אומר “תכתוב שהשוטרים אמרו שבאנו כדי להוריד את המתחים מול התושבים. תגיד שם שהמשטרה רוצה יחסים טובים, ולתת שירות טוב לאזרחים פה. שלא תגידו בתקשורת עוד פעם שאנחנו נגד הבדואים”.

אבל נהרג פה מישהו מירי לא מוצדק, ודרסו פה נער בלי סיבה, והתושבים טוענים ששוטרים מציקים להם סתם ומוציאים עליהם עצבים

“טוב, תראה… אני לא יודע איך לענות לזה… זה היה בבדיקה בזמנו, לא? תכתוב שהמשטרה מנסה לשפר את היחסים וש… שאכפת לנו מהם ושזה לא גזענות או משהו חלילה”.

 

תגובות

Send this to a friend